יחסי אישות עם אשה ללא שחלות

שלום רב,

הקשרים שבין איש ואשה מתוארים בתורה פעמיים: בפעם האחת, בפרק א' של ספר בראשית, מברך ומצווה הקב"ה את האיש והאשה "פרו ורבו ומלאו את הארץ...". מתוך הציווי הזה מובן שהקשר בין האיש והאשה הוא תועלתני במהותו: הצורך להעמיד ולדות ולמלא את העולם בבני אדם.

מהבחינה הזו יש בודאי מקום לשאלה: מה הטעם בקיום יחסים בין בני זוג כשאחד מהם אינו יכול להשתתף במטרתה העיקרית של הזוגיות, הולדת הילדים?

אולם, בפרק ב' של ספר בראשית מתואר תיאור מורכב יותר, בו הזוגיות נוצרה ע"י הקב"ה על מנת להציע לאדם קירבה ושותפות. בזווית הזו תפקיד יחסי האישות אינו להוליד ילדים דווקא, אלא ליצור שיתוף עמוק בין שני בני הזוג: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

מאליו מובן שגם כאשר מקיום יחסי אישות כאלה לא יכול להיווצר ולד יש להם ערך רב כמבטאים את עומק הקשר שבין איש ואשתו.

ואכן, ההלכה רואה במצוות עונה, המצווה המתייחסת לקיום יחסי אישות בין בני הזוג, חובה שאינה תלויה בכך שמקיום יחסים אלה עשוי להיווצר ולד. החובה קיימת גם כאשר האשה הרה או מניקה, גם כאשר היא משתמשת באמצעי מניעה, גם כאשר היא מבוגרת ואינה יכולה עוד ללדת, וגם, וזו התשובה לשאלה שלמעלה, כאשר מסיבות רפואיות-פיזיולוגיות האשה אינה יכולה ללדת.

גם האיסור להוציא זרע לבטלה אינו קשור בהכרח לשאלה אם הזרע יכול היה להפרות את האשה בשעת קיום היחסים. הרי בכל המצבים שתיארתי למעלה יש מצווה לקיים יחסי אישות בין בני הזוג למרות שאינם יכולים להביא ללידה.

הסיבה לכך היא שהוצאת הזרע נחשבת "הוצאת זרע לבטלה" רק כאשר אינה במסגרת קיום יחסים (או במסגרת ניסיון הולדה ללא קיום יחסים, אבל הנושא חורג מהדיון כאן), וכל עוד הוצאת הזרע היא במסגרת קיום יחסים ראויים - מדובר במעשה שיש בו גדר של מצווה.

ועוד הערה לסיום: דווקא במצב שמתואר בשאלה יש מקום להעמיק ולבסס את הקשר הפנימי שבין בני הזוג, והמשך קיום יחסי האישות יש לו חשיבות רבה בביסוס הזה. לכן, לא די שאין כאן בעיה הלכתית אלא להיפך, מדובר במצווה רבה וגדולה.

חיים בורגנסקי

הרב חיים בורגנסקי הוא רב היישוב הושעיה ורב מרבני בית הלל