שאלה
האם בדיקת חמץ צריכה להיעשות גם במקומות שלא נראה שהיה בהם חמץ?
תשובה
א. בדיקת חמץ מעיקרה היא בשל הספק, ולכן החמירו בספקה יותר משאר ספיקות דרבנן, ולכן גם מקום שרק לפרקים מניחים בו חמץ, צריך בדיקה.
ב. משום כך יש לבדוק גם ארון המשמש לאיחסון חומרי ניקוי, כיון שקורה לעתים שבאמצע הסעודה פותחים אותו. אבל כשברור שמשך כל השנה איש לא ניגש לשם באמצע האוכל, אינו צריך בדיקה.
ג. האמור לעיל נכון גם לגבי מקומות שמאחסנים בהם כלים, קופסאות שימורים וכדו'. אלא שכאשר מדובר במזון, יש לבדוק אם המוצרים כשרים לפסח.
ד. המנהג הוא לבדוק גם ארונות שנוקו זמן רב לפני פסח והקפידו שלא להכניס בהם חמץ. זאת למרות שיש פוסקים שדברי השו"ע (שו"ע או"ח תלג יא), שיש לבדוק גם חדר שכיבדוהו בי"ב בניסן ונזהרו לא להכניס לשם חמץ, נאמרו רק בחדר ולא בארון.
ה. אבל אם הארון כבר נוקה, ואיחסנו בו מוצרים כשרים לפסח, אין צורך לפנותם ולבדוק, כיון שחזקה היא שאין שם חמץ. ראוי לסמן ארון כזה כדבעי.
ו. יש להקפיד במיוחד לבדוק את ילקוטי הילדים, תיקי הנשים וכיסי הבגדים, כיון שמצוי שמכניסים בהם עוגות וממתקים.
ז. לפי הקבלה, טוב לקחת בעת הבדיקה צלחת עם מלח וסכין. לסכין יש גם טעם מעשי, שכן לעתים צריך לגרד שכבה מסויימת תוך כדי בדיקה. מאותו טעם נוהגים ליטול נוצה, כדי לטאטא את החמץ גם ממקומות שהיד אינה מגיעה לשם. ממילא צריכה נוצה זו להיות קשה דייה כדי שלא תישבר. לעתים מברשת (למשל, מברשת שיניים) עושה אותה מלאכה ביעילות רבה.