הנקה בגיל מאוחר היא נושא טעון תמידית; במגזר, בארץ, בעולם. ה"טיים מגזין" הדפיס על אחד משעריו השנה את תמונתה של אם צעירה ויפה מניקה את בנה, ילד של ממש, בן ארבע שנים, והשער פרובוקטיבי יצר סערה בקרב אימהות (ושאינן) סביב העולם. האם הנקה בגיל מאוחר היא באמת הדבר הכי טוב לילד? ואולי תגרום לבעיות פסיכולוגיות בעתיד? ומה בנוגע למחיר שמשלמת האם? דילמת ההנקה - בריאותית, תעסוקתית, נפשית ופיזית - פוגשת כל אם טרייה, וגם אמהות "מבושלות" יותר. מצד אחד, צורכי הפרנסה וקצב החיים המודרני מקשים על ההתמדה, ומצד שני - ישנן אימהות רבות, במיוחד במגזר הדתי, שבעזרת משאבות מתוחכמות או שינוי בסדר העדיפויות, מתעקשות להניק גם בגילאים מאוחרים. מה קורה כשהילד כבר גדול, בן שנתיים, אפילו שלוש ויותר, כבר הצמיח שיניים לדבר ולאכול - אבל אמא ממשיכה לשמור אותו קרוב? האם הרצון נובע מלחץ חברתי-מגזרי? אולי מדובר בצורך מוסווה של האם "להשאיר אותו עוד קצת תינוק"? ואולי - אולי זו פשוט טובת הילד והאם.
שרית קרקובר, בת 35 משבי שומרון, היא מדריכת הנקה, וכמובן - מניקה מתמידה בעצמה. "יש לי חמישה ילדים, והנקתי את כולם בממוצע שנתיים. את הקטנה ביותר - שנתיים ושלושה חודשים".
מדוע בחרת להניק עד גילאי שנתיים ויותר?
"הנקה זה אחד הדברים המדהימים ביותר שיש. הקב"ה ברא לנו כלי כל כך נפלא, מעבר לתזונה. זו קרבה, זה קשר מאוד מיוחד. אני מדריכת הנקה וזה נושא שמאוד מאוד בוער בי והיה לי ברור שאני מניקה עד כמה שרק אפשר. בגיל שנתיים זה כבר הפריע יותר לבעלי. הראיתי לו שיצחק אבינו ינק כ"ד חודשים… אז יש לי היתר. ככל שהילדים גדלו וגם אנחנו התבגרנו כהורים הבנו יותר כמה זה טוב לילד ולנו".
איך אישה יכולה להתמודד עם שילוב של קריירה והנקה לאורך זמן כה ארוך?
"כשהבת השלישית שלנו נולדה התפטרתי והפכתי להיות עצמאית, כי לא יכולתי להעביר בת שלושה חודשים למטפלת. הפכתי להיות אמא, ולא בשביל זה להיות "אמא מארבע עד שש", שעתיים ביום בממוצע. גם כשעבדתי במשרה מלאה בחוץ, שאבתי במשאבה שעלתה כמה מאות שקלים, והיה שווה כל אגורה. אני לא רואה בזה מחיר לאישה, כי עצם זה שהפכתי לאמא זה שינה לי את החיים. זה לא שעכשיו ילדתי ואמרתי -"אוקיי, הילד יצטרך להתאים את עצמו אלי". שנינו מתאימים את עצמנו. כשאני סטודנטית הוא מצטרף אלי ללימודים כל עוד הוא לא מפריע למרצים ולסטודנטים, ואם זה מפריע כשהוא גדול יותר, אז אני שואבת ומביאה לו, או לוקחת פחות קורסים. הקטנה שלי היתה איתי עד גיל שלוש.
"חוץ מזה, בינינו, הרבה יותר קל להניק מלתת תמ"ל. לא צריך להרתיח, לקרר, לזכור לקחת מהבית… שלא נדבר על ההוצאות הכלכליות. אבל הכלכלה היא לא מה שהיה לנו בראש. עניין אותנו שהילד יקבל את הכי טוב."
זה עדיין מה שהילד צריך, בגילאים האלו?
"גם אחרי גיל שנה, יש להנקה המון יתרונות. המלצת ארגון הFDA (ארגון התרופות האמריקאי) היא להניק עד גיל שנתיים. זה מאוד נפוץ אבל לא מדברים על זה, את פחות תראי את זה ברחוב. רוב האמהות יגידו לילד - אתה יכול להתאפק אז תאכל בבית, בינתיים ניתן לך משהו אחר. יש המון נשים שמניקות אחרי גיל שנה וגם יותר משנתיים."
יכול להיות שזה צורך רגשי בעצם, שמקבל מענה בצורה פיזית?
"גם וגם. סטטיסטית ילדים יונקים הם פחות חולים. נכון ש"פר" ילד זה אף פעם לא חד משמעי אבל סטטיסטית אי אפשר להתווכח. זה תורם המון לאישה, למניעת מחלות כמו סרטן השד, וגם מפתח את הלסת אצל הילד ועוד המון דברים. ויש גם את התחושה המדהימה שכשהוא יונק אפשר להתרווח, לנוח, נוחת עלייך כזה רוגע."
איך התגובות להנקה במקומות ציבוריים - במיוחד בגילאים בהם הילד כבר מדבר?
"עבדתי בבי"ד רבני ולפעמים הגעתי עם הילד או שהביאו לי אותו אחרי הדיון כשנגמר החלב למטפלת. הנקתי שם ואף אחד מהרבנים לא אמר לי משהו רע על זה. כל עוד זה בצניעות, אין סיבה שלא. היו פה ושם הערות, לא בבית הדין, בעיקר מאנשים לא דתיים. זה מפתיע, יש כאן טעם לפגם, שבחורה עם גופיה מעירה לי על צניעות כשאני מכוסה לחלוטין. תתלבשי איך שאת רוצה, אבל אל תבואי להגיד לי שאני לא צנועה כשאני מכוסה כולי."
"דווקא הדיון הציבורי שאני שומעת, הוא שבציבור הדתי מפריע יותר כשאישה מניקה בחוץ. אבל בפן האישי לא הרגשתי את זה. בדיון הציבורי לדתיים מפריע יותר מחילוני שיגיד לך "מה זאת אומרת, בטח תניקי" . אבל בפן האישי מי שהעירו לי דווקא היו לא דתיים. זה היה רגיל בגינה אצלנו, כשכל אימא שנייה יושבת ומניקה. אבל לא בגילאים מתקדמים".
נשים מתביישות להניק ילדים גדולים בפומבי?
"יש הסתייגות ציבורית הרבה יותר גדולה, אומרים שהוא כבר גדול ולא צריך את זה. שמעתי המון גם לגביי, מה פתאום בגיל שנה וחצי, הוא כבר מדבר. יש הרבה שנרתעות מילדה בת שנתיים שמבקשת. אבל אני חושבת שזה גיל שהם עדיין תינוקות. היא תינוקת גם בגיל שנתיים, וזה אפילו מאפשר לי להשאיר אותה טיפה תינוקת ולקרב אותה אלי. אבל יש הסתייגות ציבורית מהגיל, לכן רואים את זה פחות בחוץ".
זה בעצם נובע מצורך שלך - להשאיר אותו תינוק?
"אם לא היה לו טוב עם זה, הוא לא היה עושה עם זה. אני לא אכריח לינוק, אם טוב לו להמשיך בוודאי שזה טוב לי. אחד הילדים שלי באמת הפסיק לבד. רק שיהיה טוב לשני הצדדים".
אמנם הילה רומנטית מקיפה את האם הנושאת את ילדה בצמוד אליה, ומספקת את מחסורו הפיזי והרגשי, ממש "כמו פעם". אך הנקה בגיל מאוחר גובה מחירים בדמות העצמאות והחופש של האם, ואולי גם של הילד. לבת חן שניידר סומפולינסקי, פסיכולוגית קלינית, חשוב להדגיש גם את המורכבות שבנושא. האם באמת אין תחליף להנקה?
מבחינה פסיכולוגית, צריך דווקא להניק כדי לבנות את הקשר בין האם והתינוק?
"להנקה יש יתרונות רבים, מבחינה בריאותית וכן מבחינת הקשר הרגשי של האם והילד. הקירבה והמגע בונים את ההתקשרות (attachment) בין האם והילד. האינטימיות הגופנית אשר כרוכה בהנקה, מחזקת את הקשר. אך לא באופן בלעדי, גם נשים אשר מזינות מבקבוק, מחזיקות ומחבקות - בונות את הקשר.
"חוקר בשם הארלו ביצע מחקר שבו הוכנסו גורי קופים לכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. כלומר, החום שמעניקה האם לתינוקה, או התמיכה הרגשית ואהבתה, חשובה לא פחות מהתמיכה הפיזית, מההזנה עצמה".
מה בעצם מקשה על התהליך?
"ההנקה היא דבר מורכב, תהליך הדורש רכישת מיומנות, ידע ובעיקר מצריך סבלנות. ישנם קשיים פיזיים אשר מלווים פעמים רבות את תחילת ההנקה (פצעים, גודש וכו'). וכמובן - קשיים רגשיים, לא לכל אחת מתאימה התלות הפיזית של התינוק בה, הבלעדיות שלה בהזנתו, במיוחד כשהתינוק לא ניזון במקביל מבקבוק. יש נשים אשר אי הוודאות - אם התינוק אכל וכמה - מכבידה עליהן מאוד."
מבוהלת מהעול הפיזי, היא הניקה מתוך רגשי אשם או בשל חשש מביקורת. היא נתנה לילד את החלב הבריא ביותר, אך הקושי גרם לה לשקוע בדיכאון שלאחר לידה
מתי תייעצי לאישה לוותר על ההנקה?
"לעיתים מגיעות לקליניקה נשים אשר עברו לידה קשה וטראומטית, ופעמים רבות בלי מערכות תמיכה מספקות. למשל מטופלת אשר פגשתי לאחרונה, אם ללא אם, לאחר לידה ראשונה. מחקרים מראים כי אמהות ללא אמהות פגיעות יותר לדיכאון אחרי לידה. ואכן, היא הגיעה במצב רגשי קשה. מבוהלת מהעול הפיזי הכרוך בטיפול בתינוק, בלי עזרה מספקת. לאחר הלידה, צפו הזיכרונות שלה כתינוקת ועל כן עלתה מחדש ההתמודדות עם האובדן והאבל. היא הניקה, כמו רבות אחרות, מתוך רגשי אשם או בשל חשש מביקורת של סביבתה הקרובה. היא נתנה לילד את החלב הבריא ביותר, אך הקושי סביב עול הטיפול בתינוק אשר נפל בעיקר עליה, גם בשל ההנקה, אך לא רק - גרם לה לשקוע בדיכאון שלאחר לידה."
לא שווה "להילחם" על ההנקה גם אם קשה? הרי אומרים שזה הכי בריא לאמא ולילד.
"הקו המנחה צריך להיות האם האמא מצליחה לשמור על בריאותה הנפשית תוך כדי ההנקה. ויניקוט, פסיכיאנליטיקאי חשוב, אמר ש"אין תינוק בלי אמא". כלומר, בלי אם נוכחת רגשית ש'תראה' את התינוק, שתהיה פנויה לשקף לו מי הוא - אין לתינוק יכולת לבנות את עצמיותו. מבחינה רגשית, ההנקה היא דרך אחת ליצור תקשורת ואינטימיות עם התינוק. אך הדבר החשוב ביותר עבור התינוק הוא שהאמא תכיר גם במגבלותיה ותאפשר לעצמה הקלות וקבלת עזרה, כדי שתהיה פנויה רגשית עבור ילדה.
"אם ההנקה גורמת לאם לקושי המקשה עליה לשמור על שפיותה, או מקשה עליה במידה כזו שהיא מתקשה לספק לתינוקה תמיכה רגשית, אז כפי שניתן לראות במחקר על הקופים - החום והתמיכה חשובים לא פחות מההזנה. במידה והאם הופכת מוטרדת ועצבנית, או דווקא דועכת ושוקעת במרה שחורה - חשוב להקל במה שאפשר על האם, וכמובן לעזור לה להגיע לטיפול."
הנקה בגיל מאוחר יכולה לגרום נזק פסיכולוגי לילד?
"אין שום עדות לנזק פסיכולוגי או התפתחותי מהנקה שנמשכת למעלה משנתיים. הנקת תינוקות קטנים וגם גדולים מציעה קירבה, נחמה, עידוד והמשך קשר טוב בין האם לפעוט. כל עוד שני הצדדים מרוצים, הנקה בגיל מאוחר טובה מאוד.
"לעיתים האמהות עצמן חשות בושה ומבוכה, כאשר הילד תובע את השד בציבור. לעיתים השד הופך להיות מעין אובייקט מרגיע קבוע, כמו שמיכה או דובי, אותו הילד לא רוצה לשחרר. אלו קשיים נקודתיים, אותם אפשר לפתור בעזרת הדרכת הורים ושימת גבולות. למשל להסביר ולהראות לילד שאפשר לינוק מהשד, אך לא להירדם על השד, או לכנות את השד בכינוי שלא מעורר באם אי-נוחות."
מה עושים כשההנקה כבר לא מתאימה לאמא, אבל הילד רוצה להמשיך?
"לעיתים האמא כבר מחפשת את ההיפרדות, אחרי הסימביוזה המאפיינת את החודשים הראשונים, אך ההנקה נשארת מתוך קושי לנהל את אותה היפרדות. כלומר חשש מהקשיים שילוו את תקופת הגמילה מהשד ומתגובת הילד. במצבים כאלו, חשוב לעזור להורים להגיע למצב הרצוי מבחינתם. אפשר לקרוא על הנושא, לאגור כוחות ולעשות מעשה, או לבקש סיוע של איש מקצוע אשר יוכל לתמוך ולכוון בזמן תהליך הגמילה."
כלומר, ישנן אימהות שממשיכות רק בגלל הפחד להיפרד?
"במקרים מסוימים נשים שמתקשות עם תהליך הפרידה, בה התינוק הופך לילד עצמאי, מוצאות פתרון בהנקה המאוחרת, בה התינוק מוסיף להיות תלוי בהן וקשור להן. כלומר ההנקה של הילד בגיל מאוחר הינה בעצם ה'תרופה' לחרדת הפרידה של האם עצמה. כאשר זה המצב, חשוב לפנות לטיפול רגשי, לפתוח ולעבד את הקושי להיפרד, אשר פעמים רבות מקורו בילדות המוקדמת, כדי לאפשר לאמא וילד לבחור את הדרך המתאימה להן ביותר. כאשר האם מתמודדת ומתגברת על קשיי הפרידה שלה, היא יכולה לתמוך בילד בתהליכי פרידה ובניית עצמאות להם יזדקק גם בהמשך, בהשתלבות במסגרות חינוכיות."
כתבות מעניינות נוספות באתר לנשים הדתיות - ”משלך“