"ליאת עדיין כועסת עלי... היחסים בינינו לא חזרו למה שהיו. למרות כל המאמץ וההשתדלות וכל מה שכבר שיניתי בחיי וכל הדמעות שהורדתי, נדמה לי שאיבדתי את הסיכוי אצלה. ותאמין לי מושון, קשה לחיות ככה...", השפיל עודד את מבטו.
עוצמת התחושה של עודד נגעה ללבי. הבטתי עליו ועל ליאת בשותפות לכאב ולתסכול.
"זה נכון", אששה ליאת את דבריו, "הוא באמת התאמץ מאוד ותיקן דרכיו וביקש פעמים רבות סליחה על כך שפגע כל כך בי ובמשפחתנו... ועדיין אני לא יכולה לסלוח על מה שעשה. איך אוכל לסלוח על מעשים כאלו ועל פגיעה שכזאת?!"
בחדר השתררה שתיקה ארוכה. דמעות החלו זולגות מעיני עודד וליאת התקועים בחוסר היכולת לסלוח ולשים את העבר מאחור ולהמשיך הלאה.
פניתי לליאת: "בדיוק עכשיו חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות. לקראת השנה החדשה וההתחלות החדשות, זו ההזדמנות להתנתק מהעבר המכביד ולהיפתח לתקווה חדשה מלאת אנרגיה חיובית ושמחה. האם תרצי להיות חלק מהמהלך הזה?"
"אתה חושב שלא חשבתי על זה ?!" , התריסה בי ליאת, "ברור שאני רוצה להיות חלק מהמהלך... העניין שעודד עשה דברים כל-כך חמורים שהלב שלי לא מוכן לשכוח מהם, גם אם עודד מנסה לתקן אותם. איך אפשר להתעלם ולהתייחס אליו כאילו כל זה לא התרחש?"
"תודה רבה על השאלה החשובה", עניתי, "זו ההזדמנות לשוחח מעט על משמעות הסליחה. מהי בעצם סליחה? ומדוע כדאי לסלוח? אנשים רבים מתקשים לסלוח מפני שטועים בהבנת מהות הסליחה ובכך מפספסים את ההזדמנות הגדולה להשתחרר ממשקולות כבדות המונעות מהם להתקדם במסע חייהם.
גם במקרה שלכם, ליאת ועודד, עבר הרבה זמן. עודד תיקן את מעשיו, ובהחלט הגיוני להתרכז בעתיד ולא בעבר. הטעות הגדולה המונעת מאנשים לסלוח היא המחשבה כי סליחה היא ויתור. שגיאה היא לחשוב כי סליחה היא המעטה בחומרת המעשה עליו סולחים. ניתן לסלוח גם על פגיעות מאוד קשות ואפילו ניתן לסלוח כאשר הפוגע לא תיקן את דרכיו. הסליחה היא שליחה! הסליחה היא בחירה לשלוח את הכאב, את עגמת הנפש, את הבכי והדמעות... הסליחה היא בחירה לשלוח את סל המשקולות הזה ממני והלאה ולרכז את המבט במה שבונה, במה שמרפא ובמה שנותן תקווה וכוח. בן זוג בוגר מבין כי תפקידו אינו לשפוט את מעשיו של בן-זוגו. הסליחה אינה הקלה בחומרת המעשה אלא הבנה כי התפקיד שלי כבן-זוג אינו להתעסק בגזר הדין אלא בשותפות לדרך. החשבון על המעשה הרע שנעשה הוא חשבון בין אלוקים לפוגע, ואם אנחנו בוחרים לא לפרק את הקשר לאחר הפגיעה, עלינו לתפוס את תפקידנו כבני-זוג ולא כדיין במרומים. השאלה, ליאת, היא האם היית רוצה להשתחרר ממלכוד חוסר הסליחה, להתנתק ממה שמכביד ולהמשיך הלאה לשנה טובה ומתוקה?"
דקה ארוכה חשבה ליאת על הדברים ואז אמרה: "ואו... לא חשבתי על זה ככה. ברור שאני רוצה להשתחרר מכל זה. תאמין לי שכמו שלעודד זה לא נעים – לי זה נורא ואיום. אבל למרות זאת אני מפחדת לסלוח לו..."
"מפחדת?!", שאלתי בתמיהה, "אני מפחדת מפני שאם אסלח לו הוא עשוי לחשוב שהוא יכול להרשות לעצמו לפגוע בי שוב, וחוסר הסליחה משאיר אותי במצב עליון על עודד, אני שולטת עליו. כך הוא משתוקק לסליחתי ולא יעלה על דעתו בכלל להתקרב לאותו הכיוון.", אמרה ליאת בגילוי לב.
"במילים אחרות, את משתמשת בחוסר הסליחה ובטינה כלפי עודד כביטוח לכך שלא ישוב למעשיו הרעים. את משתמשת בחוסר הסליחה כהרתעת האויב", פירשתי.
"לא נעים להודות בזה" אמרה ליאת, "אבל זה בדיוק כך...
"אני מודה לך על האומץ לבטא את רגשותייך בדיוק כמו שהם", עודדתי את ליאת. "האם אתה יכול להבין את זה?", שאלתי את עודד.
"אני יכול להבין את זה אבל קשה לי להמשיך לחיות ככה. זה הופך להיות בלתי נסבל", ענה.
"לפי ליאת, אם היא תסלח לך אתה עלול לזלזל בעניין וליפול שוב באותם בורות. אז מדוע לה לסלוח לך?", הקשתי על עודד.
"אני לא חוזר לשם שוב", אמר עודד, "וזה לא קשור לסליחה שלה."
"תראו", פניתי לשניהם, "המטרה האמתית היא שעודד יבחר בדרך הטובה לא בגלל הפחד מחוסר הסליחה של ליאת אלא מתוך האמונה שזו הדרך הנכונה וכי אינו מוכן לפגוע באשתו היקרה בשום צורה ואופן! ליאת, בזה שאת לא סולחת לו, את לא משחררת אותו לגמרי לבחור בדרך הנכונה מהמניעים הנכונים. לדעתי לא נכון לנסות לשלוט בבחירתו. שחררי אותו ונראה מה יבחר ואז נתקדם הלאה".
"זה החלום שלי", הוסיף עודד, "אני כל-כך רוצה להשתחרר מהלחץ הזה ולבחור בעצמי..."
"אז מה דעתכם להעניק אחד לשני מתנה, דווקא עכשיו באלול חודש הרחמים והסליחות. רחמו על הזוגיות שלכם וסלחו לבן-זוגכם. שלחו את הכאב הלאה ואפשרו לבן-זוגכם לבחור בעצמו את הדרך הטובה".
למשמע הדברים עודד וליאת הביטו אחד בעיני השני במבט רב משמעות. לא היה צורך להוסיף אפילו מילה אחת.
מושון לוינגר, הוא עו"ס קליני, מטפל פרטני וזוגי, מתמחה בטיפול מיני ויועץ לפנויים פנויות.
mooshon.lr@gmail.com