פרשת אחרי-מות קדושים מלמדת אותנו על היחס הנכון למבוגרים

היחס המכבד לזקנים נועד לא רק להביא תיקון במישור של יחסים בין הבריות, אלא גם להביא תיקון לתפיסה שלנו על סדרי החשיבות בעולם. את הכבוד יש לשמור למי שרכש חוכמת חיים, לא חוכמה טכנולוגית

חדשות כיפה הרב רונן לוביץ´ 19/04/13 16:47 ט באייר התשעג

פרשת אחרי-מות קדושים מלמדת אותנו על היחס הנכון למבוגרים

פרשת 'אחרי מות' פותחת בציון מותם של נדב ואביהו "בקרבתם לפני ה'", ולפי אחת מהפרשנויות הרבות שנתנו חז"ל לחטאם, הם מתו משום שלא נהגו כבוד במשה ובאהרון. הביטוי "לא נהגו כבוד" הוא ביטוי עדין שנותן לנדב ואביהו הרבה כבוד, שכן התיאור של חז"ל קשה מאוד, והם שמו בפיהם דברים בוטים למדי. חכמים אמרו במדרש:

"שהיו משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ואומרים מתי ב' זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור ר' יודן בשם ר' איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה ר' פנחס אמר בלבם הרהרו א"ר ברכיה אמר להם הקב"ה (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן" (ויקרא רבה (וילנא) אחרי מות, כ סימן י).

מדברים אלו של חכמים עולה שהיחס הבלתי ראוי אל זקני הדור וגדוליו איננו דבר של מה בכך, אלא נחשב הוא לחטא חמור שעלול אף להוביל לדין מיתה בידי שמים. אמנם אין להשוות את היחס המתבקש כלפי משה ואהרון ליחס הראוי כלפי כל זקן הדיוט, אולם האמירה שאמרו נדב ואביהו, לפי המדרש, היא אמירה המשתקפת לא אחת בדפוסי ההתנהגות הרווחים בחברה ביחס לזקנים, והיא חמורה גם כשמדובר באנשים מן השורה.

ייתכן אפוא שנקודה זו קושרת את פרשת 'אחרי מות' עם הפרשה הצמודה והמחוברת לה, פרשת 'קדושים', שכן פרשת 'קדושים' מלמדת אותנו את המצווה:

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לוהיך אֲנִי ה' (יט, לב).

דומני שהמצווה הזו מקבלת משנה תוקף וכפל חשיבות בזמננו. בימי קדם צעירים היו ממשיכים במידה רבה את מסורת אבותיהם, פעמים רבות נכנסים לנעליהם ועובדים באותו שטח חקלאי או באותו ענף מסחר, ייצור או שירותים שעבד בו ההורה, וההורה היה מהווה מורה לחיים עבור הבן, לחיים ולכל החיים. בקרב בנות הדבר היה בולט עוד יותר, שכן בעבר בנות היו לומדות את רוב ידיעותיהן לחיים ורוכשות את רוב השכלתן מאמהותיהן ומהנשים המבוגרות שבסביבתן. כיבוד ההורים בפרט וכיבוד המבוגרים בכלל היה בעבר תופעה טבעית ומתבקשת כמעט מאליה.

בזמננו השתנו יחסי מבוגרים-צעירים תכלית השינוי. בעידן המודרני, הטכנולוגיה נמצאת בתהליכי פיתוח מואצים ביותר, וככל שהאדם צעיר יותר כך הוא יותר בעניינים. הצעירים שולטים בענפי הטכנולוגיה המתקדמת - מחשבים, אלקטרוניקה, תקשורת וכדומה, הם מעודכנים, יודעים לתפעל מערכות מתוחכמות המתחדשות ללא הרף, ומאגרי הידע האנושי נגישים בפניהם.

האבא הקשיש, בן החמישים מתקשה להדביק את הקצב. הוא זקוק באופן מתמיד לעזרת ילדיו הצעירים, לעיתים הרכים בשנים. הילד בכיתה א' הופך למורה של הוריו למחשבים, והוא זה שיסביר להם איך להשתמש בגאד'טים ובמכשירים אלקטרוניים שונים. ראיתי פרסומת בטלביזיה בה שלוש ילדות קטנות מדברות על ההורים הנודניקים שזקוקים כל הזמן לעזרתם. ילדות אלה מתייחסות להוריהן בהיפוך גמור ליחס המצופה מילדים כלפי הורים. הן כביכול ההורים של האבא והאימה התלויים בהן והנזקקים לעזרתן המתמדת.

נוצר אפוא עולם הפוך: הסייחים מתקדמים יותר וחזקים יותר מהסוסים. הסייח שזה עתה בא לעולם, מרגיש שהעולם שייך לו ולשכמותו. העולם שייך לצעירים, והם נהיים צעירים יותר ויותר, ושולטים בעולם יותר ויותר.

גם בתחומים של כלכלה וניהול עסקים הם מתקדמים כל הזמן ובמהירות. צעירים שחלב אימם על שפתותיהם מסוגלים לפתח מיזם חדש, אפליקציה כלשהי, רעיון עסקי כזה או אחר, ותוך זמן קצר הם הופכים למיליונרים, ובמקום שיזדקקו להוריהם, הם הופכים לפטרונים של ההורים. בני הדור המבוגר עלולים להיפלט משוק העבודה בשנות הארבעים לחייהם, ולהיחשב זקנים מידי בעולם שדוהר במהירות קדימה.

במערכת הבחירות שהתנהלה לאחרונה ניתן היה לאות כיצד בזירה הפוליטית מצליחים אותם מתמודדים שמשדרים אתוס צעיר של טכנולוגיה מתקדמת ותקשורת מעודכנת לשבות את לב הציבור, ולכבוש את מרכז הבמה. אף זו המחשה לתופעה המוזכרת.

הבעיה איננה בתחום המשפחה מדובר בבעיה של הדור, בעיה של החברה כולה. אני מגדיר זאת כבעיה מפני שבמקביל לתופעה זו, תוחלת החיים הולכת ומתארכת, המצב הגופני של בני הדור המבוגר הולך ומשתבח, וכך עלולות להיווצר בעיות קשות עבור החברה כולה.

בדברנו בנושא זה אי אפשר להתעלם מכך שבקצה הקיצוני של בעיית היחס לזקנים היינו עדים לאחרונה לעדויות על מצבם המחפיר של קשישים ניצולי שואה, והתוודענו לשורה של מקרי תקיפה ואלימות כלפי קשישים. אינני כורך את כל התופעות בסל אחד, אבל מקרים אלה צריכים להדליק נורה אדומה ולעורר את החברה כולה לשידוד מערכות בכל הנוגע לדור הוותיק.

האם בדעתי להציע לעצור את המרוץ הטכנולוגי? האם ראוי להקים תנועת מחאה נגד הקדמה? כמובן שלא! הדבר אינו אפשרי ואינו רצוי. מה שנחוץ הוא להשקיע בטיפוח היחס הנאות לדור המבוגר. זה בדיוק מה שדורשת מאיתנו התורה באומרה: "והדרת פני זקן". אכן במקורותינו הובן פסוק זה כמתייחס לזקנים של ממש, ואף לגבי זקנים קיימות מחלוקות בגמרא ובפוסקים בשאלה אילו זקנים יש לכבד.

בגמרא ובפוסקים אנו מוצאים דעות שונות בשאלה מיהו הזקן שיש להדר אותו, (קידושין דף ל"ב עמ' ב., ולהלכה נפסק שיש לכבד זקן ללא תלות במידת חוכמתו כדברי הרמב"ם: מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אע"פ שאינו חכם עומדין לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו. ואפילו זקן גוי מהדרין אותו בדברים, ונותנים לו יד לסומכו, שנאמר: "מפני שיבה תקום" כל שיבה במשמע (הלכות תלמוד תורה פרק ו' הל' ט'). כך על דברי השולחן ערוך: "מצוה לקום מפני שיבה", הוסיף הרמ"א וכתב: "אפילו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהא רשע" (יורה דעה, רמד, א).

גם הפוסקים שהמצווה "והדרת פני זקן" מתייחסת דווקא לחכמים אינם מזהים את החכמה בהקשר זה עם חוכמת התורה דווקא, אלא, כדברי בעל ספר החינוך (מצווה רז) היא מתייחסת לכך שהזקן "ראה והבין קצת במעשי השי"ת ונפלאותיו". במילים אחרות: לא מדובר בחוכמה של הצלחה כלכלית ופעילות טכנולוגית, אלא בחוכמה הנרכשת בניסיון החיים המצטבר.

לאור זאת ברצוני להציע קריאה חדשה של הציווי "והדרת", ולפרשו כדרישה לכינון יחס של כבוד של כל דור כלפי הדור המבוגר ממנו. יחס זה נועד לייצב עולם חברתי יציב המכבד כל אדם. דרישת התורה באה למנוע מצב בו מתייחסים בביטול אל הזקנים, ומאדירים את העולם הצעיר.

היחס המכבד לזקנים נועד לא רק להביא תיקון במישור של יחסים בין הבריות, אלא גם להביא תיקון לתפיסה שלנו על סדרי החשיבות בעולם. היזמים או המצליחנים בעולם העסקים או הטכנולוגיה זוכים לרווחים חומריים נאים. אך את הכבוד יש לשמור לאנשים אחרים, אותם אנשים שעמלו שנים רבות, שהתנסו בניסיונות החיים, שרכשו חוכמת חיים ולא חוכמת מחשבים. אנו אמורים להטמיע את ההערכה למי שסיגל לעצמו מבט עמוק על החיים, ותרם שנים רבות את חלקו לבניינו של עולם, ולא למי שסיגל לעצמו הישגים כלכליים ובנה בעיקר את עצמו.

הציווי "והדרת פני זקן" בהוויית חיינו המודרנית צריך להעניק השראה וקריאת כיוון לכינונה של חברה שמעמידה בראש סולם ערכיה עקרונות של רגישות, כבוד לאדם ואכפתיות, ולא הצלחות טכנולוגיות, פיננסיות ושיווקיות. הילדות בפרסומת שמלגלגות על הוריהן, הן מאוד חמודות, אבל הן משקפות הוויית חיים רחוקה מדרך התורה. אני מצפה לפרסומת של המשרד לענייני אזרחים ותיקים שיראה ילדות חמודות המכבדות את הוריהן, ומהדרות פני זקן.

הכותב הינו רב ניר עציון וחבר הנהלת ארגון רבני ”בית הלל“

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן