למה אם איש ואשה טובעים מצילים את האיש?

שלום וברכה,
ראשית, ישר כוחך על השאלה! בזכותך פתחתי ובדקתי, כי עד עכשיו לא למדתי מעולם את ההלכה הזו בצורה יסודית.

אכן, כך נאמר במשנה במסכת הוריות פרק ג, משנה ז "האיש קודם לאשה להחיות". בהמשכה של משנה נאמר שאם האיש והאשה בבית השבי ואפשר לפדות רק אחד מהם פודים תחילה דוקא את האשה, וכדי להבין את ההבדל בין שתי ההלכות נלך צעד אחד צעד, ואז בעזרת ה´ הדברים יהיו מיושבים על הלב ועל הנפש.

א. נקדים ונאמר שהחיים של כל אדם מישראל הם חיי נצח. תחילתם תחת כסא הכבוד, אחר כך יורדת הנשמה לעולם הזה - עולם העשייה - כדי להוסיף שלמות דרך המצוות, ואחרי שהיא מסיימת את תפקידה בעולם הזה היא עוברת לעולם הבא. עולם הבא עצמו כולל, לדעת המקובלים, שני שלבים: ´עולם הנשמות´ שבו הנשמה נפרדת מהגוף עד תחיית המתים, ולאחר מכן חוזרים הגוף והנשמה ומתאחדים לנצח. אם כן, העולם הזה הוא שלב - חשוב ואהוב מאוד - אבל יש לזכור שהוא רק שלב במערכת חיים שלמה. משמעות הדבר היא שגם האיש וגם האשה ימשיכו לחיות, השאלה היא באיזה שלב ובאיזה עולם (כמובן שבכך אין די לענות על השאלה, זו רק הקדמה חשובה שגם שמה את הדברים בפרופורציה נכונה).

ב. מהו תפקידו של השלב הנוכחי של החיים שלנו, בעולם הזה? על כך אומרת המשנה במסכת אבות "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", והרמח"ל האריך בענין מאוד (בספרים דעת תבונות ודרך ה´) וקיצור דבריו הוא שדרך עשיית המצוות בעולם הזה מוסיפה הנשמה כח וחוזק בבואה לעולם הנצח. אחרי שמגיעים לשם אז "יפה שעה אחת של קורח רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". כל שלב ותפקידו הוא.

ג. את טעם ההלכה שהאיש קודם לאשה להחיות הסביר הרמב"ם, שהאיש מחוייב במצוות יותר מאשר האשה. וכאן יש להיזכר בדבריו המפורסמים של המהר"ל בספר דרך חיים, שהסיבה שהאשה פחות מחוייבת במצוות מהאיש היא שנשמתה מתוקנת יותר מלכתחילה, יש אצלה פחות מחיצות בין הגוף לנשמה.

המסקנה ההלכתית משלבים ב-ג היא, שאם שאין ברירה ומוכרחים להציל רק נפש אחת - מצילים את האיש, שקיום המצוות שלו בעולם הזה חשוב יותר לתיקונו מאשר מה שחשוב לאשה קיום המצוות שלה, שכאמור אצלה מלכתחילה הנשמה הינה מתוקנת יותר. ודאי שבכל מקרה מדובר כאן על מצב של חוסר ברירה, ואם אפשר חייבים אפילו לחלל שבת ויום כיפור בשביל להאריך את החיים אפילו ברגע אחד (ואת הסיבה לכך כתב רש"י ש"חביבה בעיניו נפש של ישראל", עד כדי שהצלתה דוחה את כל האיסורים בתורה חוץ משלש עבירות החמורות).
עוד נוסיף כי המשנה אומרת שיקול אחד בעניין, אך כשהדברים יורדים למעשה ודאי שיש לבדוק שיקולים נוספים. למשל, אם זו אשה שכל ישראל צריכים לה כמו דבורה הנביאה ודאי שזהו שיקול להעדיף את הצלתה.
וכיון שההלכה שהאיש קודם לאשה להחיות מבוססת על שיקול לגופו של ענין (ולא על העדפה עקרונית של האיש על פני האשה), אומרת המשנה לגבי הצלה מבית השבי שפדייתה של האשה קודמת, וגם הלכה זו מבוססת על שיקול לגופו של ענין, שלאשה יכול להיגרם קלקול בבית השבי הרבה יותר מאשר האיש.
וראי גם שיעור נרחב העוסק בהשקפת היהדות על איש, האשה וההבדלים ביניהם:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8