פרשת השבוע עוסקת בדגלים של השבטים. כל היוצא לטיול מאורגן ברכבים ברחבי ארץ ישראל, יודע שמקובל לתלות דגל, או סימן היכר אחר, בדרך כלל על האנטנה של כלי הרכב, כדי שכל חברי הקבוצה יזהו זה את זה, ובמיוחד את מדריך הטיול, המכיר את המסלול, כדי שיסעו בעקבותיו ולא יטעו בדרך.
לכאורה נראה היה כי זו גם מטרת הדגלים בפרשתנו. אך מעיון מדוקדק בפסוקים, נגלה כוונה הפוכה. כתוב בפרשה: "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם". וכן: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל". מתברר כי הדגל נועד קודם כל לצורך החנייה, ולא לצורך התנועה דווקא.
וכן במדרש תנחומא בפרשת בלק על הפסוק: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו...שכן לשבטיו את הדגלים".
מסעו של עם ישראל במדבר היה על פי ה'. הקב"ה הוליך את העם, כמו שנאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את ארץ האמורי". הכוונתו והנהגתו של הקב"ה הם שהורו לעם את הדרך שילכו בה, אולם התנהגות העם במקומות החניה, הייתה מסורה בידו, וזה היה מבחנו של העם. כך גם האדם הפרטי, כשהוא נמצא בדרך מסוכנת, או בשעת סכנה, אזי רבים מתפללים "תפילת הדרך" או קוראים "קריאת שמע". אך האדם נבחן כשהוא יושב בביתו עם ידידיו ומשפחתו, כשטוב לו, האם הוא בבחינת "וישמן ישורון ויבעט" או שהוא בבחינת: "איש תם יושב אוהלים".
על בני ישראל נאמר: "איש על דגלו באותות לבית אבותם" – כשהדגל הוא "לבית אבותם", אז מתקיים: "מה טובו אהליך יעקב".
פרשת במדבר נקראת לפני חג מתן תורה, היום בו עם ישראל קיבל את ה"דגל" שלו – תורת הנצח. "דגל" זה החזיק את העם היהודי במשך אלפי שנות הגלות, גזירות שמד, עלילות דם, וכדומה. "דגל" זה הועבר לנו ע"י הורינו שזכו לראות בהקמת המדינה, הגיעו אל הנחלה, גם אם עדיין לא זכינו למנוחה, ו"דגל" זה אנו מצווים להעביר לילדינו.
בימי חייו נתקל האדם בדגלים נוספים, כמו דגל ההומניזם, דגל הליברליזם, הסוציאליזם, ועוד. אבל כאשר הדגל העיקרי של האדם הנו הדגל "לבית אבותם", אין מה לחשוש גם מהדגלים האחרים.
סיבה נוספת לכך שפרשת "במדבר" נקראת לפני חג השבועות, חג מתן תורה, היא כי התורה ניתנה למי שהופך עצמו למדבר, כמאמר חז"ל: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה...". התורה ניתנת בחינם, כנאמר: "וממדבר מתנה", וכן מאמר חז"ל: "התורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה יבוא ויטלנה" – התורה לא בשמים היא, ולא מעבר לים, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אך למרות שהתורה ניתנה בחינם, יש לקנותה, אך לא בכסף או בזהב, כי אם בעמל.
אם נדע להניף את ה"דגל" ולעמול בתורה, יתקיים בנו מה שנאמר בהפטרה: "וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ, והשכבתים לבטח".
(קטע מד"ת לחגיגת בר-המצווה של הבן חיים, שחל השבת).