אני מקנאה בבעלי- מה אפשר לעשות?

"תשמעי מה קרה השבוע", סיפרה לי אורטל בפגישה השבועית, "חגי נכנס הביתה אחרי יום עבודה. אני הייתי עם הילדים כל אחר הצהריים והייתי גמורה מעייפות, חיכיתי שהוא יחזור ואוכל קצת לשחרר ואז הוא מגיע... הוא מגיע וישר חולץ את הנעליים בכניסה, משאיר אותן ככה, אומר לי שלום, הולך להכין לעצמו כוס קפה ויושב עם הפלאפון על הספה. לרגע הוא לא חושב עלי, אם קשה לי, אם אני צריכה משהו, אולי לעזור קצת עם ההשכבות. כלום". 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאנדלקתי על האח הרווק של בעלי - מה לעשות?

  19/10/22 16:17

"את מספרת באמת סיפור לא נעים... וכשאת רואה את חגי ככה מרוכז רק בעצמו, מה עובר לך בראש? איך את מרגישה?", שאלתי.

"מה עובר לי בראש?" היא חוזרת באיטיות, "אני כועסת על חגי, מאוד. מאוכזבת ממנו וגם מיואשת. אני יודעת שבסוף זה תמיד ככה, הוא תמיד שם את עצמו ראשון לפני, לפני הילדים, לפני הבית. וזה מעצבן אותי, הוא לא מבין שהוא כבר לא רווק? יש לו אישה ושני ילדים! אני באמת לא מבינה איך הוא מעז לחשוב רק על עצמו במצב הזה". 

"תגידי", אני מגששת בזהירות, "יכול להיות שאת מקנאה בחגי?"

"מקנאה", העיניים שלה נפערות קצת, "למה שאני אקנא בו?"

"שהוא מרשה לעצמו לחשוב על עצמו, להיות מרוכז בעצמו, משהו שאת לא מרשה לעצמך לעשות במשך מי יודע כמה שנים".

מה לעשות אם אני מקנאה בבן הזוג שלי?

לא, אני לא מדברת על קנאה לבן או בת הזוג, עליה הדיבור יותר פופולרי, אלא על הרגש הזה שנמצא בהרבה מערכות יחסים בין בני אדם אבל איכשהו בזוגיות, הס מלהזכיר. רוב האנשים לא יודו בינם לבין עצמם שהם מקנאים בבן או בת הזוג, שלא לומר להודות בזה בפני אחרים או השותף לחייהם. כי מה יאמרו? אני מקנאה? אני מקנא? הרי שניהם אחד, שניהם יחד, ההצלחה שלו זו ההצלחה שלה, השמחה שלה זו השמחה שלו. אז מה פתאום עכשיו לתת מקום לרגש הלא נעים הזה? מה הם ילדים בגן? אבל רגש הקנאה כמו כל רגש, לא עוזב, לא מרפה – הוא נמצא שם עד שיקבל את היחס. רבים מנסים להתכחש אליו, להסתיר ולא להודות בו, אך האשמה אוכלת אותם מבפנים.

קנאה, ממש כמו כעס, דחייה, בדידות, עלבון, הוא רגש שלא נעים לנו להרגיש. אבל ממש כמו שאר הרגשות, הוא רגש שיש לתת עליו את הדעת. התעלמות מקנאה לא פותרת את הבעיה, להפך. אם אדם ישכיל להביט בקנאה ולהסכים להרגיש אותה על חוסר הנעימות שבה – לא רק שהיא תתפוגג אלא שהיא תהפוך לרגש מפרה, מיטיב.

אם נסכים באמת להרגיש קנאה נוכל להתקדם

למה הכוונה? נחזור אל אורטל וחגי בסיפור שהצגתי. אורטל, בין שלל הרגשות שהיא חשה כלפי התנהגותו של חגי, חשה גם קנאה. נכון, בהתחלה גם לה היה קשה להודות בכך, ויכול להיות שזהו לא הרגש העיקרי, אך הקנאה שם, כשהיא רואה את חגי חוזר אחרי יום עבודה ומרשה לעצמו להשתחרר בלי לדפוק חשבון - עמוק בפנים יש בה מקום שהיה רוצה לנהוג קצת כמוהו. יתכן וברגע שאתם קוראים את השורות האלו עולה בכם רגש של התקוממות: "מה פתאום שהיא תקנא בו? זה שהיא לא מסכימה איתו, לא אומר שהיא רוצה לעשות כמוהו!". אתם צודקים, אורטל לא רוצה לנהוג בדיוק כמו חגי, אבל מצד שני, עצם העובדה שההתנהגות של חגי כל כך מתסכלת ומפעילה אותה רגשית – אומרת דרשני.

כאשר אני שאלתי את אורטל בפגישה: "מתי את מרשה לעצמך להיות קצת כמו חגי ולחשוב רק על עצמך?" התשובה הייתה ברורה: "אף פעם". וכל בר דעת יודע, שטוב לו לאדם שיחשוב על עצמו מדי פעם ויתרכז ברצונותיו מבלי להסס. כך שלמעשה, אם נסכים לחוש את הקנאה באמת, על חוסר הנעימות שבה, נגלה כי היא מקדמת כל אחד ואחת לחיות חיים שלמים יותר, הוליסטיים יותר. אז בפעם הבאה כשאת או אתה מרגישים קנאה בבן או בת הזוג – עצרו להתבונן, הקשיבו לרצון הפנימי הטוב שעולה שם – ומי יודע? אולי תגלו אוצרות.