קורח, כידוע, חלק על משה ואהרן. מה בעצם היה הטריגר ש"עצבן" כל כך את קורח וגרם לו לעשות מה שעשה? מספר לנו ה"במדבר רבה" (פרשה י"ח, סע' ב'): "ויקח קרח
על ידי מה נחלק? ע"י אליצפן בן אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו. ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל .אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, ובני קהת: עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל. עמרם הבכור, זכה אהרן בנו לגדולה ומשה למלכות.
מי ראוי ליטול את השניה? לא השני? שנאמר (שמות ו') 'ובני קהת עמרם ויצהר', אני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא על משפחות, והוא עשה בנו של עוזיאל. קטן של אחי אבא יהי גדול עלי?! הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידו, לכך: ויקח קרח".
במילים פשוטות- את קורח עניינו כבוד ושררה. הוא עשה חשבון לפי דעתו הקטנה, והבין שחלוקת המשרות בין זרע קהת היתה לפי מפתח של סדר הילודה. בנו הבכור של קהת היה עמרם, ובניו קיבלו שתי משרות- אהרן הכהן ומשה המנהיג. הבא בתור, סבר קורח, הוא יצהר, אביו של קורח, ולכן קורח צריך לקבל את הג'וב הבא בתור- נשיא משפחות הקהתי. אבל, לא קורח קיבל את התפקיד אלא אליצפן, בנו של עוזיאל, צעיר בניו של קהת. קורח נפגע והתקומם על ה"עוול" שנעשה לו, ולכן עורר מהומה.
מה הייתה הטקטיקה הפוליטית של קורח בכדי לשכנע תומכים שמשה רבינו מדבר "שטויות" חס ושלום? את זה מספר לנו הבמדבר רבה בהמשך (שם, סע' ג'): "ויקח קרח
מה כתיב למעלה מן העניין (במדבר טו) 'ועשו להם ציצית'. קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה?! אמר לו: חייב במזוזה! אמר לו- כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הדא הוא דכתיב: ויקח קרח אין ויקח, אלא לשון פליגא, שלבו לקחו".
קורח שואל את משה האם בגד שכולו צבוע תכלת פטור מלשים בו ציצית ומשה אומר שחייב, ואז קורח מלגלג עליו שאם כל הבגד תכלת זה לא מכשיר את הבגד, אז כמה חוטי תכלת בציצית כן יכשירו אותו? בנוסף, קורח גם בא כביכול במצג של רודף דמוקרטיה (במדבר, ט"ז, ג'): "וַיִּקָּהֲלוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה' ".
מהי בעצם טעותו של קורח? האם הוא לא צודק גם לגבי זה שהוא היה צריך להיות נשיא משפחות הקהתי וגם לגבי זה שבגד שכולו תכלת צריך להיות פטור מציצית? הרי ההגיון כאן לכאורה "זועק לשמיים" ולולא ידענו את סופו של אותו סיפור היינו בטוחים שקורח מדבר דברי טעם נגד משה "הפרימיטיבי עם החוקים המופרכים לוגית".
לפני שנענה על זה, ניזכר בדמות צבעונית אחרת בתנ"ך שסילפה גם היא את התורה בהקשר של כבוד ושררה. אחרי ששלמה מאפשר לנשיו לבנות מזבחות לעבודה זרה, נגזר ש10 שבטים יהיו תחת שלטון ירבעם בן נבט ורק 2 שבטים תחת שלטון רחבעם, בנו של שלמה. אולם, לאחר שירבעם נהיה מלך, הוא חושש שאם עם ישראל יעלו לרגל לבית המקדש, הם ימרדו בו וישובו להיות תחת רחבעם בן שלמה. חשוב לציין בהקשר זה שאמנם המלוכה ניתנה לירבעם ע"פ הנביא אחיה השילוני, אבל כעונש זמני לזרע דוד. השושלת המלכותית החוקית היחידה לטווח הרחוק היא שושלת דוד, וממילא ירבעם חשש ששלטונו יפוג ברגע שהעם יבין זאת. כך מספר לנו ספר מלכים א' (פרק י"ב, פס' כ"ו- ל"ג): "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית-דָּוִד: אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-ה' בִּירוּשָׁלַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה: וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד בְּבֵית-אֵל וְאֶת-הָאֶחָד נָתַן בְּדָן: וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד-דָּן: וַיַּעַשׂ אֶת-בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי: וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר- יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל לְזַבֵּחַ לַעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר-בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר:"
בכדי להבטיח את הלגיטימיות הציבורית הקבועה לשלטונו, ירבעם מחליף את העליה לרגל לבית המקדש בעליה ל2 עגלי זהב בקצה הדרומי והצפוני של הממלכה, הוא שם כהני במות שלא רק שאינם כהנים באמת, אלא אפילו אינם לווים, והוא דוחה את חג הסוכות לחודש חשוון. ברגע שיש תורה חדשה שהוא בדא מליבו, גם המלוכה שלו נתפסת כלגיטימית.
בנוסף, גם ירבעם, כמו קורח, בא כביכול באג'נדה דמוקרטית. אין יותר כהנים מיוחסים מבטן ומלידה. "וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת" (שם, י"ג, ל"ג). דמוקרטיה. כולם יכולים להיות כהני במות. וממילא גם מי שלא משושלת דוד, כמוהו, יכול להיות מלך.
אז למה באמת טעו קורח וירבעם? הרי הם אמרו דברי טעם לכאורה. הסיבה היא, שפרטי ציווי התורה עמוקים יותר ממה ששכל אנושי יכול להבין. לבחון את פרטי ציווי התורה בשכלנו זה כמו שאדם מן השוק שקיבל מרופא מומחה מרשם לקחת אנטיביוטיקה 7 ימים יחליט אחרי יומיים שהוא מרגיש מצויין ואין צורך להמשיך לקחת. הוא יטען שהרופא סתם "שמרן פנאטי" שהרי הוא כבר מרגיש טוב ולמה צריך עוד אנטיביוטיקה? מה התשובה לאותו אדם? 'אינך מבין ברפואה. אולי נדמה לך בהבנתך המצומצמת שאין צורך באנטיביוטיקה, אבל הרופא מבין יותר'.
במילים אחרות- דע את מקומך. תבין שאינך מבין הכל. תבין שיש סיבות עמוקות יותר לדברים. המינויים במשפחת קהת אינם ע"פ מפתח ילודה אלא ע"פ מה שה', בוחן ליבות וכליות, יודע מי ראוי למה בדיוק. כל התזה של קרח, שהכל לפי מפתח ילודה, היא המצאה שלו, ולכן היא טעות. באותו אופן, ה' ציווה לשים ציצית ופתיל תכלת דווקא בכנפות הבגד, כי שם זה ברור שזה לא חלק מהבגד ובא בשביל להזכיר משהו. הפונקציה הזו לא מתקיימת כשכל הבגד צבוע בתכלת בלי ציציות מיוחדות בשוליו. באותו אופן- יש לה' סיבה למה כהנים הם רק מזרע אהרון ומלכים רק מזרע דוד וסוכות דווקא בתשרי. זה שקורח או ירבעם לא מבינים את הסיבות, לא אומר שהן לא קיימות.
ואכן, מהמשך הפרשה רואים שזה בדיוק מה שענה משה לקורח (במדבר ט"ז, כ"ח-ל"א) " וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי-לֹא מִלִּבִּי: אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-ה': וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם". אם כן מודגש שכל טענתו של קורח היתה שמשה החליט ע"פ רצונו, וממילא שכל אנושי של אדם אחר יכול לבחון ביקורתית מה שהוחלט. אולם, למעשה אלו החלטות של ה', וממילא אין לאדם יכולת לרדת לעומק הרציונאל בהם, וממילא אין לו לבחנם לפי דעתו הקצרה, אלא לקבלם מתוך אמון שמה שה' אמר זה הנכון.
ומה כל זה קשור לחיפוש שררה וכבוד? בכדי להודות שאינני מבין הכל צריך להיות עניו. צריך להפנים שאני לא מושלם. שאני מוגבל. זה הרי ההיפך המוחלט מאופיו של מחפש השררה והכבוד...