בפרשתנו אנו קוראים על יציאת מצרים וקריעת ים סוף,התשועה הגדולה שעשה הקב"ה לישראל ואנו קוראים בנעימה חגיגית את שירת הים, אך ישנם בפרשתנו גם פסוקים פחות 'נעימים' לקריאה בהם אנו פוגשים את עם ישראל לאו דווקא בגדלות רוח, בלשון המעטה.
כאשר בני ישראל רואים את פרעה קרב אליהם אומר הכתוב: "ויראו מאד ויצעקו בני-ישראל אל ה': ויאמרו אל-משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים: הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר". כל הקורא פסוקים אלו חש בחוסר נעימות כלפי דבריו הכופרים בטובה של עם ישראל לאחר הנסים הגדולים בעשרת המכות וביציאת מצרים.ואולם, לא מצאנו שעם ישראל נענש או ננזף בעקבות דברים אלו?!
יתר על כן בכמה מקרים בפרשתנו עם ישראל בא בתלונות על ה' ועל משה(פרק טו, כד. טז, ג, כז. יז, ב) ולא נענש על כך לעומת תלונות דומות בפרשת בהעלותך שעליהם נענש העם בחומרה (במדבר יא).
אך ניתן להקשות יותר מכך כפי שמקשה אבן עזרא (בפס' יג): "יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?".
ועונה האבן עזרא: "התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה…והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה", כלומר עם ישראל ביציאת מצרים עם עבדים היה עם מנטליות של עבדים אשר רגילים להיות שפלים וכנועים ולא היה בהם עז ורוח להלחם ובודאי לא באלו שזה לא מכבר היו אדוניהם!.
לפי פירוש זה מובן: אין להאשים ולהעניש עם זה שרק יצא כעת מעבדותו רבת השנים על פחדו ממלחמה וכן על שאר תלונותיו שבפרשתנו, שהרי עדין הוא תחת רושם השעבוד ועדיין לא השתחרר מהמנטליות העבדותית וטרם קבל את התורה שהיא הפכתו לבן חורין ולעבדו של הקב"ה בלבד.
לפי הסבר זה מובן עניין נוסף: בתחילת הפרשה נאמר: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני-ישראל מארץ מצרים:" והרי שני חלקי הפסוק אינם נראים שייכים אחד לשני שהרי העובדה שבני ישראל חמושים-מצוידים בכלי מלחמה(ע"פ הפשט,ראה רשב"ם, אבן עזרא) אינה סיבה להסבתם דרך ים סוף אלא להפך היא סיבה מדוע כן היה יכול ה' להנחותם דרך ארץ פלשתים וילחמו בם!.
אלא שהתורה רוצה ללמדנו שלא נחשוב שסיבת ההימנעות ממלחמה היא טכנית-צבאית אלא להפך בני ישראל היו מצוידים כל צורכם בכלי מלחמה ואף על פי כן לא יכלו לעמוד עדיין תחת מלחמה בגלל נפשם העבדותית והנמוכה אשר תתרומם רק בהמשך הדרך במדבר אצל דור הבנים אשר הם ילחמו בעמי כנען ויירשו את הארץ המובטחת.
לא בחיל ולא בכח - לשבת שירה
"בפרשתנו אנו קוראים על יציאת מצרים וקריעת ים סוף ואנו קוראים בנעימה חגיגית את שירת הים, אך ישנם בפרשתנו גם פסוקים פחות 'נעימים' לקריאה בהם אנו פוגשים את עם ישראל לאו דווקא בגדלות רוח..."
