מה מותר ומה אסור בשמירת הלשון

בס"ד
שלום רב,
אפשר להשוות את הפה לידיים. ושמירת הלשון לשמירת הידיים.
כמו ששמירת הידיים פרושה לא להזיק לאחרים באלימות כך שמירת הלשון פרושה לא להזיק לאחרים בדיבור.
וראה זה פלא – על שמירת הלשון יש לכולנו שאלות וצורך לברר את ההלכות. באשר לשמירת הידיים – אין שאלות.
לכאורה היה מקום לשאלות רבות גם בשמירת הידיים, כגון:
מדוע אסור להכות?
האם מכה קלה מותר לתת?
מה דינה של סטירת לחי?
אם מישהו מקלל אותי, האם מותר לי להגיב במכות?

מדוע בנושא אלימות אין שאלות?
מפני שיש חינוך. תודה לא-ל לפחות בנושא הזה, ברור לרוב הציבור שאלימות היא מחוץ לתחום. לא עולה על הדעת לפתור בעיה במכות.
הרתיעה מאלימות לא באה בגלל מחשבה על התוצאות: אולי הוא ירביץ לי בחזרה, אולי תבוא משטרה...
אנחנו נמנעים מאלימות מפני שאנחנו בעצמנו מרגישים דחיה פנימית משימוש באלימות. הנפש שלנו 'נגעלת' מאלימות.

הדיון שלי על אלימות בא להראות מה צריך להיות המצב ביחס לשמירת הלשון. צריך לשאוף לטהרה נפשית פנימית, שתהיה נרתעת מצד עצמה, משימוש לרעה בדיבור. כשנגיע למצב הזה נזדקק הרבה פחות לשאול, הדבר יהיה טבעי ופשוט: לא מדברים רע על אחרים.

השוואה חיובית בין שמירת הידיים ושמירת הפה: כאשר אני רוצה לפעול באמצעות הידיים שלי לבטא שמחה כלפי חבר, קירבה ואהבה, גם כאן אני לא נזקק להלכה. פשוט לי שאפשר לחבק חבר, אפילו בשתי ידיים, אפילו חיבוק קצת 'חונק' אם הוא באמת מבטא שמחה וקרבה. אפשר לטפוח על השכם של חבר כאשר רוצים לבטא הערכה. הרי אני יודע שגם הוא וגם אני מקבלים את הפעולות הללו בשמחה וברצון, חיבוק וטפיחה שמגבירים את האהבה והשמחה ביננו – ודאי שהם רצויים.

כך הכללים וההגדרות של שמירת הלשון: כל דיבור על הזולת אסור, מטוב עד רע הכל אסור.
אלא אם כן זהו דיבור שכל מטרתו טובה. דיבור שהחבר יהיה שמח שאני מספר זאת עליו. כאשר ישמע שכך אמרתי עליו יבוא ויודה לי במאור פנים.
או דיבור שבא להגן על התמימים מפני רוע וסכנה של אנשים רשעים.

דוגמאות: אני מספר שחבר שלי רוצה למכור את המכונית שלו, ובזכותי פונה אליו מישהו לקנות ממנו.
חבר שלי סיים לימודים בהצטינות, לאחר שספרתי על כך לכולם, הוא קבל הצעת עבודה ממישהו ששמע על כך.

לשאלותיך:
1. חנופה היא סוג של שקר או הסתרת האמת, כדי שאני ארויח מזה משהו. יש חנופה חמורה ויש קלה יותר.
א. חנופה חמורה היא חנופה לרשעים - כאלה שצריך להוכיח אותם ולפחות לא לשבח אותם בגלל מעשיהם הרעים ואתה נותן להם כבוד.
ב. חנופה שהיא פחות חמורה - להגיד למישהו דברים טובים כדי למצוא חן בעיניו, אתה לא באמת רוצה להחמיא לו, אתה רוצה להרויח מהמחמאה שהענקת לו.

ודאי שאם אני אומר דברים לתועלת הזולת, רק לתועלתו, אין בכך כל רע. לומר לתלמיד או לכל אדם דברים טובים (לא מפני שלך תהיה מכך תועלת) מפני שאתה רוצה לעודד ולשמח אותו - אין בכך חנופה.
עם זאת צריך להרתע מכל מה שאינו אמת. צריך לשקול היטב, מאוד מאוד, כל אמירה של שינוי האמת (למרות שאפשר להסתמך על מאמר חז"ל שמותר לשנות מפני השלום - בבא מציעא פז.).

2. רכילות היא העברת מידע מאחד לשני: משוחחים על מכרים משותפים, מספרים למי נולד, מי התחתן, מי עבר דירה ומי החליף עבודה... זו הרכילות שהתורה אוסרת אותה. זוהי העברת מידע שאין לו כל תכלית וכל מטרה טובה. לכן ודאי אין רכילות כשאומרים דברים טובים מתוך אהבה ורצון להיטיב עם הזולת, רצוי להגיד, ובלבד שאתה בטוח שאין כאן אלא דברים טובים.

3. אם המידע על לידה או חתונה ישמח את השומעים, ובכך יועיל לבעל השמחה שלהערכתך היה רוצה שמכרים שלו ידעו וישמחו – אין בכך רע. אבל לעיתים המידע על לידה וחתונה מכיל באופן סמוי תכנים שמטילים דופי או עלולים להביך – צריך להיות מאוד רגישים כאשר מעבירים מידע כזה. יש גם איסור לומר דברים טובים בפני מישהו שהוא מקנא או שונא וזה יעורר אותו להגיד דברים רעים.

4. מידע עסקי גלוי אפשר להעביר ללא בעיה. מחיר של מוצרים ושרותים וכד' אבל גם כאן יש לעיתים בעיה הלכתית, אם למשל המורה הפרטית נתנה הנחה לאחד התלמידים והיא לא מעוניינת שהאחרים ידעו על כך.
מצד שני , כדי למנוע נזק מחבר מותר ואף מצווה לספר. אם חברך מתכוון לעשות עסק עם אדם שאתה יודע עליו שהוא לא ישר, עליך לספר זאת לחברך כדי למנוע ממנו נזק.
כל מה שאתה חושב ומעריך ואתה אומר לחברך כדעה שלך – זה בכלל לא שייך להלכות רכילות ולשון הרע: דעתך על איכות או מחיר של מוצר אינה קשורה לדברי לשון הרע. אם אתה חושב שמשהו יקר מדי, או לא מתאים מאיזו סיבה זכותך (אפילו חובתך) לספר לחברך ולהעניק לו עצה.
5. אנשי ציבור שדבריהם או מעשיהם התפרסמו בתקשורת. ובכלל כל דבר שהתפרסם בתקשורת, הדיבור עליו אינו רכילות או לשון הרע מפני שאתה לא משפיע על פרסום הדברים, הם כבר ידועים בציבור הרחב. עם זאת ודאי מצד המידות הטובות לא כדאי להתעסק בדברים מכוערים. יש פתגם: "מי שמתיז בוץ מתלכלך בעצמו". גם אם חושבים נגד הכיעור, המחשבה שלנו והעיסוק בדברים מכוערים נוגעת בסופו של דבר בנפש שלנו ומדביקה שם משהו. לעומת זאת דעות על פעולת של הממשלה ושריה – ביקורת על מעשיהם של אנשי ממשל וכד' כל אלו אינם לשון הרע מפני שהדברים ידועים ומפורסמים. לעיתים אף חובה לומר דברים בעניין זה מפני שאם האנשים הללו מזיקים אז נקיטת עמדה כלפיהם היא נסיון לסלק נזק כמו שמותר לכתחילה לספר על רשעים כדי שיזהרו מהם.
יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ד' צורי וגואלי.