ואלה המשפטים

בשנת 2003, לעיני מנהיגות בחירה מקרב העדה המוסלמית, תוך התייחסות מפורשת לעם ישראל, קם נשיא מלזיה ואמר את הדברים הבאים: " אנחנו מתמודדים נגד עם שיודע לחשוב. הם שרדו 2000 שנה של פוגרומים לא באמצעות מכות נגד אלא באמצעות המחשבה. הם המציאו את הסוציאליזם, הקומוניזם, זכויות האדם והדמוקרטיה - כך שכל פעולה נגדם תיחשב מייד לאסורה. כך הם יכולים להנות משיוויון". עמדה זו רואה בשוויון הזכויות תופעה נוראה המסבירה את סוד קיומו של עם ישראל על אף היותו קבוצת מיעוט נרדפת!

והנה, בתוכנו, יש רבים הסולדים משימוש במושגים אלה. "יש להם ריח מערבי, חילוני". "מקורם אינו בתוככי בית המדרש" ועוד.

עיון מעמיק מגלה שדווקא חברת המאמינים מחויבת לעקרונות שיווין הזכויות יותר מעמדות אחרות.

השוויון, היה מי שטען, מאיים על היכולת להצטיין,פוגע בעקרונות היררכיים המהווים בסיס מרכזי ביהדות כגון מערכת היחסים בין כוהנים, לויים וישראלים, היחס בין הורים לילדיהם ועוד.

זאת ועוד, השוויון מוביל לשחרור האדם ולהדגשת מימד החורין. כך הוא עלול להתיר את המחויבות שלו לה.

אולם ראיה מעמיקה רואה בעקרון השוויון תפיסה רוחנית מהותית השואבת את כוחה מיסודות האמונה היהודית: ," הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנו הֲלוֹא אֵל אֶחָד בראנו" (מלאכי פרק ב). עקרון השוויון בולט מאוד בציווי שבתחילת פרשת ניצבים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כ"ט).

על יסודם של הדברים ברורה הפתיחה לפרשה שלנו. מיד לאחר המעמד המרומם בו זכה העם לקבל את התורה, עלולה לצמוח תחושה של עליונות אישית. והנה, פותחת הפרשת בדיני עבד עברי. התורה לא מאפשרת לנו לבטל את קיומו של אדם אלא מגבילה את שנות העסקתו. כך, ניתן היה לנתח את הפרשה כולה. כל עניינה להעמיק את היחס לכל אדם באשר הוא אדם.

פרשת יתרו הדגישה את המימד הלאומי: "וכל העם רואים את הקולות", "ויחן שם ישראל נגד ההר". מציאות לאומית, שהיא המציאות הבסיסית עלולה להוביל גם לנזק: חייו של היחיד וצרכיו עלולים להישכח על רקע פעילות כללית מקיפה. לכן, נקשרו שתי הפרשיות הללו ב"ו" החיבור: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

מתוך שלל הסוגיות הנוגעות לעניינה של פרשת משפטים אבקש להציג, בקצרה, אחת מהן:

במחוזותינו הולכת ופושה העסקה פוגענית. היא לא רק בסופר המקומי או בכניסה לקניון. היא מתרחשת גם בכניסה לישיבה או במטבח המוסדי בו אנו נוהגים לאכול, תוך הקפדה על כשרות מהדרין.

אט אט, הפך העובד הישראלי הפך למה שהיה עד לא מזמן העובד הזר: פועל שחור, זניח ובר החלפה. מסתבר שהמעסיקים לוקחים דוגמא מממשלת ישראל: למה לשלם בזמן כשאפשר לא לשלם בכלל? וכך, בימינו, הולכת ומטשטשת ההבחנה בין עבודה לעבדות.

תופעת עובדי הקבלן, העובדים "לפי שעות", אלה שלא זוכים לזכויות המוקנות לכל עובד על פי חוק, הולכת ומתרחבת. עבדות מודל 2008. בתוכנו.

מכוחה של פרשת משפטים, נחזור ונקרא בפרשת יתרו ונגלה את הזיקה ההדדית שבין שתי הפרשות. נשוב לדיבר לא תגנב, ונגלה שסדר הדברות יוצר הבחנה ברורה בין דיני נפשות לבין דיני ממונות. בעוד "שלא תרצח" עוסק בדיני נפשות, "לא תגנב" עוסק בדיני ממונות. אולם למקרא פירושו של רש"י מתעורר קושי גדול. "לא תגנב - בגונב נפשות הכתוב מדבר". מעבר לקושי שבהטיית הדיבר מעיסוק בדיני ממונות לדיני נפשות נראה כאילו דברי רש"י אינם רלוונטיים ושייכים לעולם שהיה ואיננו. הרי זה שייך לימים אפלים מן העבר בהם העבדות והסחר בנפשות תפסו מקום רחב. דומה שהעולם המערבי השתחרר מסחר בבני אדם. דומה שחברה המרבה לעסוק בשאלות הקשורות בזכויות אדם לא תיתן לעוולות חברתיות מסוג זה להיות נחלת הרבים.

למרבה הצער, גם בימינו אנו נתקלים בסחר באנשים. למרבה התדהמה גם במדינת ישראל תופעות נוראיות המביאות לידי ביטוי זלזול בערך האדם שחביב על שום שנברא בצלם אלוקים.

חז"ל חרדו מקלות דעת היכולה לתת לגיטימציה להבחנה בין בני אדם שונים: "אחד הגונב את האיש או את האישה, את הגדול או את הקטן, אפילו קטן בן יומו, הרי זה חייב" (מכילתא דרשב"י). אין הבחנה בין אישה הנמכרת כחפץ עובר לסוחר לבין העני הנמכר כעובד-עבד למעביד חסר לב המחסר ממנו את זכויותיו הבסיסיות כאדם. עלינו להתקומם כנגד התופעות הללו, להוקיעם מתוך מחננו ולהעניש בחומרה את כל מי ששולח את ידו בסחר בבני אדם.

בשנים האחרונות התרחב בארץ מאוד היקף העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם וקבלני משנה. האומדנים, הנסמכים על הנתונים הרשמיים של משרד התמ"ת, מורים על כך שבישראל של היום, 5% מכלל העובדים מועסקים באמצעות חברות כוח אדם - פי חמישה מהמקובל ברוב מדינות המערב (בבריטניה, ארה"ב, ספרד, גרמניה, אוסטריה ואיטליה מדובר על פחות מאחוז). ברוב המקרים מדובר בעובדים מוחלשים, המקבלים שכר מינימום, במקרה הטוב, ואינם זוכים לרוב לשום הטבה נוספת, גם אם היא מעוגנת בחוק. רק 4% מעובדי כוח האדם מבוטחים בביטוח פנסיוני, לעומת %60 מכלל השכירים במשק.

מדינת ישראל היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן בישראל, ומכאן שתידרש להשקיע משאבים רבים בעת ההתקשרות עם קבלנים ובעיקר באכיפה, כאשר אלו מפרים את זכויות העובדים. על אף ההצהרות כי הממשלה עושה ככל שביכולתה למיגור העוני, הרי שבפועל הוכח פעם נוספת כי היא פועלת להרחבתו

אז מה עושים? השלב הראשון, מתחילים לעורר את המודעות, את ההבנה שלא ניתן לשיקולים כלכליים להיות גורמים מרכזיים בקביעת היחס לאנשים. ברגע שבו הרכוש, הכדאיות הכלכלית, משתלטים על החברה והופכים להיות הגורם המרכזי בהתוויות דרכה, מאבדת החברה את המצפן המוסרי שלה.

בשלב השני, ניגש למנהל בית הספר, לבעל החנות, אל ראש הישיבה, לנציגי הציבור ברשות המקומית, ונבקש מהם לדאוג להעסקת עובדים שיזכו לזכויות מלאות.

בשלב השלישי, נעורר את הציבור כולו, להבין את הבעיה הקשה שבהעסקה פוגענית, בהשפלה. אולי נאלץ להפגין, אולי לא נקנה במקומות פוגעניים שכאלה. הדבר תלוי גם בנו. עלינו למנוע, בכל מחיר את חידושה של העבדות בארץ הקודש. עמדה יהודית במדינת ישראל המתחדשת צריכה להביא לידי ביטוי את יחודה של תורת ישראל בדאגה לכל.

עד אז, אפשר לצעוד צעד ראשון, קטן, בהשבת הכבוד האנושי לכל אחד מהעובדים: להקדים להם שלום, לנהוג בהם בהערכה ראויה, להודות להם על עמלם ומאמציהם. צעד אחד קטן, מהווה פסיעה ראשונה בדרך לשינוי גדול!

המאמר המלא מפורסם בעלון "השבת" של צהר