''לכל איש יש שם”

האסון הכבד שנחת, תרתי משמע, על תושבי ארצות הברית בפרט ועל העולם ככלל מעלה נקודות למחשבה. הדברים להלן נכתבו כיומיים אחרי הפיגוע ויש בהם רק משום הרהורים לא מושלמים על הנושא.

פרשת השבוע פותחת בפסוקים: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם, וגרך אשר בקרב מחנך, מחוטב עצך עד שואב מימך, לעוברך בברית ה' אלוקיך ..."
הפירוט הרב כל כך של התורה מעלה שאלה קלאסית לכל מי שרגיל בסגנונה התמציתי של התורה. ניתן היה להסתפק במילים מעטות יותר ולומר כי הנצבים לפני ה' הם כל עם ישראל. אם רוצים לומר שכל המעמדות מיוצגים ניתן לומר "הכל מן המנהיגים ועד חוטבי העצים". אך גם זה אינו מספיק לתורה.
נראה שהתורה רוצה לומר לנו משהו עמוק יותר בפירוט. התורה רוצה ללמד אותנו מה שאמר המדרש המפורסם (הרבה בזכותה של המשוררת זלדה) "לכל איש יש שם". שמו של אדם אינו אמצעי טכני לסימונו, אלא סימן מהותי ליחודו של כל אדם. שמו של האדם מורכב מזה שנתנו לו אביו ואמו, מזה שנתנו לו מעשיו ועד זה שנתן לו מותו.
השם הפרטי מסמל את חשיבותו של כל אחד מבני האדם כעולם מלא. המשנה במסכת סנהדרין מסבירה "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקים נפש אחת1 מעלה עליו הכתוב כאילו קים עולם מלא"
התורה מפרטת את כל המשתתפים במעמד כריתת הברית עם הקב"ה, כדי לומר שאין הקב"ה מתייחס אליהם ככלל שאין בו חשיבות לפרטים, אלא לכל אחד ואחד מהם בצורה אינדוודואלית.
התחושה המתעוררת למקרא החדשות היא שאנו חוזים כאן בקבוצה שמחקה את ערכו של היחיד. המחבלים המתאבדים לא הכירו אף אחד מקורבנותיהם, ואף לא חפצו בכך. אחת להם אם נהרגו במגדלים גברים או נשים, מבוגרים או ילדים, שחורים או לבנים, טובים או רעים, יהודים נוצרים או אפילו מוסלמים. פניהם של הנספים לא נשקלו בהחלטותיהם ומטרתם שהתממשה למרבה הזוועה הייתה מסה גדולה ככל הניתן של הרוגים, פצועים והרס.
אך בכך עדיין לא יצאנו ידי חובת הבירור. האם המסקנה היא שהכלל הוא כח שלילי בהגדרה ? לאו דווקא. גם במקורותינו אנו מרבים לדבר על כלל ישראל, ציבור וכדו' ביטויים המעלים את ערך הכלל על נס. האשמה אינה מוטלת על רעיון הכלל לעומת רעיון הפרט, אלא על ישום מעוות שלו.
הפונדמנטליזם שהתגלה לעיננו בצורה ברוטאלית כל כך לוקח את הרעיון של הכלל, והופך אותו לחזות הכל. הוא דוחק את רגליהם של כל הפרטים ואינו נותן להם לבוא לידי ביטוי. התורה לעומת זאת מקפידה לנסח את דבריה כשילוב שבין הכלל לפרטים "אתם ניצבים היום כולכם", ומייד בא הפירוט: "ראשיכם, שבטיכם …". גם בערך הפרט הדוחק לחלוטין את ערך הכלל גלומות סכנות לא פשוטות. רעיון השילוב, כמו שהוזכר כבר בעבר, בשמו של הרב עמיטל, בא לידי ביטוי תמציתי בצמד המילים "במספר שמות".
התורה מחנכת אותנו לגישה מורכבת לחיים, המורכבת מ"עוזם של הכללים עם דייקנותם של הפרטים" .
דברים אלו יפים במיוחד בסמוך לראש השנה בו אנו נצבים לפני משפטו של הקב"ה המורכב מפרטים ומכללים. כל אחד מאיתנו צריך לקחת בחשבון את אחריותו לכלל ברמותיו השונות (עולם, עם וקבוצות שונות) ולפרטים השונים (בהם עצמו), ולתת חשיבות לכל אחד מהם בתמונה הכוללת של עולמו.