בהלכות דעות ד' א' במשנה תורה לרמב"ם נאמר:
"הואיל והווית הגוף בריא ושלם, מדרכי האל הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע, והוא חולה- צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימין..."
ובהמשך כתב הרמב"ם הנחיות על הרגלי החיים הבריאים כי ההלכה חוששת מאוד מהתנהגות הפוגעת בבריאות, כמוכח מדיני חולה שאין בו סכנה, ובייחוד מדיני חולה שיש בו סכנה שם נאמר ששבת "דחויה אצל סכנת נפשות". גם בהלכות יום הכיפורים בולטת החשיבות שמייחסת ההלכה לשמירת הבריאות ומאכילין חולה שיש בו סכנה אף על פי שהרופאים אומרים שאינו צריך!
לבעלי חיים יש עונה קבועה בשנה בה מתעברות הנקבות ומרווחי הלידה קבועים. לא כן אצל האדם, אם אין אשה מניקת (ולעיתים אף אם היא מניקה) המרווחים בין לידות יכולים להיות אף פחות משנה. חז"ל, בטוב הסתכלותם, הכירו שיולדת "אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבעה חודש" (נידה ט' א). לפיכך זקוקה כל יולדת, למניעת הריון 24 חודשים אחר לידה, כי הריון לפני חזרת גופה ונפשה לאיתנם, גורם נזק גופני ורגשי. הרפואה בימינו מאשרת את הצורך במרווחים בין הלידות כדי למנוע פגיעה בבריאות האם ופרי בטנה, כפי שיפורט בהמשך.
חז"ל לא רק קבעו שאשה זקוקה למניעת הריון, אלא אף הורו להשתמש באמצעי מניעה: "שלוש נשים משמשות במוך - קטנה מעוברת ומניקה ... שמא תגמול בנה וימות..."(יבמות י"ב, ב). אולם רווחת הדיעה שרק אשה הסובלת מההריון או מהלידה, מותרת למנוע הריון אחר לידה, כמסופר בתלמוד על יהודית אשת ר' חייא שהיה לה צער בלידה, התחפשה ובאה לפני בעלה ושאלה אותו האם אשה מצווה במצוות "פרו ורבו"? אמר לה לא! הלכה ושתתה סם עקרין! (יבמות ס"ה ב). יש להדגיש שמדובר כאן על ידי סם מעקר, ולא על ידי הוצאת הרחם או קשירת החצוצרות, דרכי עיקור אלו דורשות היתר מיוחד. שאלה דומה הופנתה לחת"ם סופר והוא התיר עיקור לאשה אשר סבלה מהריונות קשים אך הוסיף שתבקש את רשות בעלה, אך גם אם לא יסכים מותר לה העיקור. וכן כתב בעל ה"אור שמח": "לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על האשה וכן מותרת לשתות כוס עקרין".
לכאורה, לפי סיפורים אלו, רק לאשה הסובלת בהריון או בלידה, מותר לשתות כוס של עקרין. אולם הרמב"ם במשנה תורה (איסורי ביאה ט"ז, ט), השולחן ערוך (אבן העזר ה' י"ב) ואחרים כבר פסקו שאשה מותרת לשתות סם המעקר, בלא להתנות זאת בסבל בהריון או בלידה. (אמנם הפתחי תשובה מתירים רק כאשר ההריון או הלידה כרוכים בסבל, אך גם לשיטתם יש להתיר מניעת הריון לכל אשה שנתיים לאחר כל לידה שהרי חז"ל קבעו שאברי היולדת מתפרקין לתקופה זו).
מדוע לא מיושמת דעת חז"ל שיולדת זקוקה לשנתיים ללא הריון כדי להתאושש אחרי לידה? כנראה מפני ש"רואים" שנשים יולדות ילדים רבים, בהפרש של שנה ואף פחות בין הריון להריון, והן וילדיהן נראים "טוב". אולם הדברים לא ניתנים לבחינה מהסתכלות בלבד. שהרי אנו "רואים" שמעשנים כבדים "נראים טוב" ואילו קיימים אחרים שלא עישנו ולקו בסרטן ריאות! יש לבחון את ההשלכה הרפואית במחקר על אוכלוסיה שלמה, ואכן כשהשוו בין אוכלוסיית נשים שהמרווח בין לידותיהן היה פחות משנתיים, לאוכלוסיית נשים שהמרווח בין לידותיהן מעל שנתיים, מוצאים אצל הראשונות שכיחות גבוהה של וורידים מורחבים, דלקות ופקקת וורידים מסכנות חיים. רפיון שרירי הבטן גורם לכאבי גב, חוסר שליטה בשלפוחית השתן, צניחת השלפוחית והרחם, הפלות, לידות מוקדמות, מצגי עכוז, משקל לידה נמוך, לידות מורכבות וריבוי מקרי דכאון שלאחר הלידה.
כמה זמן דרוש ליולדת כדי להתאושש לאחר לידה, לאור המחקר הרפואי העדכני?
נעשו מחקרים רבים לבדוק את הקשר בין מרווחי לידה לשכיחות משקל לידה נמוך, לידה מוקדמת ופיגור התפתחותי. באחד המחקרים החשובים ביותר, שפורסם בשנת 1999, על ידי המרכז לניטור ומניעת מחלות הארה"ב (CDC) הידוע באמינותו, נבדקו מעל 170,000 דו"חות ילודים, ונמצא שבין הילודים שאימותיהם מנעו הריון בין 18-23 חודשים אחר לידה קודמת, היה מספר הילודים הקטן ביותר שלקו במשקל לידה נמוך, בלידה מוקדמת או בפיגור התפתחותי תוך רחמי. במחקרים רבים הוכח שמשקל לידה נמוך לידה מוקדמת ופיגור התפתחותי תוך רחמי הינם גורמים חשובים לתמותה ותחלואה של תינוקות והינם גורמי סיכון לבעיות בריאות בגיל מבוגר יותר.
מרווח של 18-23 חודש בין לידה להריון תואם מרווח של 27-32 חודש בין לידות.
אשה המתעברת לפני שהתאוששה גופנית ונפשית מלידה קודמת, חובלת בעצמה ומביאה לעולם יילוד בסיכון גבוהה לפגות, למשקל לידה ירוד או לפיגור בהתפתחות תוך רחמית, שלוש תוצאות אשר עלולות לגרום לתחלואת היילוד ואף למותו. אמנם אין זו "חבלה בדרך ניציון" ועל כן אין המתעברות עוברות "בלא תעשה", אך אין זו חבלה הדרושה לצורך הבריאות ועל כן יש למונעה.
ממצאים אלה אינם ידועים לרבים מרופאי הנשים המומחים, אלא אם כן התעניינו במיוחד בהשפעת גודל מרווחי הלידה על בריאות היולדת והעובר, ולכן כשנועצים ברופאים אשר אינם מכירים את הנושא יש הממליצים אפילו להרות תוך פחות משנה אחר לידה. אולם אם ממצאים אלו יובאו לידיעת הרופאים כולם, הם ידעו לייעץ לפונים אליהם.
חשוב להדגיש שהדיעה הרווחת, שרק מי שמרגישה סבל בהריון או בלידה מותרת למנוע הריון, מרתיעה נשים מלבקש היתר למניעת הריון אחר לידה, מחשש שאין סבלן מצדיק מניעה. לכן חשוב ליידע נשים שמרווחים נכונים בין לידות חשובים לכל אשה, כדי למנוע נזק לה ולילדיה וזאת גם אם אינה מרגישה כל עייפות או סבל אחר הלידה.
לסיכום:
- ההלכה קובעת ש"סכנה חמורה מאיסור" ולכן ביום הכיפורים מאכילין חולה לפי הוראת הרופא אף כנגד רצונו.
- מדין תורה אין אשה מחויבת בפריה ורביה ולכן מותרת לעקר עצמה לצמיתות לפי רצונה לרוב הפוסקים גם ללא סבל כלל.
- על פי דברי חז"ל שיולדת אבריה מתפרקין ל 24 חודש ולאור המידע הרפואי שהריון שהחל פחות מ 18 חודש מלידה קודמת עלול לפגוע בבריאות האם והיילוד, יש להתיר ואף לחייב מניעת הריון לתקופה זו.
* ד"ר אורי לוי הינו מומחה לתכנון המשפחה חבר הקולג' המלכותי בברטניה ומומחה ברפואת ילדים