אחת הנקודות המשמעותיות בהגות החסידית היא הקריאה לעבודת ה כנה ואוטנטית. בפרשתנו מופיעים שני ציוויים האוסרים על עשית פסל ומסכה. הציווי הראשון מופיע בעשרת הדיברות "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ציווי דומה מופיע בסוף הפרשה "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב... מזבח אדמה תעשה לי". על הכפילות הזו מעיר האדמו"ר מאיזבצה בספר מי השילוח.
"ובאמת הלא כבר כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אכן זה מורה שלא יעבוד כמצות אנשים מלומדה כמו שראית מרבך ואבותיך יראה ואהבה כמו שמצינו שאברהם אבינו עבד להשי"ת במידת אהבה ויצחק במידת יראה ולא עשה כמו אביו..."
באמירה זו של מי השילוח זצ"ל חבוי חידוש גדול. דת ומסורת באופן טבעי נשענות פעמים רבות דווקא על חיקוי ושמירת המנהג. המחשבה הדתית הממוסדת מחנכת את האדם לנהוג בדיוק באופן בו נהגו רבותיו ואבותיו לפניו. האדמו"ר מאיזבצה קורא לנו להוסיף מימד נוסף לעולם הדתי שלנו - מימד אישי. את הפסוק "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" דורש האדמו"ר כציווי שלא להפוך את המפגש בין האדם לקב"ה למחזור המפגשים של הדורות הקודמים, ולא לקבע את החוויה הדתית לצורה בה נחוותה בעבר. יש לחפש את המפגש החי והעכשווי עם אלוקים, קיבעון בקשר שבין האדם לאלוקים הוא מעין עשיית פסל. העובדה שלכל אחד מהאבות מיוחדת תכונה אחרת בעבודת ה מלמדת אותנו על הצורך בדרך מקורית בעבודת ה.
לקריאה למציאת קשר אינדבידואלי-מיוחד עם רבש"ע יש שני פנים. מצד אחד יש בה משהו שנראה מאד נוח, סך הכול מבקשים מן האדם להיות הוא בעצמו, לפעמים היא אף עלולה בטעות להיתפס כסוג של "חפיפנקיות". אך המנסה ללכת בדרך זו ברצינות, מגלה שהיא גם תובענית מאד. הדרישה לפלס דרך אישי-משל עצמך, ולא לעשות את הדברים כ"מצוות אנשים מלומדה", מחייבת את האדם להתמסרות מלאה ולהשקעה של כוחות נפש.
נקודה זו היא גם אחת ההחמצות של תנועת החסידית. דווקא התנועה שדיברה על פן אישי ואוטנטי בעבודת ה הפכה להיות מבחינה חברתית והסוציולוגית אחת החברות השמרניות ביותר. הניסיון לשמר את החידוש ודרך עבודת ה הייחודית של מייסדיה, הפך באופן פרדוקסאלי את תנועת החסידות לתנועה אולטרא שמרנית.
לעיתים גם החיפוש אחר האוטנטיות הוא עצמו ל"לא אוטנטי". לפעמים החיפוש איננו נובע בשל הצורך של האדם לחדש דרך משלו, אלא בשל ה"פוזה" אותה מנסה המחפש לקנות לו.
בחלק השני בדרשתו של מי השילוח יש עצה כיצד לא להגיע למקום הזה וכך הוא כותב.
"...וזהו מזבח אדמה תעשה לי מזבח רומז על קיווי ואדמה על פשיטות היינו שתקווה לה בפשיטות ויעזור לך ה יתברך..."
על החיפוש אחר המפגש החי עם אלוקים להיעשות נטול פוזות, בלי נפח מיותר. על פי דרשה זו חשיבותו של מזבח האדמה הוא בפשיטות שלו, ללא כל מיני משחקי אגו מיותרים. בזכות עמידה כנה ופשוטה עוזר ה לאדם למצוא את הדרך והנתיב המיוחד שלו.