שאל את הרב | אני מלא צער על הסבל של אשתי

אבא של אשתי מעליב ומשפיל אותה

"שלום רב. מה קודם למה, כבוד האדם באשר הוא אדם או מצוות כיבוד אב ואם? והיכן נכנס לתמונה הביטוי 'על כן יעזוב איש את אביו ואמו...והיו לבשר אחד'? אשתי סופגת השפלות ממשפחתה, מהוריה ובעיקר מאביה מאז שהייתה ילדה".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאשאל את הרב | אבא פגע בנו - האם לתת לו להיות סנדק?

  14/06/23 11:00

"בעבר זה היה במילים ובמעשים ובהמשך רק מילולית. לטענתם - זה לא מכוון, כך הם נוהגים עם כולם הם אנשים פשוטים ואין להם כוונות רעות (אם כי אביה לפעמים מעליב ומשפיל בכוונה ברורה). במשך השנים ככל שהושפלה כך ניסתה יותר להיות "ילדה טובה" (ואני בעקבותיה - תמיד כיבדתי אותם ועזרתי להם. ולמען ההגינות גם הם דאגו ועזרו לנו לפי יכולתם). זה גרר יחס מזלזל מאוד כלפיה מצד כל בני המשפחה. אני תמכתי בה אבל מול הוריה השתדלתי לא להתערב, ואם התערבתי זה היה דווקא לשכנע אותה להבליג. עד שלאחרונה היא החליטה, בתמיכתי, כאישה וכאמא לילדים בוגרים, לשבור את המעגל הזה. ההחלטה הגיעה בעיקר מפני שגם ילדינו נפגעו מהם ומהתנהגותם".

אני מלא צער על הסבל של אשתי

"כשניסתה בצורה מכובדת לדבר עם הוריה על כך, הם איבדו כל רסן והחלו להשפיל אותנו ולהאשים אותה שהיא נגררת אחרי בעלה ולא מכבדת אותם. (רחוק מהאמת, אבל קשה להם לקבל את זה שהילדה והחתן הטובים שלהם כועסים עליהם). ההתנהגות שלהם חסרת גבולות, מאיימת ומניפולטיבית, עד כדי ניסיון לסכסך בינינו. על כן החלטנו להגן על כבודנו ועל הזוגיות שלנו גם במחיר של ניתוק מהם. אני מרגיש שלא אוכל לכבד את אביה יותר, אבל לאשתי עדיין קשה עם ההחלטה הזו, בעקבות הלחץ שלהם ובידיעה שההורים שלה מתבגרים. אנחנו מבינים שהמצב לא ישתנה מבחינתם ועלינו להחליט אם להוריד את ראשינו או להשלים עם המצב. אני רק מלא צער על אשתי, על הסבל שלה כל השנים ועד היום, ועל כך שלא עצרתי זאת מזמן".

הרב יובל שרלו השיב: "שאלת עזיבתו של אדם את אביו ואת אמו היא חלק בלתי נפרד מהאוטונומיה של האדם"

הרב שרלו ציטוט באריכות מתוך ספרו "בצלמו", ואלו דבריו בקיצור: "כל כך כואב לקרוא את שאתם כותבים. אני שולח לכם קטע מספרי "בצלמו", ונראה לי כי שם נמצאת התשובה. ואם תרצו לברר עוד - אשמח אם נמשיך לדון בכך":

"שאלת עזיבתו של אדם את אביו ואת אמו היא חלק בלתי נפרד מהאוטונומיה של האדם. זו סוגיית יסוד של 'צלם א-לוהים' שכן האוטונומיה היא אחד מגילוייו של ריבונו של עולם. כדרכה של תורה בעניינים רבים אנו מוצאים עצמנו בין שני קטבים. מחד גיסא עומד הקוטב המצוי בעשרת הדיברות והוא הציווי "כבד את אביך ואת אמך". ציווי זה זכה למעמד מיוחד מסיבות שונות, והוא אחד מסמליה היסודיים של תורת ישראל. הוא נבחר על ידי ריבונו של עולם להיות חלק מעשרת הדברים; הוא כולל בתוכו שכר מרחיק לכת: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ד' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" ; הוא מורחב לא רק למצוות כבוד כי אם גם לחובת יראה: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ד' אֱ-לֹהֵיכֶם"; בדברי חכמים אנו מוצאים עניינים המרוממים את חובת כיבוד אב ואם לחובת כבוד שמים: 'שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו - בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' (קידושין ל ע"ב)".

הרב שרלו, ציטט מספרו | צילום: אריה כץ

אין האדם חייב לציית להוריו בעניינים מהותיים לחייו

"מצוות כיבוד אב ואם אינה סותרת הכרה קודמת יותר ב'יעזוב'. עזיבה זו היא מהות החיים, והיא דרך הארץ שקדמה לתורה. בעזיבה זו מעמיד האדם את עצמו על יסודות קיומו, ומתוכם הוא מרחיב את גבולות מחויבותו. הוא עוזב את אביו ואת אמו, והחובות כלפיהם נחשבים מעתה והלאה כחובות חיצוניים לו. אין הוא נפטר מהם ואין הוא מתכחש לכל מה שהוא חייב כלפיהם - הן הם שהביאו אותו לעולם וקיומו תלוי בהם, והם שהנחילו לו את מסורת היסוד ואת ההתקשרות הנצחית באומה הישראלית. ברם, כל אלה אינם מוחקים את אישיותו שלו ואינם תובעים ממנו להקדים את טובתם לטובתו. אין הוא חייב לציית להם בשעה שמדובר בעניינים מהותיים הנוגעים לחייו, ואין הוא חייב לכפוף את רצונו בפניהם. עולמו הרוחני האישי הוא המקור ממנו יונקים כל מחויבותיו, ואין החובות יכולות למחוק את מהותו הפנימית. עמדה זו היא פועל יוצא חיוני מההכרה שכל אדם ברוא בצלם א-לוהים".