"אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח" (רש"י בפרשה על פי הגמרא) נשמע מוזר ולא מובן: במה חטא הקב"ה שהוא צריך כפרה? כלפי מי יכול הקב"ה לחטוא? ומי יכול להעניק לו כפרה? בטרם נבדוק את משמעות הדברים נברר מעט את פשרם והקשרם.
בתאור קרבן החטאת של ראש חודש כתוב: "ושעיר עיזים אחד לחטאת לד..." את הביטוי "חטאת לד" מבארת הגמרא במסכת חולין כקרבן שבא לכפר על ד. (הסבר קצר: בהמשך, בתאור של קרבנות פסח ושבועות כתוב על השעיר לחטאת שהוא "לכפר עליכם" = כלומר לכפר על עם ישראל. בראש חודש כאמור, כתוב: לחטאת לד מבינה הגמרא שהחטאת מכפרת על ד).
לשם מה מקריבים בכלל את קרבן החטאת? התשובה היא שמטרתו הרחבה של קרבן חטאת - לכפר על מעשים שנעשו בשגגה! בלשון הרמב"ם: "וקרבן השוגג במצות לא תעשה שיש בה כרת והוא חטאת"
הרמב"ם מבאר את דברי התורה אבל כאן מתעוררת שאלה מוסרית עצומה. התורה לכאורה נוגדת את הערכים הבסיסיים ביותר שלנו שמבחינים בין מעשה שנעשה בכוונה, ומה שנעשה שלא בכוונה. ברור שמעשים שנעשו בכוונה רעה, במזיד, צריכים תיקון וכפרה. אבל מעשים שנעשו לא בכוונה - מדוע צריך בכלל להתיחס אליהם? הרי לא היתה כוונה רעה. אין בארוע אדם רשע. כולם מבקשים להיות טובים - אם כך מדוע צריך בכלל לפנות אל מי שעשה משהו בשגגה?
בין אשמה לאחריות
חז"ל אומרים לנו כאן שגם דברים שלא נעשים מתוך כוונה רעה, מי שעושה אותם צריך לקבל עליו אחריות שמשמעותה - לפעול לתיקון הדברים. חז"ל מבקשים שנדע להבחין בין אשמה ובין אחריות, הבחנה שלעיתים קרובות אנחנו מטשטשים - אנחנו מסרבים לקבל אחריות במקום שבו לא פעלנו בזדון. מי אינו מכיר את הקריאה: "מה פתאום שאני אשלם - זה היה בלי כוונה", נכון זה היה בלי כוונה, אבל זה מעשה שלך ואתה אחראי! כך קובעת ההלכה: אדם שמזיק לחברו, אפילו בשוגג - חייב לפצותו (אם חבר שלי מרשה לי להשתמש בנייד שלו והוא נופל לי ונשבר - אני צריך לשלם לו. למרות שלא עשיתי דבר בכוונה רעה. אני מחוייב לקבל אחריות על המעשה שעשיתי למרות שאיני אשם).
הקב"ה במהותו לא עושה דברים רעים, הקב"ה הוא התגלמות הטוב והצודק ביותר. אבל הקב"ה מגיב כלפי מה שעשו הברואים, לעיתים דווקא הצדק האלוקי מחייב לחולל ארועים קשים: המבול, מהפכת סדום וכד. כך גם כאן, הקב"ה אומר ללבנה: עשיתי מה שראוי לעשות לך, אבל גרמתי להמעטת אורך בעולם. על כך אני מקבל אחריות, כדי לבטא את האחריות שלי יקריבו ישראל בכל ראש חודש (כאשר הלבנה מתחדשת לאחר שנתמעטה ונעלמה) קרבן שיבטא את האחריות שלי לכך, חטאת לד (קרבן חטאת הוא הוספת חיבור ואיחוד לעולם כנגד החסרון שנגרם על ידי העבירה שנעשתה בשוגג וגרמה לפירוד בעולם). חז"ל מלמדים אותנו ללכת בדרכי ד: הקב"ה מקבל אחריות לתוצאות המעשה שעשה, למרות שבודאי עשה זאת רק לשם מטרה טובה. כך גם אנחנו נקבל אחריות למעשינו, אפילו נעשו בשוגג וללא כל כוונה רעה: המעשה נעשה על ידי - עלי לדאוג לתיקון הדבר. הלקח הזה נכון תמיד. לא רק בעבירה שנעשתה בשוגג ומתוקנת על ידי קרבן חטאת. אלא בכל מעשה שנעשה וגרם לקלקול.