התרגשות קלה חלפה בגבותיהם של הצופים, ורחש של שביעות רצון עמומה עלה מהיציעים "אוווו..." באוויר היתה תחושה שזה בהחלט ייתכן, שישנה אפשרות שהיום זה יקרה שוב. החילוף בין הרצים היה מהיר ויעיל, ללא בזבוזי זמן מיותרים, בצורה קלאסית וחלקה, פרי של אימונים טכניים קשים ויום יומיים. האצן המוחלף האט בישרות, מניח לרוח הבוקר הקלילה לייבש את הזיעה. מבחינתו הכל נגמר.
הוא את שלו עשה ובגדול. משך את דבוקת הרצים במהירות מסחררת שרק הלכה וגברה עם הזמן. בנחישות ובמרץ הוא הניח את התשתית לשיא שישבר פעם נוספת היום...בעז"ה...אבל עכשיו זה לא תלוי בו (אמנם, נותר עדיין לבדוק אם הוא לא שבר את שיא ההקפה).
המתח גאה כאשר התקרב שלב נוסף בתחרות, הרבה היה תלוי ברץ הנוכחי. האם יצליח להתמיד בקצב הרצחני שקבע לעצמו? הרצים האחרים נמשכו בעל כרחם לקצב המדהים, חסרי נשימה ואפופים משהו...שוב, טכניקה משופרת איפשרה לרץ המוביל "להחליק" את המשוכה הבאה, בסגנון שהפרשנים ביציע כינו "קלאסי/מודרני", המתח...
בשלבי הסיום התגלעה מחלוקת ביציע הימני "האם זה יקרה או לא? האם השיא ישבר פעם נוספת? מצד אחד המהירות היתה גבוהה מאד, אבל השיא הקודם היה גם הוא גבוה ועל פניו נראה שהשעון ייעצר כמה שניות אחרי...
חלק מהרצים האחרונים נשברו...מניחים לרגליהם העייפות להגרר, מתוך מטרה לסיים ולא כל כך להוות גורם משמעותי בתחרות, הרץ המוביל טחן את המילים במהירות שיא, כאליו הרגיש את נשיפתו של השעון בעורפו, כעת, התחרה רק עם השעון, אף אחד לא היווה איום לגביו...אבל המבינים באמת ידעו שהיום זה לא יקרה, משיכה של מילה בקדיש הלפני אחרון עלתה בשניה ארוכה של איחור ואמן מהוסס בשניה נוספת.
לבסוף, הסתיימה התפילה שלוש שניות אחרי השיא, "מהר, אבל זה לא זה..." אולי מחר?
מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר...
בשלבי הסיום התגלעה מחלוקת ביציע הימני "האם זה יקרה או לא? האם השיא ישבר פעם נוספת? מצד אחד המהירות היתה גבוהה מאד, אבל השיא הקודם היה גם הוא גבוה ועל פניו נראה שהשעון ייעצר כמה שניות אחרי...
