ראשם של ישראל
"כי תשא את ראש בני ישראל"
אמר הקב"ה למשה: כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזאת – ישראל – רומם אותה וכאילו אותי אתה מרומם, שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל" – ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה. (פסיקתא רבתי י).
שני צדי המטבע
"כי תשא...ונתנו איש כופר נפשו"
הראה לו (הקב"ה למשה) מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו: 'זה יתנו' (רש"י). מדוע נתקשה להבין מחצית השקל מהי? וכי לא הכיר משה צורת מטבע? וכן, מה עניין אש אצל מחצית השקל, וכי התכוון הקב"ה שבני ישראל יתנו מטבעות של אש?. ומפרש הרב מנחם הכהן ב"תורה לעם", שאכן, משה לא נתקשה בצורת המטבע, כי אם בסגולת הכסף – אם כל חטאת – לשמש "כופר נפש". הראה לו הקב"ה מטבע של אש לומר לו: אין העולם יכול להתקיים בלי אש ואין העולם יכול בלעדי הכסף.אלא שהכסף, כמו האש, נתון בידי האדם שיהפכנו לברכה או לקללה. האש, שתי סגולות לה: אחת, שהיא שורפת ומכלה, ומשאירה אחריה אדמה חרוכה. שנייה, היא מאירה ומחממת, ואוצרת בתוכה כוח של עשייה ויצירה. ביד האדם הבררה להשתמש באש לרעה או לטובה – להתיך בה את הברזל ולהפכו לכלי מלחמה ושפיכות דמים, או לעשות מהברזל שהותך על-ידי האש מחרשה ומעדר להוציא לחם מן הארץ, ועץ עושה פרי מן האדמה. וכאש כן הכסף, שני צדדים לו למטבע: יש כסף הגורם לחורבנו של עולם – לגנבה, להונאה, לסיפוק יצרים אפלים ותאוות ממון המדרדרת עד לרציחה, ויש כסף שהוא "פדיון נפש" המביא ליישובו של עולם ולתיקונו – צדקה וחסד, כסף המסייע לסמוך נופלים ולרפא חולים, להגדיל תורה ולהאדיר מעשים טובים. על כסף מסוג זה אמרה תורה: "ונתנו איש כפר נפשו". ורבי מנחם מנדל מקוצק אמר בהקשר זה: כאשר תמה משה, שמטבע פשוט יכול לשמש כופר נפש, "הראה לו הקב"ה מטבע של אש"- כאשר אדם נותן לקב"ה משלו באש ובהתלהבות, אפילו רק מחצית השקל, אין תיקון גדול מזה לפדיון נפשו. ורבי מאיר מפרמישלאן אמר על כך: כאשר 'תשא את ראש בני ישראל' – ותוציאם מחשכת הגלות, או אז "ונתנו איש כפר נפשו" – אפילו איש כופר, ייתן את נפשו בשביל הקב"ה.
בור המתמלא מחולייתו
"זה יתנו"
"הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש..ואמר לו: זה יתנו" (רש"י). ללמדנו, שצדקה כמוה כאש. כמה שתיקח ממנה, אין הדבר גורע ממנה כהוא זה. אין מחסרים אותה. כך גם הנותן צדקה, אינו מחסר מממונו כלום, כיוון שהקב"ה ממלא את חסרונו בכפל כפליים.
צדקה המאחדת
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"
התורה חייבה את כולם לתרום באופן שווה, ללא הבדל מעמדו של התורם, זאת כי מטרת המפקד הייתה לאחד את העם. לו חויבו לתת כל אחד עפ"י מעמדו ועושרו, הדבר היה גורם לנאה ולפירוד, וכל אחד היה מחפש כמה תרם חברו, העשיר ממנו, על-מנת שהוא יצטרך לתרום פחות. (עפ"י הרב משה חפץ).
תשובה ושכר גשמי בצידה
"זה יתנו"
אמר אדם אחד לרבי אברהם מסוכטשוב: שמעתי שיש בידכם "סגולה" להצלחה בעסקים ולעשיית הון. אם יגלה לי הרב מה טיבה של סגולה זו, אגמול ביד רחבה. השיב לו רבו: הסגולה מופיעה בדברי חז"ל (פסיקתא רבתי טז), שכאשר נתקשה משה בהבנת הציווי של מחצית השקל, "הוציא הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת לכסא הכבוד, הראהו למשה ואמר לו: זה יתנו". מכאן אתה למד, שמתחת לכסא הכבוד יש כסף. חז"ל הוסיפו "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פו.), מכאן שעליך לעשות תשובה שלמה עד שתגיע לכסא הכבוד ושם תוכל לצבור כסף לרוב.
ירידה לצורך עליה
"קום עשה לנו אלהים"
דור המדבר התפרק מכספו וזהבו כדי לעשות לו מהם אלהים, ואילו דורות אחרונים מתפרקים מאלקים כדי לעשות ממנו כסף וזהב. (עפ"י הרב אייזל חריף).
הקשר עם המנהיג
"קום עשה לנו אלהים, אשר ילכו לפנינו"
עפ"י המדרש, אמרו בני ישראל לאהרן: המצרים היו נושאים את אלוהיהם, והיו משוררים ומזמרים לפניו ורואים אותו לפניהם. עשה לנו כאלוהי מצרים ונראה אותו לפנינו (פרקי דרבי אליעזר מה). התבודדותו של משה הרחיקה אותו מהעם, וגרמה את הקלקול שהביא את העם לחטא העגל. בתקופת שעבוד מצרים שקעו בני ישראל במ"ט שערי טומאה של פולחן אלוהי כסף וזהב. יציאת מצרים שחררה אותם מן העבדות הפיזית, אך התרבות האלילית המצרית הוסיפה לחלחל בקרב העם. כל עוד חי משה בתוך העם, מנעו נוכחותו והשפעתו עליהם את שובם לפולחן האלילי. כאשר עלה משה למרום ונעלם לעם, ניתק הקשר בינם לבינו, גברה השפעת התרבות האלילית המצרית ואז עשו את העגל. ללמדך, כמה חשובה נוכחותו של מנהיג בקרב העם. ("אבני נזר")
הכסף כמחסום בפני הע"ז
"ויאמר אליהם אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם והביאו אלי"
אהרן, שהיה מעורב בין הבריות והכיר את תכונותיהם, ידע כי אנשים רבים מבקשים את קרבת אלוקים, כל עוד הדבר אינו נוגע לכיסם. לכן, כאשר ראה לאיזה כיוון שלילי הם הולכים, חשב לעצמו שאם ישמעו אותו קורא להם "פרקו נזמי הזהב", תצטנן התלהבותם של רבים מהנקהלים, והם יחזרו בהם מכוונתם הרעה ומתביעתם "עשה לנו אלוהים". אלא שבפועל, יצר העבודה הזרה היה טבוע בהם כל כך עמוק, וגבר על תאוות הממון שבלבם. (הרב מנחם הכהן, שם).
הערכה מאוחרת
בני ישראל נקהלו על אהרן ודרשו: 'קום עשה לנו אלוהים'. למה ביקשו אלוהים במקום משה, וכי משה היה אלוהים? אלא, כך דרכם של יהודים, כאשר המנהיג חי בתוכם, הם מלינים עליו ויורדים לחייו. אך כאשר הוא עוזב אותם, או כאשר הוא מסתלק מן העולם, הוא הופך בעיניהם כאלוהים, שרק אלוקים בעצמו יכול למלא את מקומו.
יד מקרבת ויד אחרת מרחקת
"ויחל משה את פני ה' אלוהיו"
לא הניח משה זווית ברקיע שלא נתחבט בה עד שאמר: "חטא העם הזה חטאה גדולה", ועשה עצמו כאילו כעוס מאוד על ישראל. כיוון שראה הקב"ה כך, אמר לו: משה, שתי הפנים בכעס? אני ואתה שנינו כועסים על ישראל? לא יהיו שתי הפנים בכעס! אלא, כשאני נותן רותחים, הווי אתה צוננין. אמר לו משה: ריבונו של עולם, יודע אני שאתה אוהב את בניך, ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהם סנגוריה, מיד "ויחל משה את פני ה' אלהיו". (ילקוט שמעוני).
לא ללכלך בחוץ
"ויחל משה...למה יחרה אפך בעמך"
כאשר עמד לפני הקב"ה, לימד משה סנגוריה על בני ישראל והעלה לפניו את זכות האבות שלהם. אך כאשר ירד מההר, הוכיח משה את בני ישראל על חטאם הנורא והטיח בהם דברים קשים. אומר רבי נפתלי מרופשיץ: כאשר מנהיג מדבר אל היהודים, צריך הוא להוכיחם ומותר לו להטיח את פשעיהם בפנים. אבל כאשר מדבר הוא על יהודים, אפילו אם הוא מדבר על יהודים עם הקב"ה, עליו ללמד זכות עליהם ולסנגר עליהם, אפילו חטאו. וסניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשב אמר לרב אחד שהוכיח את בני קהילתו: לאחר שייסרת את היהודים על העבירות שלהם לאביהם שבשמים, מן הדין והיושר שעכשיו תוכיח גם את אביהם שבשמים, על עברות לכאורה שלו כלפיהם, מדוע מסרב הוא לגאול אותם, וממשיך לייסרם בגלות קשה ומרה.