וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום... ויאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה.
[והנה הטענות הכי הגיוניות שיש, טענות מוכרות לנו כל-כך, ושקשה מאוד לסתור]: אפס! כי עז העם היושב בארץ, והערים – בצרות גדֹלת מאד, וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב, והחִתי והיבוסי והאמֹרי יושב בהר, והכנעני יֹשב על הים, ועל יד הירדן.
ויהס כלב את העם אל משה ויאמר: עלה נעלה וירשנו אֹתה, כי יכול נוכל לה! [כאומר – לפני כל פולמוסי ההיגיון שלכם זו הכותרת שחייבים להפנים].
והאנשים אשר עלו עמו אמרו: לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו! [ובאמת, מה אנחנו רוצים מהם, הם אומרים את חוות-דעתם? לכאורה הכל "הערכה מדינית", אך לאט לאט נחשף עיוות המציאות שראו, בגלל חוסר ההפנמה של המציאות האלוקית]: ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אֹתה, אל בני ישראל לאמר: הארץ אשר עברנו בה לתור אֹתה, ארץ אֹכלת יושביה הִוא! וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מִדות. ושם ראינו, את הנפילים בני ענק מן הנפלים. ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם. [פשוט עצוב... כמה הִיסְטֵריָה ... ותראו לאן זה מוביל].
ותשא כל העדה, ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, ויִלֹנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל [מכירים? איזו ממשלה, איזו מדינה, וכד'] ויאמרו אלֵהם כל העדה: לו מתנו בארץ מצרים, או במדבר הזה לו מתנו, ולמה ה' מביא אֹתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב, נשינו וטפנו יהיו לבז, הלוא טוב לנו שוב מצרימה, ויאמרו איש אל אחיו נִתֵנה ראש ונשובה מצרימה [הכל שחור – "על-הפנים", הכל לא טוב, אין סיכוי – אנחנו פושטים את הרגל, יורדים לחו"ל].
... ויהושע בן-נון, וכלב בן-יפנה, מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ]שימו לב – לנאום של לוחמים אמיתיים, מלאים בהכרה במציאות בורא עולם – ובגלל זה מלאי היגיון בריא]:
ויאמרו אל כל עדת בני-ישראל לאמֹר: הארץ, אשר עברנו בה לתור אֹתה, טובה הארץ מאֹד מאֹד! אם חפץ בנו ה', והביא אֹתנו אל הארץ הזאת, ונְתַנה לנו. ארץ אשר הִוא זבת חלב ודבש. אך בה' אל תמרֹדו. ואֹתם, אל תיראו את עם הארץ, כי לחמֵנו הם, סר צִלַם מעליהם וה' אִתנו אל תיראם! ...וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני-ישראל...
]ועכשיו בורא עולם]:
ויאמר ה' אל משה: עד אנה ינאצני העם הזה, ועד אנה לא יאמינו בי, בכל האֹתות, אשר עשיתי בקרבו [מלחמת השחרור – ערומים וחסרי כל מול שבעה צבאות, מלחמת ששת-הימים כשאף אחד לא עזר לנו, יום-הכיפורים, מבצעים, התרעות ועוד אין ספור ניסים גלויים ושאינם גלויים...] אכּנו בדבר ואורִשנו ואעשה אֹתך לגוי גדול ועצום ממנו.
... ה', ארך אפים ורב-חסד, נשא עון ופשע, ונקה לא ינקה, פקד עון אבות על בנים, על-שלשים ועל-רבעים, סלח-נא לעון העם הזה כגֹדל חסדך. וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה.
ויאמר ה', סלחתי כדברך. ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, כי כל האנשים, הרֹאים את כבֹדי ואת אֹתתי, אשר עשיתי במצרים ובמדבר, וינסו אתי, זה עשר פעמים, ולא שמעו בקולי, אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבֹתם וכל מנאצי לא יראוה. ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא אחרי, והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה, וזרעו יורשנה.
אסור! אסור לנו לשכוח את חטא המרגלים!
באמונה ובביטחון בבורא עולם, באהבה ובשמחה – עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!