מבצע משנה: מאחורי הקלעים של פרויקט המשנה המבוארת על ידי הרב שטיינזלץ

איך אתה מסכם עבודה רבת שנים בהנגשת התורה?

בתגובה ראשונה, בחיוך, בהודיה גדולה על הזכות שנפלה בחלקי לעסוק במפעל גדול וחשוב כל כך של יצירת מפגש של העם היהודי עם המעיין הפועם של התרבות שלו, חיי עולם נטע בתוכנו, זכות שרבים וטובים ממני היו ראויים לה ושמחים בה ועד היום איני מבין כיצד דווקא אני זכיתי לכך. התפיסה שלי, מתחילת העבודה ולאורך השנים, הייתה שאני מוותר באופן מודע על קריירה אישית, ועל עשיית שם לעצמי, אקדמית או אחרת, רק נוטל חלק במפעל הגדול של לימוד התורה לעם ישראל, כנושא כלים של איש גדול פורץ דרך, משם כוחי ומשמעות חיי.

אך במבט מסכם יצאתי נשכר מאד בצד האישי הפרטי שלי, למדתי תורה וחכמה הרבה, קיבלתי מהרב עדין עצה ותושיה, חכמה וחכמת חיים, רכשתי ניסיון מקצועי רב בתחומי כתיבה ועריכה, גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי עליהם, עסקתי בתחום קרוב ללבי ומתאים לכישורי, נהניתי מחברת אנשים נפלאים, זכיתי לרגעים רבים של סיפוק, גדולים וקטנים.

על הפרויקט, בניהולו של הרב אמחיה אבן ישראל, בנו של הרב שטיינזלץ, עמלו יחד עם הרב צוות עורכים גדול במשך שנים.

בתחילה כדי לגבש חזון ומתווה, קיימנו, אנשי המכון (חשוב להזכיר כאן את הרב מאיר הנגבי) התייעצויות בינינו וגם עם אנשים שעיסוקם בהוראה ולימוד משנה. השלב הבא היה ישיבה יחד עם הרב שטיינזלץ, שבה נעשה סיעור מוחות והתגבשו קווי המתאר. אחר כך נעשו ניסיונות מעשיים, אשר בעזרתם הבנו באופן מחודד יותר את האפשרויות וגם את המגבלות שנצטרך להטיל על עצמנו מבחינה גראפית ועוד.

בתוך כדי המשך העבודה עלו אתגרים ושאלות שונות אשר העקרוניות שבהן הועלו בפני הרב. בשלבים המוקדמים של הפרויקט התנהלה העבודה על ידי צוות אחד, כאשר אני פותח בעריכת הטקסט והביאור, מכוון את שאר אנשים הצוות בכתיבת החלקים האחרים, ובהמשך הכול חזר אלי לצורך עריכה אינטגרטיבית וגיבוש סופי. לאחר שמשימה זו הושלמה הובא הכול לפני הרב, הוא עבר על הדברים והעיר את הערותיו או מחק.

לאחר זמן הצטרפו כותבים ועורכים, תלמידי חכמים מוכשרים, כאשר אני משמש עורך ראשי, מדריך, מכוון ומסכם, ועל כל התזמורת הזאת מנצח הרב אמחיה, שהיה אחראי גם על העריכה הלשונית והעימוד.

יש הרבה פירושים למשנה, מה לדעתך החידוש הגדול בפרוייקט הזה?

מטרת הביאור של הרב עדין היא להפגיש את היהודי בן זמננו, במנעד רחב ככל האפשר של השכלה וגיל עם המשנה, באופן ידידותי, מאיר עיניים, מרחיב אופקים ומעורר עניין, מתוך הבנה שהם חיינו ואורך ימינו. בעשרות השנים האחרונות חוברו מספר ביאורים למשנה, ביניהם ביאורו הנפלא של ר' פנחס קהתי, שפתח את שערי המשנה לציבור הרחב, בטוב טעם ודעת.

אך הלומד בן-ימינו, המתעייף ומאבד את הריכוז במהירות, מחפש ביאור קצר ותמציתי, המצריך מצד אחד כמה שפחות מאמץ, אך מצד אחר מאפשר לו להבין את המשנה באופן מלא. מעבר לכך, יש במשנה המבוארת יתרונות רבים, הצדדים הבולטים לעין הם העיצוב האסתטי הצבעוני וכן מדור הריאליה של המשנה, שמלווה בתמונות ואיורים צבעוניים מאירי עיניים, אשר לא רק מרחיב את הדעת, אלא מאפשר להבין באופן חי וקונקרטי את המשנה.

אבל אני חושב שיש שני יתרונות מהותיים לא פחות. הראשון הוא המבנה המודולרי של המהדורה: אדם יכול לקרוא רק את הביאור, ובכך להבין את המשנה כולה, ללא הזדקקות לתוספות. אך בצד זה יש אפשרות להרחיב ולהעשיר את ההבנה והידע, בהתאם לצורך או לעניין של כל לומד. היתרון השני הוא מדור אורח ההלכה, המשנה היא בעצם ספר ההלכה הראשון שלנו, ולמעשה הבסיס לכל היצירה ההלכתית מאז, במשך 1800 שנה. והמדור הזה מאפשר לראות את החיבור הזה, כיצד ההלכה הולכת ונובעת מן המשנה, דרך התלמוד, ועד ימינו ממש, בהתייחסות לשאלות אקטואליות.

איך אתה רואה את מפעל הביאור הספציפי הזה של המשנה ביחס לתלמוד המבואר, האם יש קשר בין המפעלים הללו?

כאשר עמדנו לסיים את מפעל התלמוד המבואר עלתה השאלה כיצד נמשיך במפעל פתיחת המקורות שלנו למנעד הרחב ביותר בעם ישראל. התשובה המתבקשת כמעט מאליה לכך, הייתה מהדורה חדשה של משנה, על כל היתרונות שנוכל להביא בה, מכוח תפיסת העולם, השיטה, החומרים והניסיון העשיר שנצברו לאורך עשרות שנים בהוצאת התלמוד.

אמנם, קיימים הבדלים בסיסיים בין המשנה והתלמוד. התלמוד, לשונו ארמית ועיקרו משא ומתן, הדורש מאמץ לימודי ניכר ומתמשך. לעומתו, המשנה מנוסחת בעברית המובנת לכל אדם, מכילה הלכות קצרות, ומאפשרת לימוד קצר וממוקד. דבר זה מרחיב מאוד את מנעד הלומדים, אבל דווקא משום כך הוא מצריך אופן שונה של הנגשה. עם זאת, התפיסה הכללית של שני המפעלים שווה, גם במטרה הכללית שלהם, גם באופי הכתיבה שלהם.

לא מספיק אנשים יודעים, אבל אתה שותף מרכזי כבר שנים רבות למלאכה של מפעלי הביאור של הרב שטיינזלץ, איך הגעת לזה?

לאחר שנסגרה ישיבת מקור חיים בירושלים, שם הייתי אברך צעיר למדי, הציע לי הרב עדין ז"ל להצטרף לצוות ההוצאה של התלמוד המבואר, שכבר כלל מספר תלמידי חכמים. תחומי העניין והכישורים שלי, עם ההזדמנות ליטול חלק במפעל חשוב כל כך, של פתיחת הגמרא והתורה בכלל בפני האדם המודרני, הביאו אותי לקבל את ההצעה, בין ההחלטות החשובות בחיי.

במכון שימשתי בתפקידים שונים של הכנה, עריכה ועוד ואף הרחבתי את כישורי והשכלתי בלימודים אקדמיים. במהלך השנים תפסתי מקום משמעותי (בצד שותפים אחרים) ככותב ועורך.

הבחירה של הרב להעסיק בצוות אנשים צעירים לא היתה במקרה, הרב האמין בצעירים. נראה שההשפעה שלו עברה גם אל אלו שעבדו לצידו. ואכן, רוב הכותבים שנבחרו לעבודה היו אנשים צעירים, תלמידי חכמים מוכשרים. התקשרתי לד"ר משה רענן, איש מדעי הטבע ותלמיד חכם, ושאלתי האם הוא יכול להמליץ על אחד מתלמידיו שהוא גם בעל השכלה תורנית וגם השכלה אקדמית, שיוכל לרכז עבורנו את מדור הרקע (ריאליה), מה שדרש ידע בבוטניקה, זואולוגיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, חקלאות, לשון ועוד.

תוך כדי שיחה, אני שומע קול צעיר לידו אומר אולי אני יכולה. הייתה זו בתו של ד"ר רענן, שרה (שקל), אישה צעירה ודעתנית, שהציעה את עצמה לתפקיד. על המקום אמרתי כן. כמו הרב, גם אני מאמין בצעירים ומאמין בחוצפה. ואכן היא ערכה את המדור הזה בחריצות וכשרון לאורך כל ששת סדרי המשנה.

בתור אדם שעבד בצמידות לרב עדין במפעלי הביאור, האם תוכל לשתף אותנו בטיפים, או בדרך הכללית שאותה למדת מהרב ביחס לשאלה איך ניגשים לבאר ספר?

נדמה לי שהעיקרון המנחה שלמדתי ממנו להיות שקוף עד כמה שאפשר, מטרת הביאור היא להפגיש את הלומד עצמו עם הדברים, לא להביא את עצמך. אני יכול להעיד שהרב עדין, עם כל מה שהיה מעיין נובע, לא הביא כמעט חידוש אחד משלו במהדורת התלמוד.\

עקרון שני שקשור לעיקרון הראשון, הוא קיצור ופשטות. לא להסתבך, לא להתגדר בפירוש המדויק ביותר האפשרי. די שהלומד יוכל לפגוש את הטקסט ולהבין אותו. אם אתה כלמדן וכחוקר רוצה לצלול ולהגיע לחקר הדברים עד תומם, ייתכן שאתה תחוש סיפוק, אבל הלומד, שהוא הכתובת, פשוט יברח.

והעקרון השלישי, שהרב חזר עליו לא מעט, לא עליך המלאכה לגמור. במהלך העבודה הגעתי אל הרב והבעתי את אכזבתי מכך שישנם דברים בתחום המחקרי של החיבור בין המשנה לבין הריאליה שאנחנו לא מספיקים לעשות. הרב השיב לי: לא עליך המלאכה לגמור. הוא היה חוזר ואומר שהעולם נברא בשם ש-די, כלשון חז"ל בביאור השם הזה, שאמר לעולמו די, רק כך נברא עולם. שערי לימוד ופירוש לא ננעלו ותמיד יש אפשרות לדייק יותר. צריך להמשיך הלאה.

אני מוכרח לומר, שכל אלו עמדו בניגוד לנטייתי האישית, לדקדק, להגיע לפירוש המדויק ביותר, לא להשאיר נקודות לא פתורות, למלא חללים פרשניים. לא מעט פעמים חשתי תסכול כאשר הרב עדין החליט לא לקבל את הוספותיי ודקדוקיי. עם השנים הבנתי שמעבר לאופי הביטוי הכללי של הרב, הכתיבה הזורמת והלא-מהודקת שלו, סוג של קסם שמאפיין את המחשבה ואת יכולת ההסבר שלו, מדובר בתפיסה עקרונית. הרב לא התייחס לביאור כשלעצמו כמטרה, כאיזה הישג אישי, של מיצוי היכולות שלו. הוא רצה להביא את התורה לעם ישראל באופן היותר פשוט, כך שכל אדם יוכל לקרוא את הדברים ואחר כך להמשיך ולהתעמק. את החיבורים הלמדניים והמחקריים הוא השאיר לאחרים.

האם תוכל לשתף אותנו בחוויה אחת שבה הרגשת סיפוק מיוחד?

עם כל העבודה הלא פשוטה לאורך השנים, היו נקודות רבות של סיפוק, אפילו באופן היום יומי: הבנה מדוייקת של הדברים, ניסוחים מדויקים ובהירים, חיבור בין מקורות היסטוריה וריאליה לבין סוגיית התלמוד והמשנה. כמובן, היו גם סיפוקים גדולים,  השלמה של פרקים, של מסכתות שלמות, של התלמוד כולו בצד הרב עדין ושאר השותפים, וכמובן של ששה סדרי המשנה.

סיפוק מיוחד, מצד אחר לגמרי, הוא כאשר הבאתי לאמי את מהדורת המשנה החדשה והדבר ריגש אותה באופן שלא היכרתי. אמי באה ממשפחה של תלמידי חכמים, סבא שלה אף חיבר פירוש לירושלמי. מעבר לתחושת הנחת שהבאתי לאמי, הייתה תחושה של סגירת מעגל של דורות. 

הרב עדין נפטר כשהביאור טרם הושלם, איך הרגיש לסיים עבורו את המפעל הזה?

המחשבות והרגשות בעניין זה הן מורכבות. מצד אחד, יש בי צער גדול על כך שהוא לא נמצא אתנו בהשלמת המפעל הזה, הקרוי על שמו, שכולו מכוחו ורוחו. גם באופן אישי יש בי תחושה החמצה, כמה הייתי שמח לעשות את הסיום יחד אתו. בצד אחר, אולי פרדוקסאלי, אני חש בסיטואציה הזאת עצמה משהו גדול, שמפעלו של הרב הולך ונוצר ומושלם ונולד גם לאחר מותו הפיזי, בבחינת צדיקים במותם קרויים חיים.

לרכישת סדרת הספרים לחץ על הלינק: לחץ כאן