סגור

התיקון של בצלאל

האם יש קשר בין האקדמיה לעיצוב לבין אמן המשכן מהפרשה? ומדוע לאלוהים חשוב "הקרדיט" על מעשה המשכן? ואיך זה קשור לעגל הזהב?

ניתאי הוד
כז באדר התשפא
,
11 במרץ, 2021 15:28
עגל הזהב

עגל הזהבצילום: shutterstock

כששואלים את החילוני הממוצע מה מה הוא חושב כשאומרים "בצלאל", כנראה שהוא ידבר על האקדמיה לאומנות ועיצוב, ולא על בונה המשכן. נקשיב רגע לדרך בה אקדמיה זו, הקרויה על שם ידידנו מהפרשה מציגה את עצמה: "האקדמיה בצלאל היא, בראש ובראשונה, קבוצה של יוצרים מוכשרים, רבי השראה וכוח עשייה". זוהי הצגה שמזכירה במידה רבה את הצגת בצלאל בתורה, אך המאזין הקשוב ימצא הבדל דק אך משמעותי. כרגיל, אחד המאזינים הקשובים הוא המדרש:

"רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם (בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה)",

הדא הוא דכתיב (ישעיה נד) "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ" – זה בצלאל,

"נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם" – חטאו ישראל באש שנאמר (שמות לב) "וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה".

בא בצלאל ורפא את המכה.

משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת והיו מקלסין אותו. 

אמר להם רבו 'קלסו לי, שלמדתיו!'. 

כך היו הכל אומרים: 'בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן', 

אמר הקדוש ברוך הוא: 'אני הוא שבראתיו ולמדתיו' שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ". לפיכך אמר משה "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם".

שמות רבה (וילנא), פרשת ויקהל, אות ה'

המדרש מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מציגים את בצלאל כשליחו של הקב"ה, וכמי ש"ריפא" את חטא העגל. בחלק השני מבליטים בעזרת משל את הנקודה שבצלאל הוא תלמידו של אלוהים, ועל כן יש לשבח את הקב"ה, ולא את בצלאל, על מעשה המשכן.

נקודת המוצא של המדרש היא תשומת הלב לכך שהמינוי של בצלאל הוא פומבי: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם". מדוע משה מכנס את כולם לשם כך? בפרשת כי תשא, ה' ציווה אותו על מינוי בצלאל, אך לא על ההודעה הציבורית. ובנוסף, מדוע לאלוהים חשוב הקרדיט על מעשה המשכן? מה הבעיה לפרגן לבצלאל? ואיך כל זה קשור לחטא העגל?

נשים לב שהדרשן, בעזרת הפסוקים מישעיהו ומחטא העגל, מעמיד בפנינו זווית מבט כפולה על יצירת המשכן. מצד אחד, בניית המשכן טומנת בחובה גם מעשה של תיקון למעשה העגל. אם עד כה עבודת ה' הייתה רוחנית, המשכן מבטא עבודת ה' פיזית, במבנה עם היבטים פולחניים רבים. ייתכן והסיבה לכך היא שזהו מענה לפולחן הפיזי של העגל.

מנקודת מבט זו, מעניין לראות את ההבדל בין המשכן, "מעשה חרש וחושב", לבין מעשה העגל, שעל פי תיאור הפסוק נראה שיצא כמעט בטעות – "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה". בכך, מבהירים שהתיקון הוא גם איכותי, ואת עבודת ה' הפולחנית-גשמית עושים באופן מכובד ומרשים, ולא כיצירת העגל שנעשית כלאחר יד.

מצד שני, עולה החשש שהפולחן הפיזי יהווה תחליף, או יאפיל על הדרישה שעבודת ה' לא תוחלף בפולחן האדם או בפולחן אלילי. לאורך ההיסטוריה, חשש זה היה מוצדק, ונביאים רבים צעקו בראש חוצות "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח" (הושע ו,ו). כך, עולה הסכנה שבמקום לשבח את אלוהים על המשכן, יקלסו את בצלאל. לכן המדרש מפנה אותנו לישעיהו, שמדגיש ש"הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ", ובעצם הקב"ה הוא מי שמשגיח ואחראי על תהליך היצירה.

ה"קפיצה" לפסוק מישעיהו מבליטה שטענה זו רמוזה בפרשתנו: "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם". אלוהים הוא גם זה שלימד את בצלאל את מעשה המשכן, וגם מינה אותו למנהל העבודה. רעיון דומה מובא גם בפסוק העוסק בישיבה בארץ: "וְזָכַרְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח,יח). לאדם יש את הכוח, ובמקרה שלנו את הכישרון והיצירתיות, אך יש לזכור מה מקור הכוח והתבונה. שכחה זו עלולה להחזיר אותנו לפולחן האדם והאלילים, במקום לנתב את כוחותינו לעבודת ה'. לכן גם אלוהים "מתעקש" לקבל את הקרדיט. אסור שהטעות של העגל תחזור גם במקדש.

כך, המדרש מכווין אותנו לסיפור המסגרת שבמינוי בצלאל, ומצביע על חטא העגל כרקע כפול: גם הצורך בפולחן פיזי, אך גם החשש שהפולחן הפיזי לשם ה' יומר בעבודת האדם. לכן, לפני החטא אין צורך במינוי פומבי, ולאחר הנפילה יש להציג את בצלאל כנציגו של ה', ולא כדמות עצמאית. נראה שגם אלפי שנים אחר כך, כשיש מוסד ציבורי וחשוב שקרוי על שם בצלאל, תובנה בסיסית זו תלווה אותנו במעשינו ובדרכינו.

11.03.2021

1. מסורבל ולדעתי גם לא אמיתי .... (משה אהרון )



מעליב לייחס לקב"ה לולינות שכזו
לזכות בקרדיט - במובן מאליו.
מדוע לא לפענח את הדברים הברורים העולים מהכתוב :
ראו תגובה נוספת.....

דווח על תגובה לא ראויה
11.03.2021

2. ראו , ראו (משה אהרון )

בס"ד.
"רוא קרא בשם בצלאל"
ראו את הנקרא את משמעות שמו "בצלאל".
שהוא עושה הכל בצילו של האל .
לכן הדגש של "ראו" ו"קרא בשם".
זאת ועוד באמירה ברא את העולם
וכבר אז נכתב הדף של בצלאל ועשייתו .
ועתה נקרא הכתוב שבדף

דווח על תגובה לא ראויה
11.03.2021

3. עידן הפוסט מדרשים (משה אהרון )


משה אהרון <hoomoshev@gmail.com‏>
21:18 ‎(לפני 0 דקות)‎
אני

עידן הפוסט מדרשים
================.
מדרשים אינם לנצח.
הם מטען יצירתי מפואר ,שצריך וחייב לסגת
מפני אורה האין סופי של האמת
כל דור מצווה לבחון אותם לאור האור שנרם מאז לידתם.
שהרי מהו מדרש - ככינויו מדי-רש.
לימוד שנערך מתוך כורח [עוני -ריש] בהבנת
או בהשלמת המקרא.
משום שאבותינו "עניים" היו בהבנת הטקסטים כולם.
הדינאמיקה של המדרשים סיפקה קביים רעיוניים.
או חגורת גיבוי לסיבור האוזן ולסיפוק הנשמה.
שום מדרש אינו התגלמות האמת הסופית והחלוטה.
ושום מדרש אינו מסיני...........
יותר מזה ,גם אם נניח להגיונם של אלה הדברים.
הרי שעקרון היסוד של :
"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" .
דגש על הסיפא : "כמים לים מכסים" .
שהוא ביטוי לטפטוף תמידי,שאינו פוסק לעולם.
שמי הגשמים מוסיפים וממלאים תדיר את הים .
והנה גם על פי עיקרון זה, הולך ונערם ומתמלא האור יותר ויותר .
ולפיכך ,גם דעת ה' ותורתו משתפרת והולכת
ומתמלאת עם הדורות .
וכך "קביים" רעיוניים שהיו מחזיקים את הגוף בעבר.
כיום הם דווקא לרועץ כגרוטאות מכבידות.
ובכלל כבר גם אין צורך בעניינים רבים בקביים רעיוניים בדמות המדרשים
שהרי יש בידינו יותר כלים וכלים משופרים להבנת הטקסט המקראי.
וזו רק התחלה של מהפכה מתבקשת .......
משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
16.03.2021

4. מוסד המינות הפריצות והכפירה הקרוי בצלאל הוא חילול ה' (לא חשוב בכלל)

אוי לנו על ש"זכינו" לחרפה זו שמחללת ומבזה את המשכן ועושיו.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

לשכת הגיוס. עלייה במספר הפטורים על רקע נפשי צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

דו"ח מבקר המדינה: עלייה משמעותית בפטור משירות צבאי על רקע נפשי

קרא עוד