מסכת ברכות - פרק א'
חשבת פעם על קריאת שמע? מה כל כך חשוב בה, ולמה צריך לקרוא אותה פעמיים ביום? מה יש בה או מה היא אמורה לתת לנו שבה בחרו לפתוח את ששת סדרי המשנה?
שים לב! כל השעות המדוברות בפרק הם שעות זמניות ולא שעות-שעון. בשעות זמניות מתייחסים בנפרד ליום וללילה. היום נמשך מעלות השחר (הזמן שהשמים מתבהרים) ועד לשקיעת החמה והלילה מהשקיעה ועד עלות השחר. מחלקים את היום לשנים-עשר חלקים שווים וכך גם את הלילה. כמובן ששעות היום והלילה לא יהיו שוות כמעט אף פעם. היום, למשל, שעה (זמנית) בשעות היום הרבה יותר ארוכה משעה בלילה, כי היום ארוך יותר מהלילה.
משנה א
מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים עד חצות רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.
משנה ב
מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:.
משנה ג
בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו שנאמר (דברים ו) ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר (שם /דברים ו/) ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה.
שאלות עיון:
א. אם רבן גמליאל ידע שחכמים חושבים כמוהו, אך לא אמרו כך "כדי להרחיק את האדם מן העבירה", מדיע לא אמר כמותם? האם ייתכן שלרבן גמליאל לא חשוב להרחיק את האדם מן העבירה? נסה לחשוב מה באמת המחלוקת בין רבן גמליאל לחכמים.
ב. המשנה פותחת בק"ש של הלילה ורק אח"כ עוברת לק"ש של שחרית, כמו בבריאת העולם – "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", הלילה קודם ליום. האם יש משהו מהותי בכך שהלילה והחושך קודמים לאור וליום? האם ניתן לחוש זאת בעוד תחומים בחיים? מדוע, לדעתך, זה כך?
ג. ר' טרפון מוסר את נפשו על מנת לקיים מצווה בהידור ולהחמיר כבית שמאי, מדוע אם כן, היה חייב בעונש, הרי היו צריכים לשבחו על מעשהו?!
עיון קצר בתוספתא יכול לתת לנו כיוון להבנת הסיפור ומסר כללי לחיים: לעולם הלכה כדברי בית הלל. הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כדברי בית שמאי וכדברי בית הלל על זה נאמר: "הכסיל בחשך ילך", התופס קולי בית שמאי וקולי בית הלל רשע. אלא אם כדברי בית שמאי כקוליהן וכחומריהון, אם כדברי בית הלל כקוליהון וכחומריהון. (תוספתא יבמות פרק א הלכה יג)
בהצלחה!