במעגלי צדק

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – תורת ישראל מלמדת כי אין היא באה רק כדי להסדיר את הקשר העמוק שבין אדם לא-לוהיו. מעמד עשרת הדברים אכן פתח בהכרזה המחייבת כי הקב"ה הוא שהוציא אותנו ממצרים ואסר עלינו לעבוד א-ל זר. בכך נקבע לדורות כי מקור הסמכות הוא המקור הא-לוהי, וממנו נשאבות המחויבות כולן בהיבטים שונים – איסור נשיאת שם ד' לשווא, שבת וחובת כיבוד אב ואם. ברם, כבר בעשרת הדברים, במה שאנו רגילים לכנות בשם החלק השני של הלוחות, נאמר כי ריבונו של עולם מצווה על תיקון עולם – איסורי רצח, ניאוף ושקר ותולדותיהם. כבר במעמד הנורא לימדה התורה כי היא מסדירה גם את יחסי בין אדם לחבירו, וחותרת לתיקון עולם המבוסס על צדק, זכויות ויושר. פרשת משפטים אך מעצימה יסוד זה – התורה מגנה על החלש, מתערבת בדיני שומרים, מעצבת את היחסים שבין לווה למלווה, מחייבת פיצוי ונזק על נזקי ממון וגוף, ועוד עניינים שונים הכתובים בפרשה.

באופן טבעי, הנטייה האנושית אינה רואה בנושאים אלה מצוות "דתיות", ועל כן אין הן נתפשות כאידיאה לה יש להקדיש את החיים. תשומת הלב ניתנת בדרך כלל למצוות השבת והכשרות, טהרת המשפחה ועריות, שכן אלה מצוות בהן התחושה ה"דתית" חזקה מאוד, והשומר עליהן חש כי הוא מתקשר בריבונו של עולם. תופעה זו של הזנחת המצוות שבין אדם לחבירו, ואי-ראיית רדיפת הצדק כפעולה דתית, אינה חדשה. הנביאים כולם דיברו על כך, ותיארו את היחס השגוי למצוות התורה, ואת ההעדפה של הליכה למקדש ועשיית מצוות שבין אדם למקום על פני אלה שבין אדם לחבירו. אין מדובר בקיום המצווה הפורמאלי בלבד, אלא בשאלה למה מקדישים את החיים והיכן בורקות העיניים בשעה שעושים את דבר ד'. ואכן, רוב העניינים הקשורים בהתקדמות דתית עוסקים או במצוות שבין אדם למקום או בעניינים של חסד, ורדיפת הצדק מוצאת עצמה נזנחת יחסית – מימי הנביאים ועד ימינו אנו.

פרשת השבוע מזמנת לנו אפשרות להתקשר מחדש גם בענייני רדיפת הצדק. בין שאר הטלטלות שאנו עוברים בחצי השנה האחרונה מצוי גם החיפוש אחר כתובת לאנרגיה העצומה של ילדינו הנפלאים, המחפשים נתיבים נוספים למיצוי האידיאליזם הפנימי הקיים בהם. מסיבות שונות אין המאבק על ארץ ישראל יכול להכיל בתוכו את כל האנרגיה המצויה בילדינו, ולפניהם נפתחות אפשרויות נוספות להוליך את הכוחות העצומים שבהם. מעבר לכך, התורה מלמדת פעמים מספר כי המאבק על ארץ ישראל יוכרע גם לאור שאלת הצדק והמוסר של החיים בתוכה, ועל כן המאבק על ארץ ישראל חייב לעבור גם במחוזות אלה.

צעירים בציבור שלנו הקימו את קבוצת "במעגלי צדק" העוסקת בחתירה לצדק בנושאים שונים. פרויקט הדגל הראשוני היה "תו התקן החברתי", שהוא מעין תעודת כשרות למוסדות ומקומות אשר פועלים בצדק כלפי העובדים, הצרכנים ומוסדות המדינה. התגייסותנו שלנו ושל ילדינו להפצת רעיון זה, לצרכנות אשר שאלת הצדק היא חלק מהותי מהשיקולים האם לרכוש שירותים במקום זה או אחר – מהווה המשך ישיר של דבר ד' העולם בפרשת השבוע שלנו ובתפישת עולמנו הכללית. ילדינו יכולים להילחם על משכורת הוגנת לבני גילם המועסקים במקומות שונים שלא בצדק; הם יכולים להיות כוח מגן כנגד עוולות הנעשים לחוליות חלשות בחברה; הם יכולים לשתף פעולה עם גופים שונים החותרים לצדק ועוד ועוד. דווקא אנחנו, שלמדנו על בשרנו את חוסר הצדק שנעשה לאנשי גוש קטיף; את סכנתה של האלימות; את מחירה של אטימות חברתית וחוסר מתן פה לקבוצות שונות, ועוד נושאים נוספים שחשנו על בשרנו, יכולים להפוך את פרשת השבוע למבוע עצום של יצירה ועשייה בתחומים אלה.

כל זה הוא המשך לראיית ארץ ישראל כארץ בה מתגשם דבר ד' במלוא הופעתו, ולחתירה המתמדת להטמעת קדושתה של ארץ ישראל בכל ההיבטים: בקדושת ההתיישבות בה, בקדושת המצוות התלויות בארץ, ובקדושת הופעת דבר ד' של הצדק והמשפטים שריבונו של עולם ציווה את משה רבינו לשים אותם לפנינו.