לפעמים אדם מת באמצע החיים שלו. זה נראה כאילו הוא חי. הוא מקשיב. הוא שומע. הוא שומר את הדברים בליבו. אלא שבעצם הוא מת. ומי בכלל יכול היה לדעת שהוא מת? הרי לפעמים הוא בעצמו אינו יודע זאת. ולפעמים כל מה שצריך הוא תחיה מחודשת. ורק אחרי ה"ויחי" שלך אתה יודע שקודם היית מת.
מתי אדם מת? התשובה פשוטה. כשמתה האהבה שלו. "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל". "אין אישה מתה אלא על בעלה"
כשהאהבה שלך חיה - אתה חי. ואלו יכולים להיות חיים נסערים. חיים של "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה" וחיים של "התחת א-הים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?" הם לא תמיד יהיו חיים מאושרים. ולפעמים הם יהיו קצרים מאוד. ובתוך מכלול השנים שלך על פני האדמה - רק הם יעלו לך בחשבון שנות חייך - מעט. מעט ורעים. אבל חיים. ומיום שהאהבה מתה אתה כבר לא שם. התשוקה, היצרים, התאוות. הכל עובר לידך, "וישמע ישראל.." "ואביו שמר את הדבר בליבו."
ואם זכית, האהבה שלך קמה לתחיה. לא חיה ובוערת כמו בצעירותך. אתה כבר זקנת וחייך עומדים להסתיים. אלא שמבט אחד בהיר מגלה לך איך כל ההבטחות שהובטחו לך בצעירותך עומדות להתגשם בילדייך ובילדיהם. אתה מחבק את נכדייך ומנשקם ואז אתה אוסף את בניך וסוף סוף אתה אומר להם את מה שכבר מזמן היית צריך להגיד.
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ... שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. (ברכות דף ח)
וכך נפסק להלכה: אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום (שולחן ערוך אורח חיים סימן רפה סעיף א)
אולם כבר הראשונים פסקן כי אם למד אדם את הפרשה עם פירוש רש"י נחשב כאילו למדה עם תרגום. (וכך פסק השו"ע להלכה) התרגום הוא שם מטעה מעט. לא תרגום הוא כי אם פירוש. הוא אוצר בקרבו מבחר ממאמרי חז"ל ודברים שבעל פה על דברי התורה. קריאת התרגום בין היתר מנהירה את המקרא לשפתו של הדור. אלא שדור מתחלף בדור. דורות ראשונים דיברו ארמית - שפת התרגום. דורות שאחריהם לא הבינו ארמית ונזקקו לפירושו של רש"י כדי להתעשר במאמרי חז"ל.
אלא שגם דורות אחרונים אינם שווים זה לזה. יש בקיאים יותר ויש שאף עברית לא הבינו. לכן הוסיפו פוסקים אחרונים כי אדם שאין ביכולתו להבין את פירושו של רש"י יוכל לצאת ידי תרגום בספרים המדברים בשפתו ובסגנונו. כך למשל פוסק בעל המשנה ברורה: "מי שאינו בר הכי שיבין את פירוש רש"י,ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירוש רש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד"
טור זה החל כרשימה שבועית שכתבתי למען חבריי בפורום שלושים פלוס מתוך ניסיון לקרוא בפרשת השבוע את חיי חוויותיי ותחושתיי כאישה צעירה, כאדם דתי, וכרווקה מבוגרת. היה בכתיבתי ניסיון לעודד לנחם ולשקף את מה שקורה לנו כציבור וכפרטים.
לאחר מספר רשימות נתבקשתי לפרסם אותן כטור שבועי במסגרת אתר כיפה.
לעיתים המשכתי בטורים אלו את אותו רעיון שלשמו התחלתי בכתיבה. הצגת רעיון חינוכי או מוסרי בן זמננו ומציאת הדים לכך בפרשת השבוע. לעיתים העדפתי לשקוע בתיאורי הפרשה ולשאול את השאלות שלא עלו או להציג זווית שטרם הוצגה. פעמים רבות סמכתי יתדותיי בפרושי הפרשנים הקלאסיים או המודרניים או ש"תרגמתי" ללשון ימינו מדרש חז"ל. בשל צורתו הסיפורית של הטור מעולם לא ציינתי את מקורותיי ולכן פעמים הותקפתי על ידי טוקבקיסטים כי "לא כך כתוב בתורה" או "זה לא יפה לומר זאת" מעניין כי גינויים מסוג זה הגיעו לשיאם דווקא במקרים בהם לא אמרתי רעיון חדש אלא פשוט תרגמתי מדרש של חז"ל. ואם בשל דבריי הלך מישהו לקרוא את מדרש רבא או להעמיק במדרשי חז"ל יצא הפסדי בשכרו.
האם יש במעשיי חידוש? אני סבורה שלא. זהו תפקידו של הדרשן בכל הזמנים מחז"ל ועד הדרשן בבית הכנסת השכונתי בן זמננו. לקחת את המציאות החברתית, הפוליטית, האישית ולהציג אותה לקהל שומעיו כחלק מפרשת השבוע.
במשך שנה זו פגשתי את האיש שעימו התחתנתי. אני משערת שרגשותיי, ארוסיי ונישואיי השתקפו במידה זו או אחרת בטורים של אותן תקופות.
כאן המקום להודות לעדי ובועז, בעלי ומקימי אתר כיפה , שנתנו את המקום, עודדו וקצת לחצו כדי שהטור ימשיך למרות שפעמים רבות רציתי להפסיק.
לאיש שלי, נריה, שלמד איתי תורה. תמך, קרא, התווכח , חיפש עבורי שירים שמתאימים למה שרציתי להגיד (גם כשלא ידעתי מה אני רוצה להגיד) פינה עבורי את ימי חמישי אחר הצהריים כדי שאוכל לכתוב. והיה השראה ועזר כנגדי.
למורים שלי הן החיים והן הכתובים בספרים וברשת.
וכמובן הקוראים (ובתוכם הורי היקרים), אלו שקראו, אלו שגם הגיבו,אלו שפנו אליי במסרים ובחיים האמיתיים. תודה לכולם.
המשיכו ללמוד את פרשת השבוע ואל תפסיקו לנסות לתרגם.
חזק חזק ונתחזק
"כן, היו אלה חיים טובים כמו שאומרים האופטימים
ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים המיסטיקנים הסינים
ואולי אלה חיים גדולים הרי חיינו אותם בטירוף
תסתכל עלינו ותראה קצת שמח, קצת עצוב"
(מעביר דף / שלמה ארצי)