מה אומר?", שאלתי אותו, "אפשר להציע לך מישהי?"
"לא"- הוא אמר ביובש, "לא בא לי עכשיו"
"מה אתה מבואס, קרה משהו?"
"לא, לא משהו מיוחד, סתם לא זורם לי עכשיו לצאת"
"אז תגיד שאתה לא יוצא וזהו, למה אתה סתם חופר?"
הוא הסתכל אליי ואמר בפשטות: "כי אני לא יצא, וגם לא בא לי לשמוע הצעות"
"תגיד, אתה בטוח שהכול בסדר איתך? כי אתה לא נראה משהו היום, אתה מודע לזה"
"וואלה", הוא אמר לי "באמת רציתי לקבוע איתך ב'אברם' או שנשב על משהו, מה אתה אומר?"
"אתה מתכוון היום?" היססתי
"כן היום, מה קרה, כבר לא בכבוד שלך לשבת עם החברים שלך 'מפעם', מאז שהתחתנת נהייה אדם עסוק הא?"
"אויש, שתהיה בריא, יאללה נו, מה אתה עושה עכשיו דרמה?"
"לא לוקח קשה בכלל, רק סתם, אתה יודע, נזכרתי בשיחה שלנו לפני חצי שנה שעוד היינו באותו סטטוס והבטחת שאתה, גם אחרי שתתחתן, בחיים לא תהיה כמו כל החברים המפקירים האלו"
"נכון, אני זוכר את השיחה הזו, אבל מה אני אעשה שאשתי מחכה לי בבית, נו מה, חדש לך כל הקטע הזה של ה'ושימח את אשתו'" - יאללה זה גם כן, מוציא אותי חומוס רק בגלל שהחלפתי שורה
"אתה יודע איך אומרים "זמן מוצאים", והאמת שכבר הרבה זמן אני מנסה להשיג אותך אבל אני רואה שמאז שהתחתנת שמת את כל החברים שלך על סטנד ביי, זה לא שיש לי משהו נגד הקול שלך אבל די נשבר לי כבר מהמשיבון שלך"
"נו מה, נהיית לי רגשי עכשיו" ניסיתי "אנשים מתחתנים, נהיים עסוקים, נגמרה התקופה שהיינו יכולים לנסוע באחת בלילה לעין איתמר, לשבת על גיטרות ולנקות ת'ראש" אמרתי לו ושאלתי את עצמי אם גם הוא מודע לפתטיות של התשובה הזו.
"יודע מה, עזוב" אמר, ופלט אנחת ייאוש "נראה שבאמת שכחת כבר איך זה להיות בצד השני של המתרס, לשרוד לילה אחרי לילה, דייט אחרי דייט, להרים ת'עיניים ובמקום למצוא אהבה מעבר לפינה, לגלות שלייאוש לפעמים יש גוף ודמות הגוף והוא גם מוכן לתת לך שעות נוספות".
שתקתי, מה כבר הייתי יכול להגיד?
"חוצמזה" המשיך " אתם (אתם? למי לעזאזל הוא התכוון באתם הזה? אליי? ממתי אני אתם?) באים כל הזמן עם העצות וההצעות שלכם, כאילו שאתם יודעים יותר טוב מכולם מה אנחנו רוצים ואיך אנחנו רוצים, מה לא בסדר מה פה ומה שם, אני מבין שכבר שכחת איך ההרגשה כשהטיפו לך ויודע מה? עזוב אותך הצעות. לא רוצה הצעות. הצעות היו והצעות יהיו. אני רק רוצה שתזכור כמה קש אכלנו ביחד עד שברוך ה' התחתנת. אתה יודע שאני שמח בשבילך, אבל היה נחמד אם במקום לתת לי הצעות, תבוא ותזמין אותי כמו פעם, לשבת על איזה בירה או משהו, שאני אדע שגם עם החבר הטוב שלי התחתן, הוא עדיין זוכר שיש עוד כמה, שבשבילם המסע הזה ולא הוא לא הולך ונהיה קל יותר"
חיפשתי את המילים הנכונות אבל הפעם אני לשם שינוי, נתקלתי בממתינה.
הוא חיכה כמה שניות ומשראה שאני לא מגיב, המשיך:
"אתה יודע איפה אני גר, שתרצה לשבת ולרדת מהאולימפוס, דבר איתי" אמר והלך.
ואז גם הפנמתי שלחשוב על חברים שלך ולהציע להם הצעות זה יפה ומתחשב, אבל למצוא את הזמן בשבילם ולהשקיע בקשר הזה, זה כבר משהו אחר ששווה מבחינתם לא פחות ולפעמים, מה אתם יודעים, אפילו יותר.
אבינועם הרש משמש כעורך אתר האינטרנט של עמותת ישפה