רווקות בתעשיית החתונות המגזרית מדברות

צילי, מיטל, רננה, הודיה ותהילה, מלוות כלות באופן יום יומי במהלך עבודתן. אבל האם העובדה שהן רווקות מעצימה את הקושי, או דווקא מחזקת? שמענו מה דעתן בנושא, וקיבלנו כמה טיפים לכלות ולרווקות

חדשות כיפה חדשות כיפה 04/08/20 15:14 יד באב התשפ

רווקות בתעשיית החתונות המגזרית מדברות
חופה, צילום: shutterstock

תהליך חיפוש בן זוג מתאים אינו קל, והופך מאתגר יותר אחת לתקופה, כאשר עולה הצורך להניח בצד את הקושי, ולשמוח בשמחתו של אחר, בהגעה לחתונות של חברים ובני משפחה. אך יש מי יש מי שבחרו לעסוק בתחום, גם אם הדבר מפגיש אותן מידי יום, עם החלום האישי שהן מבקשות לעצמן, וטרם התגשם.

צילי גרוס (32), רננה (31), ומיטל מימון (29), מנהלות סלון כלות עם ערך חברתי, הודיה קרסנטי (32) מאפרת ומסרקת, ותהילה פרידמן (22) רוקמת ברכות כלה ומעצבת הזמנות. ערב ט"ו באב, שוחחנו איתן על האהבה לתחום העיסוק, לצד הציפייה לבואה של אהבה משלהן.

 

איך הגעתן לתחום?

"הקמנו את הסלון 'אהבת הדס' - מיזם חברתי המתפעל סטודיו לכלות, בו ניתן לשכור שמלות כלה במחיר שווה לכל כיס, לזכר חברתנו - הדס בן שושן. הדס נהרגה לפני שמונה שנים בתאונה, במהלך טיול בהודו", מספרת צילי, "הדס הייתה אישה מלאת אור ושמחה, זו הייתה דרכה, היא בחרה בה במודע ועבדה על כך כל הזמן. היא שילבה מסירות ונתינה יחד עם שטותניקיות ואהבת החיים. היא הייתה יפיפייה, עם חיוך כובש. כשהיא נהרגה ונשארנו כואבות המומות וחסרות חיפשנו דרך להשאיר אותה קרוב אלינו. הרעיון של מיזם לכלות עלה מיד.

לפני שנהרגה, הדס ליוותה מספר חברות לקראת יום חתונתן במסירות ואהבה אין קץ. מעבר לכך, הסטודיו מסמל כל מה שהדס הייתה עבורנו: נשיות, אסתטיקה, הקפדה על הפרטים מצד אחד ופשטות מצד שני, מקום מלא באהבה שנועד לשמח כלות מבוסס כולו על נתינה. היה לנו חשוב להקים משהו לזכרה, שיהיה כל הזמן בתנועה ועם חיים, שיוסיף טוב בעולם.

הדס הייתה נמצאת עם החברות שמתחתנות מא-ת, גם בפרטים הטכניים, בארגון שבת כלה, ברכת כלה, בעזרה בסידורים, בליווי ביום עצמו, וגם בהיבט הרגשי. היא פשוט הייתה שם כל כולה והתמסרה, בקשב, ברגישות, ועם מאור פנים. ולכן זו הייתה ההנצחה הראויה לה בעינינו.

צילי, מיטל ורננה

צילי, מיטל ורננהצילום: באדיבות המצולמות

סטודיו אהבת הדס

סטודיו אהבת הדסצילום: אהבת הדס

 

 

האם להכין כלות ליום החתונה, הופך קשה יותר עם הזמן, או שהעיסוק בזה דווקא מיטיב איתכן?

מיטל: "כשאנחנו מתעסקות בסטודיו, ונמצאות שם, אנחנו חושבות מה הכי ייטיב עם הכלות, ועם הצרכים שלהן, אנחנו לא חושבות על עצמנו כרווקות, אנחנו לא נמצאות שם בכלל, אלא יותר עסוקות בסיפור של הסטודיו, בסיפור של הדס, ושל הכלות. ואם כבר, אז זה משמח לראות כלות, ובנות שמחות שמגיעות אלינו, ואנו שותפות ליום הגדול הזה בחייהן. לפעמים, זה מעלה את השאלה והפנטזיה של מתי זה יקרה לנו, ואיך זה יראה אצלנו".

תהילה: "אני מאמינה שאצל כל אחד מתעורר הרצון לבנות בית מתישהו, ומאז זה נוכח תמיד, ויש רגעים שזה מתעצם. מבחינתי יש הפרדה בין השירות והעסק לבין חיי האישיים, מה שמאפשר לי לשמוח בכל זוג שהגיע לרגע שלו. אני חושבת שרווקות העוסקות בתחום החתונות, הן בנות שהמקום הזה יציב אצלן. מי שזה יעורר בה בכל פעם רגשות קשים ואכזבות, פשוט לא תמשיך".

הודיה: "אם קשה לי להיות רווקה ולאפר כלות, זאת שאלה שאני נשאלת לא פעם בעבודה שלי. פעם כלה אמרה לי שאם היא הייתה אני היא הייתה חוזרת כל יום הביתה ובוכה. אז לא. אני לא רואה את זה כמשהו קשה. יש משהו כל כך קסום בלעבוד עם כלות, זה תמיד לראות את הסוף הטוב, החתונה, האהבה, ההתחלה החדשה.

אני לא רואה את הכאב של הציפייה לזוגיות, רק את האהבה שבסוף באה, גם אם לפעמים זה לקח הרבה זמן. אני לא רואה שהוא נפרד ממנה, ואיך נשבר לה הלב כשחיכתה שיחזור, אני לא רואה את הלבטים. לפעמים כלות מספרות לי ביום החתונה על הקשר שלה ושל בן זוגה, פעם סיפרה לי משהי שהוא התחתן עם אחרת, היא הייתה בחתונה והשלימה שהוא לא שלה. שנה אחרי זה הם נפגשו במקרה, הוא סיפר לה שהוא התגרש ותוך חודשיים הם כבר עמדו מתחת לחופה.

פעם משהי סיפרה איך הוא ביקש הפסקה והיא חיכתה לו חודש שלם ובכתה ערב ערב, והייתה אחת שסיפרה איך היא בכתה כשהאקס נפרד ממנה, וכמה היה לה קשה ואז פתאום הוא הגיע, כל כך שונה ועם זאת מדויק לה וזה היה פשוט וטוב. אחרת סיפרה שהיא נפרדה מבן הזוג שמונה פעמים והוא תמיד חזר, התעקש עליה, עליהם ובסוף היא הציעה לו נישואים. וההיא שהתחתנה לראשונה בגיל ארבעים ושלוש, ושנה אחרי זה שלחה לי הודעה שהיא חובקת ילד והזמינה אותי לאפר אותה גם לברית. וכך כל יום סיפורים מרגשים ורגעי אושר שאני זוכה לקחת חלק קטן מהם.. ואני מודה על זה שיש לי זכות להיות בצד הטוב של החיים".

איפור: הודיה קרסנטי

איפור ושיער: הודיה קרסנטיצילום: דובי ריין

 

מה התגובות שאתן מקבלות בדרך כלל? האם זה צף במהלך ההכנות?

רננה: "לקח לי הרבה זמן לספר שאני בתוך זה, גם כי לא רציתי את התגובות של 'בקרוב אצלך', 'וסגולות' למיניהן..וגם כי זה לא הסיפור שלי בתוך העבודה. אני מחפשת בעיסוק שלי את את העשייה החברתית, את האפשרות לשינוי, ואנשים אומרים לי: 'וואו, כל הכבוד לך, איך את מצליחה'. זה לא פוגש אותי שם בכלל. אותי זה פוגש במקום של לתת ולעזור, לעשות שינוי, אבל אנשים מבחוץ ממש נמצאים בשיח הזה". 

מיטל: "מהכלות עצמן לא קיבלתי תגובה על היותי רווקה, אבל מהסביבה שלי, שיודעים במה אני עוסקת, דווקא כן קיבלתי שאלות. בעיקר- איך זה משפיע עליי. חלק גם אומרים שזה מביא מזל טוב, כי בטח מדדתי הרבה שמלות.. ומהמלוות של הכלות קיבלתי ברכות ואיחולים של 'בקרוב אצלך'".

הודיה: "זה עולה כמעט תמיד, אני לא מסתירה את זה שאני רווקה, וכל כלה שעוברת בפייסבוק שלי יכולה לראות את זה. לפעמים ההורים שואלים אותי לרוב זה לא מפריע לי, יש ימים שזה יותר קשה. גם ביום החתונה וגם בפגישת ניסיון אנחנו מנהלות יותר שיחת חברות מאשר משהו רשמי. והנושא של זוגיות ואהבה כמעט תמיד עולה. 

פעם זה היה מעסיק אותי יותר, לשמוע על הבחירה בבן הזוג, לשמוע על אהבה. פגשתי כל כך הרבה סגנונות של כלות, ומכל אחת אני לומדת. גם ללמוד שזה לא מה שאני רוצה זאת למידה. בעבודה שלי אין כזה דבר לא לבוא, אין כזה דבר לא להרגיש טוב, וזאת עבודה דורשת רגשית ופיזית. הרבה פעמים הכלה יכולה להיות לחוצה ואני זאת שצריכה להרגיע אותה ולהקליל את האווירה. ואני תמיד חייבת להיות בפוקוס והתפקיד הלא רשמי שלי הוא גם לנהל את הלוז ולבדוק שעומדים בזמנים.

לא תמיד זה קל, ויש תקופות שאני מסננת ולוקחת מעט כלות כדי לא להעמיס עליי. היו ימים שממש לא רציתי לבוא, כשבדיוק סיימתי קשר משמעותי ערב קודם, הדבר האחרון שבא לי זה לדבר עכשיו זה על אהבה, על זוגיות ועל הרווקות שלי. למדתי גם לומר כשזה לא מתאים לי ואני אחרי פרידה, לרוב אני אקבל שיחת עידוד וזה גם היופי בעבודה הזאת, ולא פעם יצאתי עם אחים של כלות שלי, ואני כמובן לא אזכיר את הסגולות ההזויות שכלות חייבו אותי לעשות. אבל היום שלי תמיד מסתיים בברכה של הכלה, ולפעמים גם של האמא או האבא. מנסה לקחת את זה בהומור".

ברכת כלה

ברכת כלהצילום: תהילה פרידמן

 

 

האם משהו בגישה שלכן השתנה לאורך השנים?

הודיה: "כמובן. בגיל עשרים ושתיים כל החברות שלי מהיישוב כבר היו נשואות, רציתי גם, אבל לא ממש הבנתי מה זה אומר, מה המשמעות של זה. יש מן ציפייה שסיימת שירות ועכשיו זה השלב הבא. עם הזמן את מתמודדת עם הקושי שאת שהחיים לא קורים כמו שתכננת אותם. זה השפיע על כל מיני היבטים, בנושא חברתי, בנושא אמונה, הגשמה עצמית ועוד..

אני זוכרת שבגיל עשרים וחמש הייתה מן נקודה כזאת שאמרתי לעצמי: 'אוקיי אני מאפרת מצליחה, העסק שלי פורח הגעתי למקום עסקי של סיפוק, מה עוד?', זאת הייתה נקודה שממנה יצאתי לחקר עצמי. אני זוכרת שדיברתי עם כלה שהייתה בת שלושים ואחת, דיברנו על הקושי והחיים בציפייה והיא אמרה לי משהו מאוד יפה: 'אם היו אומרים לך שתתחתני בגיל שלושים, מה היית רוצה לעשות עד אז?',  זה שינה לי משהו בתפיסה, ושחררתי את הלחץ והציפייה. התחלתי להתמקד בהתפתחות האישית שלי לחפש אתגרים חדשים. הספקתי לעשות תואר ראשון ושני מאז, לטייל בעולם, ללמוד הרבה קורסים בעיצוב ואומנות, ופשוט ליהנות מהזמן שיש לי".

רננה: "אני מרגישה שהסטודיו קודם כל נותן לי תקווה. העבודה בסביבה של נשים שעושות טוב, ובאמת משפיעות על נשים אחרות, יוצרות במציאות מקום ערכי ומאפשר, מרגשת אותי ומשאירה אותי בתחומי העשייה. מעבר לזה, אני רואה את האפשרות לעשות שינויים קטנים בתחומים רחבים מאוד, מפתיעים אפילו. אני בוחנת את הערכים שלי, את מה שחשוב ומהותי, מול מה שלא בהכרח שלי באירועים".

מיטל: "במשך כל השנים שלי בסטודיו, למדתי כמה פשוט לעשות טוב, וכמה אנשים דבקים לטוב, כל פעם זה תופס אותי בהפתעה, איך אנחנו רק מפרסמות מודעה של חיפוש ועזרה, ומלא אנשים מתייצבים לעזור. ואני גם בעיקר מלאה באופטימיות, ויודעת שהזוגיות שלי תגיע בזמנה, ומה ששלי שלי, אני שומעת סיפורים של כלות שמגיעות לסטודיו, ורואה את הנס קורה".

הודיה: "אני למדתי שחתונה זה לא האולם הכי יקר והאוכל הכי טוב. זה הקשר של החתן והכלה. לא מזמן פגשתי כלה לפגישת ניסיון שהייתה לפני הבלאגן של הקורונה, והיא סיפרה לי על האולם, והפרחים, ושחמותה רוצה צבעים כאלו והיא אחרים, בסוף היא התחתנה בגינה של הבית שלה עם עשרה אנשים והייתה הכי מאושרת. מקווה שאני אדע לקחת הכל בפרופורציות.

כלת קורונה אחרת שגם התחתנה עם 10 אנשים בחצר של השכנים התקשרה אליי כמה ימים לפני החתונה ואמרה שהם מקדימים למחרת, היא סיפרה שאני הטלפון הראשון אחרי ההחלטה עם ההורים והיא עוד לא סיפרה לאף אחד, היא הסבירה שלא אכפת לה שאין אולם ואין כלום העיקר שתהיה לה שמלה, איפור ושיער והיא תרגיש כלה. הסברתי לה שאני בבידוד, כי אני עם תסמינים ונפגשתי עם חברה חולה בקורונה ואני מחכה לתוצאות של הבדיקה, ונאלצתי לומר לה שהיא לא תוכל לסמוך עליי. 

זה היה ממש קשה והיא קיבלה את זה באהבה. למחרת בבוקר הודיעו לי שאני שלילית ויכולה לצאת מבידוד, תוך שעה כבר הייתי אצלה. זה היה מרגש כל כך. היא סיפרה שלא הפסיקה לבכות עד לרגע שהגעתי, ושאני לא מבינה כמה התפקיד שלי הוא רוחני ולא גשמי. אני חושבת שהרגעים האלה מזכירים לי כמה התפקיד הזה משמעותי וחשוב וכמה אני אוהבת לעשות את מה שאני עושה".

הודיה קרסנטי

הודיה קרסנטיצילום: באדיבות המצולמת

 


יש משהו שלא תרצו בחתונה שלכן?

צילי: "אני בעיקר רואה את שינוי הגישה שחל עם הזמן. מאירוע שסביר להחליף בו שלוש שמלות, חוזרים לשורש המקורי, של משפחה, ופשטות מכבדת, ואני מבינה שאפשרי להתחתן באופן 'אחר'. יש יותר ויותר כלות וחתנים שמתחתנים בחתונה שהיא יפה, מכבדת, חגיגית ושמחה, ולא עולה המון כסף.

רננה: "אני מבינה שיש שני צירים שאנחנו הולכים בהם בחיים, הקו של הבחירה, של הערכים שאני מאמינה בהם, אל מול הציר של הפנטזיה של אירוע החתונה, כמו איזה ציור שיש לנו מילדות, שהוא לא בהכרח רק שלנו. אל ממש שני קווים מקבילים, ותמיד שני הכוחות האלה פועלים, ואני מרגישה שאצלי זה היה חזק, היה בי רצון למשהו גדול ומסוים, והיום אני מבינה, שגם אם מדובר באירוע חד פעמי, אני רוצה שהוא יהיה מותאם יותר למי שאני, ולערכים שלי, ולא להיכנע לתכתיבים חברתיים. הרבה פעמים אנחנו שומעות מכלות אחרי החתונה, שהן מתבאסות מאיך שהן נראות.. ואני חושבת שהדיוק, הוא בזה שאני רוצה שהחתונה שלי, תשקף את מי שאני באמת. ואת המהות שלי, ופחות את הפנטזיה, שגדלנו עליה.

מיטל: אני מתחברת לצילי ורננה, ומוסיפה, שחשוב לי בחתונה כל הזמן לזכור מה עיקר ומה טפל, והעיקר הוא שההכנות יהיו בשמחה, ובפשטות, ובחיבור למהות. שבסוף, כמו שאנחנו רואים בימי הקורונה, גם חתונה של דשא עם עשרים איש, יכולה להיות מרגשת וטובה ושמחה בדיוק כמו חתונה באולם מפואר עם שש מאות איש".

צילום: דניאל מליחי

 

 

האם יש הבדל לדעתכן בין רווקה צעירה שעוסקת בתחום, לבין בוגרת יותר?

מיטל: "אני לא חושבת שזה עניין של גיל, כמו עניין של אופי. יש נערות שבגיל עשרים ואחת לא מבינות איך הן עדיין לא נשואות, ויש נשים בנות שלושים, שיחד עם הכאב הגדול והחוסר, חיות עם הרווקות שלהן יחסית בשלום.

השאלה היא מה מניע אותך בחיים. מה המקורות מהן את שואבת תמיכה ואנרגיה מצד אחד, ומה הדברים שבהם חשוב לך לתת ולהשפיע מצד שני. אני כן יכולה לומר, שבתהליך של שנים ודאי שיש שינויים והתפתחויות. החשיבות של הסטודיו כמקום מכיל ומקבל עבור כל כלה באשר היא - הייתה לי חשובה גם בראשית הדרך, אבל היום זה ממש אחד מאבני היסוד. זו גם אחת הסיבות שעברנו מהישוב עפרה למרכז הארץ.

לתפיסה של חסד וערבות הדדית, נוספה עם השנים גם זווית נוספת של אחריות ציבורית על הסביבה והעולם, כך שבפועל הרעיון הוא אותו רעיון, רק שהיום אנחנו מרגישות ומדברות גם בשפה של קיימות ולא רק של חסד.

צילי: "ברמה האישית, אני מניחה שהיום יהיה לי מוזר יותר לקבל כלות בסטודיו, ויעורר יותר תחושות של קושי, או יציף את המקום האישי שלי מול טקס החתונה. לכן אני עסוקה בעיקר במעטפת המקצועית".

אהבת הדס

אהבת הדסצילום: מיה מיטב

 


 

מה הטיפים שלכן לכלות ולרווקות?

הודיה: "לכלות- לזכור שהחתונה היא הדרך ולא המטרה. ולבחור את הספקים גם לפי האופי, זה אחד הימם המלחיצים והמרגשים את רוצה לידך אנשים רגועים שירגיעו אותך, ויהיו שם עם הניסיון שלהם במידה ותצטרכי. ולרווקות, אני לא חושבת שזה שאני רווקה גורם לי לדעת יותר, אבל אני יכולה לומר מה עשה ועושה לי טוב, פשוט לשחרר ולנסות ליהנות מהדרך, לטייל ולחוות ולנשום עמוק. מה ששלי שלי". 

תהילה: "לזוגות- לזכור שכל מה שאתם עושים בדרך לחתונה זו מעטפת חיצונית לדבר הפנימי והגדול שהגעתם אליו. ולרווקות-  לא לחיות בתודעה של 'מתי יגיע' ולפספס את ההנאה מהחופש של הרווקות. ליהנות ולפעול, ולחיות באמונה וביטחון שהשם דואג לכל אחת".

צילי: "הטיפ שאני יכולה לתת לרווקות: דבר ראשון, אל תקשיבי לאף אחד/ת רק לעצמך. הלחץ של הסביבה וכל העצות הטובות יכולות לבלבל. תזכרי תמיד שאת מהממת חזקה, חכמה וראויה לאהבה. היא לא תגיע מהר יותר אם תפנימי את הלחץ שהסביבה משדרת לך, אז פשוט נסי לקחת את הזמן הזה להיות 'הכי את' שאפשר. הוא יבוא.

שנית, להבין שזה לא משהו 'בי'. שאני לא 'אשמה', ושאין משהו שיכולתי לעשות נכון או טוב יותר כדי 'שהוא יבוא'. זה לא אומר שאין ברווקות הזמנה לגדילה, להתבוננות פנימה ולעבודה עצמית.  אבל לא מתוך לחץ ורצון להיות 'ראויה' או 'לפתור את משבר הרווקות', אלא מתוך בחירה להיות תמיד בגדילה ולא לחכות לבן זוג שיגרום לי לגדול".

רננה: "להבין שרווקות, זה לא מי שאני. אני עושה הרבה דברים בחיי וזה רק משהו אחד בהגדרה שלי. צריך לזכור את זה, ולמסגר את זה".

מיטל: "הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת לרווקות וגם לעצמי- פשוט להרפות, וזה יגיע. להתעסק בטוב, ולזכור שאני לא רק 'רווקה', אני מיטל, ויש בי כל כך הרבה, ביחד עם זה אני גם רווקה, זה לא הופך אותי לפחות. ולכלות - בעיקר להודות על הטוב, וליהנות מהדרך".