סיכום דעת ההלכה ביחס לטיפולי הפריה

א. הצגת הנושא:
בעקבות ההתקדמות הרפואית והטכנולוגית בעשרות השנים האחרונות, קיימים פתרונות רפואיים להרבה זוגות שעד עתה לא הצליחה הרפואה לסייע בידם להגיע להריון וללידה.
ברם פתרונות אלה כרוכים לא פעם בשאלות הלכתיות

המדובר הוא בעיקר בהפריית מבחנה (F. . V .I), כאשר האשה מבייצת וזרע הבעל תקין, ובכל זאת מסיבות שונות אין האשה מצליחה להרות, ניתן לשאוב מרחם האשה ביצית, להפרות אותה במעבדה בזרעו של הבעל, ואחר כך להחזיר את הביצה המופרית לרחם האשה, להמשך הריון ולידה. האם מקיימים בכך מצות פרו ורבו ? האם אין בכך משום הוצאת זרע לבטלה ? האם הדבר מותר גם כאשר האשה טרם טבלה, ואיננה טהורה ? אם זרעו של הבעל חלש, האם מותר להפרות את האשה בדרך זו מזרע של איש אחר? האם כאשר האשה אינה מצליחה לבייץ (לייצר ביציות) מותר להפרות את זרעו של הבעל בביצית של אשה זרה, ואחר כך לתת לאשתו (שהביציות אינן שלה) את הביציות המופרות?

לפני כשנתיים כתבתי מאמר בנושא אם פונדקאית בהלכה, שהוא נושא קרוב, ושם עסקתי קצת יותר בהרחבה בכל השאלות הנ"ל, ולכן במאמר זה אסכם בתמצתיות מה את הנושאים השונים.

ב. קיום מצות פריה ורביה:
האפשרות להפריה שלא בדרך כל הארץ מובאת במסכת חגיגה ( טו ע"א) בלשון "באמבטי עיברה". ופירש רש"י: אמבטי – כלי שרוחצים בו כל הגוף, ויש לומר שהטיח שם אדם שכבת זרע, ונכנס במעיה". שם מדובר באפשרות רחוקה מאוד ומקרית. אבל דוגמא זו משמשת לנו כמקור לנדון דידן, שהבעל מוציא זרע על מנת שזרע זה יפגש בביצית של אישתו לא בדרך כל ארץ, אלא במעבדה.

דוגמא נוספת מובאת בב"ח (סימן קצה) בשם רבנו פרץ: "אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה. ונזהרות מסדינים ששכב עליה איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדתה משכבת זרע של איש אחר קפדינן אהבחה, גזרה שמא ישא אחותו מאביו".
מדבריו יש ללמוד כמה הלכות:

א. אם יש צורך לעשות הזרעה או הפריה בעת שהאשה נדה – אין בכך איסור.
ב. הפרית מבחנה מזרעו של אחר – אין בזה ממזרות, אך הדבר אסור גזרה שמא ישא
אחותו מאביו.
ג. הילד נחשב כבנו של בעל הזרע.

כך הסיק מדבריו בעל בית שמואל (אבן העזר סימן א) וכן מסקנת חלקת מחוקק (שם סק"ח) ולמד זאת מן האומרים שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבט. גם האחרונים שפקפקו על כך מחמת "שהיא נתעברה בעצמה" (לשון הט"ז), או "מאחר שלא עסק אפילו בבעילה" (לשון שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב סימן צד) אף הם יודו כי בהזרעה מלאכותית או בהפריה חוץ גופית שאינו מזריע לאיבוד, אלא מוציא זרע במטרה שאשתו תתעבר ממנו, הרי שהבן מתיחס אליו. ואף הרופא המחדיר את הזרע לאישה, או מחזיר את הביצים המופרות (לאחר שהופרו ע"י טכנאי במעבדה) הם פועלים מכח שליחותו של הבעל, ונמצא שהוא קיים מצות פריה ורביה. וכן פסק רבה של ירושלים, הגאון הרב צבי פסח פרנק זצ"ל (הר צבי הגהות הטור סימן א) ואף שיש חולקים (הגאון הראשון לציון רבי ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל בשו"ת משפטי עוזיאל אבן העזר חלק ב סימן יט, והגר"א וולדנברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן מה), דעת רוב הפוסקים (שו"ת שרידי אש חלק ג סימן מה, הגרש"ז אוירבך זצ"ל בנועם חלק א, שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן נ) כדעת הרב פרנק שהבעל קיים מצות פרו ורבו, והילד הוא בנו לכל דבר.


ג.השחתת זרע:
רבנו יצחק בעל התוספות (יבמות לד ע"ב סד"ה ולא) כתב: "לא חשיב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכון להשחתת הזרע, וגם רגיל לעשות כך תמיד". נמצא שכאשר אין עושים כך אלא ארעי ולא לצורך השחתה, כי אם לצורך מצוה, מותר, ולכן מותר להוציא זרע לצורך בדיקה, הזרעה או הפריה.

גם לצורך בדיקה התיר בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ה סימן מג) שכתב: "לצורך אף להוציא זרע לבטלה, להשחיתו על הארץ שרי". ובשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כד): " נשאלתי כמה פעמים והורתי להתיר להוציא זרע לבדיקת רופא". וכן בשו"ת מהרש"ם (חלק א סימן נא וחלק ג סימן רסח) ובשערים מצוינים בהלכה (אבן העזר חלק א סימן ע) והרב פרנק (שם) ובשדי חמד (אספת דינים מערכת אישות סימן יג): "צורך רפואי לא חשוב לבטלה". וכן פסק הרב עוזיאל זצ"ל ובשו"ת שרידי אש (חלק ג סימן ה): "אין זה הוצאת זרע לבטלה כיון שלפי דברי הרופאים ההזרעה היא ממש במקום ביאה". וכן פסקו בשו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן נ) ובשו"ת אגרות משה (חלק ב סימן יח, וחלק ג סימן יד).

אומנם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן מח פרק א אות ז) כתב להקל בהוצאת זרע לבדיקה והזרעה (והביא שכן דעת עוד אחרונים) והחמיר (בחלק טו סימן מה) לאסור הוצאת זרע להפריה, אך כבר העיר עליו לנכון הגר"א נבנצאל שליט"א (ספר אסיא חלק ה' עמוד 92) שיש להתיר, וכאמור כך דעת רוב רובם של הפוסקים.

ד. הזרעה קודם שהאשה נטהרה:
פעמים שהאשה אינה מצליחה להתעבר, ומתברר שיש לה "עקרות הלכתית" היינו זמן הביוץ שלה הוא קודם האפשרות שלה להטהר, ואז מציעים הרופאים לבצע הזרקת זרע בזמן הביוץ לפני הטהרה. או שמכינים אשה ע"י כדורים וזריקות (פרגונל, חוריגון וכד') ומתברר שזמן הביוץ שלה חל קודם טבילתה. האם יהא מותר לה לעשות כן ? לעיל ראינו כי לדעת רבנו פרץ אין כל פגם וכל פסול בהזרעה קודם שהאשה נטהרה. אך לא כן עולה מלשון שלטי גבורים שכתב: "נשאל להר"מ למה אין נזהרים מלשכב האשה כשאינה טהורה בסדינים ששכב בהם בעלה דילמא תתעבר מאותו הזרע ויהא הולד בן הנדה ? … והשיב דכיון שהולד בן הנדה הוא כשר לכל דבר, אין חוששים לו ואפילו שהוא פגום". וממילא צריך עיון אם מותר להזריע לכתחילה באופן זה (למקרה שאשה תתעבר מסדין בעלה אין חוששים, אבל כאן מזריעים בפועל). כמו כן החיד"א (ברכי יוסף, אבן העזר סימן א אות יד) מצטט פסק של רבי שלמה מלונדון ועל פיו: "אין אשה יכולה לרחוץ ביום נדתה במרחץ שרחץ בו בעלה, שמא תתעבר ויהא הולד בן הנדה". ולכאורה יש לאסור הזרעה או הפריה קודם טבילה. ברם כל מה שאסרו פוסקים אלה הוא להביא לידי עיבור בזמן נידות באופן שניתן להמנע מזה. אבל אשה שיכולה להתעבר רק קודם טבילתה, או אשה שהכינו אותה בכדורים לביוץ והיא טרם הספיקה להטהר. כלום אף כאן נחשוש לפגם הוולד, והאם משום כך נחייב אותה למאמץ מחודש של ביוץ (שאף הוא לא בהכרח יסתיים אחר טבילתה) ?

הראשון לציון, הגר"ע יוסף שליט"א (יביע אומר חלק ב, אבן העזר סימן א) הכריע כדעת רבנו פרץ כיון שכל גדולי האחרונים הביאוהו, וממילא לדידו אין כלל בעיה, וכן פסקו הלכה למעשה הגרש"ז אוירבך זצ"ל (נועם א) והגר"מ פינשטין זצ"ל (אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יח) ונראה דכל שכן שיש להקל בהפריה חוץ גופית משום שההפריה נעשית מחוץ לגוף האשה.

ה. תרומת זרע:
פעמים שהזרע של הבעל חלש, והרפואה מציעה להפרות את האשה (בהזרעה או בהפריה חוץ גופית) בזרע של אדם זר, כלום הדבר מותר !

נאמר בתורה (ויקרא יח,כ) :"ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה". משמע כי עקר האיסור הוא העברת הזרע, וכך פירש הרמב"ן: "אפשר שאמר לזרע להזכיר טעם האיסור כי לא יוודע למי הוא, ויבואו מזה טועבות גדולות ורעות לשניהם". ולפי זה אף חשש ממזרות.
אומנם יתכן כי הדין שונה באדם שהפקיר את זרעו לבנק הזרע, שאין לו יחוס אליו, ואין חשש ממזרות או חשש שאח ישא אחותו, וצריך עיון, ומכל מקום מדברי רבנו פרץ לעיל עולה כי אינו חושש לממזרות אם אשה תתעבר מזרע של אחר בסדין (ואולי דווקא שם, אך לא כאשר מתכוין להפרות על יד זרעו, שאז אולי יש יחוס לזרע) אך הוא כן חושש לשמא ישא אח את אחותו. גם הגר"מ פינשטין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, אבן העזר חלק א סימן י) אינו חושש. מכל מקום כולם אוסרים מהחשש שאח ישא את אחותו.

ו. תרומת זרע מגוי :
אם תורם הזרע הוא גוי, אין חשש ממזרות ואין חשש לנישואי אח ואחות כי אין לו יחוס, ומשום כך כתב הגרש"ז אוירבך (שם): "אף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמא שבדבר זה… אך היות שבישביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו, הרי זו ממש שאלת חיים… אפשר דלא אסור לעשות כן גם באשת איש, והולד הנולד מהזרעה זו אינו צריך גירות, ונוא ישראל גמור בלי שום חשש ממזרות ואף לא פגם לכהונה".

כך גם דעת הגר"מ פינשטין זצ"ל (אגרות משה אבן העזר חלק א סימן עא): "יש להתיר בזרע של נוכרי, שכיון שהולד יהיה ישראל כיון שאמו ישראלית, אין חשש לכלום, דאין לו יחוס לאב הנוכרי". אמנם כמה מגדולי הפוסקים (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ה, ציץ אליעזר חלק ט סימן נא, יביע אומר חלק ח אבן העזר סימן כא) אסרו, אבל הלכה למעשה כבר פסק מורי ורבי הגר"א ליכטנשטין שליט"א שאין להרהר אחר פסיקתם של המתירים.

ז. תרומת ביציות :
שתי נשים עברו טיפולי פריון, האחת הצליחה להשיג כמות גדולה של זקיקים (ביציות מפותחות) וחברתה, אף שקיבלה כמות מוגברת של הורמונים לא בייצה, ואז עשויה המאושרת שאינה זקוקה למספר זקיקים רב, להתבקש לתרום את חלקם לחברתה. ההיתר ההלכתי תלוי בשאלה מי היא אמו ההלכתית של העובר. כלום תורמת הביצית היא האם או זו הנושאת את העובר ברחמה ויולדת אותו היא האם ההלכתית, אם נאמר שהאם ההלכתית היא תורמת הביצית אזי יתכן מצב בו בנה מבעלה ישא את בתה מהביצית שנתרמה, ולכן יש מקום לאסור תרומת ביציות, כמו שאסר רבנו פרץ לשכב על סדיני אדם זר, שמא ממנו תתעבר וישא אח את אחותו. אם נאמר שהאם ההלכתית היא האשה ההרה ויולדת, הרי שהיא מוכרת כאם הילד ואין חשש, ומותר.

בפוסקים מצאנו את שתי הדעות. אך נראית יותר הדעה הסוברת כי תורמת הביצית היא האם, לפי ששנינו (נדה לא ע"א) : "שלשה שותפים יש באדם, הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. אביו מזריע הלובן… אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערטת ושחור בעין". נמצא כי תורמת הביצית שממנה התכונות הגנטיות היא האם. עוד למדנן (שם טז ע"ב) :"אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה יהא עליה – גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני". נמצא כי התכונות של העובר מקורן בטיפה המופרית, וממילא תורמת הביצית היא האם. ובמסכת סנהדרין (צא ע"ב): " אמר ליה אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה לאדם, משעת פקידה (רש"י: משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לידי המקום) או משעת יצירה (רש"י : שנקרם כולו בבשר גידים ועצמות)". ומסקנת הגמרא שהוא משעת פקידה, נמצא שעוד קודם שהתחיל ההריון הנשמה ניתנת. הוה אומר הוא נחשב כחי עוד טרם הוצק בו כוחה של ההרה, וממילא אמו היא תורמת הביצית. וכן כתבו הגר"ש גורן זצ"ל, הרב יעקב אריאל שליט"א (תחומין טז) הרב ד"ר איתמר ורהפטיג (תחומין ה) וכן דעת מו"ר הגר"א ליכנשטין שליט"א.

יש להביא ראיה נוספת לעמדה זו, במסכת ברכות (ס ע"א) דרשו חז"ל את הפסוק שנאמר אצל לאה אמנו "ואחר ילדה בת": "מהו ואחר: אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה: אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות? מיד נהפכה לבת". וכתב המהרש"א (נדה לא ע"א): " היינו שהזכר בבטן לאה ניתן בבטן רחל, והנקבה שבבטן רחל ניתנה בבטן לאה" וכן מפורש בתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית פרק ל פסוק כא) וכן כתבו החזקוני ובעלי התוספות על התורה (שם). וזה מקרה הקרוב ביותר לנדון דידן שביצית מופרית עוברת מרחם לרחם. והנה על הפסוק (בראשית פרק מו פסוק י) "ובני שמעון… ושאול בן הכנענית". דרשו חכמינו (בראשית רבה ורש"י): "בן דינה שנבעלה לכנעני. כשהרגו את שכם לא הייתה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה". והקשה הגרי"ז מינצברג (נועם כרך א עמוד קכט): והלוא דינה אחותו של שמעון, ואילו הייתה רק אחותו מאביו, הייתה מותרת לו לאחר גיור. אבל אחותו מאמו אינה מותרת לו לעולם, ואיך נשאה ? על כרחך שעל פי הדין אין לה דין, אחות מאם משום שהיא נוצרה מביצית של רחל. נמצא כי האם ההלכתית היא תורמת הביצית (ומה שנקראה דינה בת לאה, ובנימין בן רחל, משום שהן היולדות, ולאו כולי עלמא ידעי).

כיון שהוכחנו שתורמת הביצית היא האם, היה מקום לחשוש לשמא ישא אח את אחותו (שהרי הנולד מהתרומה אינו מכיר את אמו ההלכתית) כמו שחששו הפוסקים שאשה לא תשכב על סדיני איש זר שמא תתעבר, וישא אח את אחותו, ולכן מן הראוי, אם יש אפשרות בקלות, לקבל תרומת ביצית מאשה שאינה יהודיה. אך אם הדבר יוצר קושי או דחיית הטיפול יש להתיר תרומת ביציות גם מאשה יהודיה, שלא מצאנו אלא גזרה זמנית לשלשה חודשי אבחנה, אך לא מצאנו שמחשש רחוק זה נמנע מהורים אלה פרי בטן.

לסיכום: תרומת ביציות מותרת, אך עדיף שתהיה התורמת נוכריה (לא יהודיה). אבל אם הדבר יוצר קושי או דחיה, מותרת לקבל ביצית מאשה יהודיה.

בתורמת נוכריה יש צורך בגיור הוולד, היינו בבית דין על יד המוהל, שיאמרו כי המילה היא לשם גיור. בטבילה, ובקבלת עול מצוות בהגיע הילד לגיל מצוות.

ח. אם פונדקאית:
כאמור, הארכנו להוכיח כי האם ההלכתית היא תורמת הביצית, לכן במקרה של אם פונדקאית, הילדים יחשבו כבנים של הוריהם הביולוגיים, שהם ההורים שגדלו אותם, ולכן אין כאן חשש מנישואי אחים. ברם מחשש לאותן דעות הסוברות כי הפונדקאית היא האם ההלכתית, יש עדיפות לפונדקאית גויה, ואז אין חשש שמא ישא אח את אחותו. אלא שאז אחר הלידה יש למול את הילד בנוכחות שלושה אנשים כבית דין לשם גירות, וכן יש צורך בטבילה, ובגיל שלוש עשרה צריך קבלת יהדות ועול מצוות. אבל כאמור, אם יש קושי למצוא פונדקאית נכריה, מותר גם בפונדקאית יהודיה.

ט. מסקנות:
1. טיפולי הזרעה והפריה חוץ גופית מותרים, והוריו מקיימים בו מצות פרו ורבו.
2. אין איסור השחתה בהוצאת זרע לצורך הטיפול.
3. מותר בעת צורך לקבל את הטיפול גם לפני שהאשה הספיקה לטבול.
4. קבלת זרע מאיש זר אסור, ומגוי מותר.
5. תרומת ביציות, ואם ניתן הדבר בקלות עדיף לקבל ביציות מאשה שאינה יהודיה.
6. מותר להשתמש בפונדקאית, ועדיף גויה. אם יש קושי, אפשר גם פונדקאית יהודיה.