אומר המאמין לחדול לחשוב
ותכף חושב במה להאמין
ושולח ליבו הלוך ושוב
בתבל, להמציא דיווח אמין.
על כל המצוי אצלו ממילא
פרפרים בין פרחים וגונם שונה.
מי ימדוד טעמם של אלה?
כמה אמון ניתן במונה?
חיפושית מטפסת על קוץ עזוב
ועיט כביר מטיל בה עין
יטרפנה או לא? והאם זה חשוב
והרי החושב מאמין עדיין.
(מתוך הספר:
"בין קודש לחול")
השיר עוסק בהתמודדות עם שתי תפיסות האמונה: אמונה כרגש טבעי השוללת את החשיבה, ואמונה כתוצאה של מחשבה ומחקר מעמיק. הגדרת האמונה היא לסמוך על משהו או מישהו מבלי לדעת בעצם את טיבו. כלומר- האמונה שייכת לתחום הלא מודע של הנפש והחשיבה שייכת לתחום המודע. השיר מצביע על כך שכן צריך להיות קשר בין האמונה והחשיבה (אך האמונה זה העיקר).
המשורר חש צורך למצוא ביסוס לאמונתו, על כן הוא שולח את ליבו "להמציא דיווח אמין".
בבית השני ניתן לראות שהיכולת להבין הבנה מוחלטת את המציאות היא אלוקית. יש דברים שהם נשגבים מהמדע והמחקר- ועל כן חיבור האמונה והמחשבה הוא מכורח המציאות.