למה אני כועסת על ה'?

שלום לך,
ראשית אני חייב לציין שזו שאלה יפה, הנובעת מתוך אמונה פשוטה ותמימה,
שאכן ה' אוהב אותנו, דואג לנו, כמו אב ואם לילדיהם.
שהקב"ה עושה הכל לטובה, לעזור לנו ולרומם אותנו.

אז למה אנחנו כועסים?
כי פשוט התרגלנו שנותנים לנו, התרגלנו לקבל.
מאז שנולדנו, אנחנו מקבלים מאחרים.

כשאדם נולד, הוא נולד כתינוק חסר ישע. אם לא 'יתנו' לו,
תוך מספר שעות הוא יחזיר את נשמתו לבורא.
התינוק מתרגל כשהוא בוכה נותנים לו לאכול, כשהוא קם בלילה קמים בשבילו.
כמעט כל דבר שהוא צריך עושים בשבילו. מקלחים מאכילים וכו..

כך זה גם בהמשך הגדילה של הילד,
צעצועים, בגדים, ספרים, דואגים לו לחינוך
פלאפון, אוטו.

בקיצור התרגלנו,
שכל הזמן נותנים ונותנים לנו..

וזה כל כך מובן מאילו שנותנים לנו,
אז פתאום ברגע שאי אפשר לתת לנו, או שלא רוצים לתת לנו,
אנחנו פשוט כועסים, לא בכוונה אלא כי התרגלנו לקבל.
ופתאום משנים את הסדר הרגיל.

אנחנו צריכים להפנים שבשלב מסויים בחיים,
אנחנו צריכים להתבגר, ולהתגבר על ההרגל הזה שתמיד מגיע לנו.

להבין ולהפנים, את הכמות העצומה שנתנו לנו
את החסדים הגדולים שעשו עימנו.
רבש"ע ההורים שלנו ועוד.
ולהודות

המהר"ל מפראג, מסביר שכל עניינה של התפילה,
שנבין ונפנים שאנחנו זקוקים לה', הוא לא עובד אצלנו.
אנחנו אלה שעובדים אצלו..

בשביל להתגבר על ההרגל הזה,
אולי אפשר לנסות להחליף צד,
במקום להיות בצד המקבל, להיות בצד הנותן.
עד שלא נולד לי בני הבכור, לא הבנתי כמה ההורים שלי נתנו לי.
כשעומדים מהצד השני נפתחות לנו העיניים,
ואנחנו מבינים כמה השקיעו ונתנו לנו.

עכשיו מגיע החופש הגדול, וזה זמן מצויין לתרום לחברה.
ללכת להתנדבויות או כל עשיה שאת מכירה, שאפשר לתרום בה לחברה,
אפשר כמובן גם לתת כסף לצדקה.

העיקר זה להיות מהצד הנותן ולא מהצד המקבל,
כדי להתרגל שלא הכל מגיע לנו, והרבה אנשים דאגו לנו בדרך.
ובעז"ה נעלה ונתעלה ונכיר טובה לבורא העולם, על כל הטוב שגמלנו.

המון בהצלחה ויישר כוח!
ולכל שאלה..
אלעד.

gasner@inn.co.il