במספר שמות לפרשת במדבר

46,500, 54,400, 603550 מספרים, מספרים, מספרים. אלו הם רק חלק מן המספרים המופיעים בפרשת השבוע. הנושא של הפרשה הוא מספרם של בני ישראל ושל כל אחד ואחד מן השבטים. התורה מספקת כמות אדירה של מספרים של אנשים בכל מיני קטגוריות.
לשם מה צריך לספור ? כל אחד מבין. חשוב לדעת כמה אנשים חיים בעם ישראל כדי לדעת למשל איך לתכנן את הצבא. מאותה הסיבה חשוב גם לדעת מהו המספר המדוייק בכל שבט ושבט כדי לתכנן את החלוקה בזמן מלחמה - מי תוקף ומי מגן, כמה מימין וכמה משמאל.
אך בפרשה חוזר ביטוי אחד כמה וכמה פעמים תוך כדי הספירה. שבע פעמים חוזרת התורה על ביטוי מעניין. התורה מַנְחָה שהספירה תהייה "במספר שמות". מהו הביטוי הזה "במספר שמות" ומדוע הוא חשוב כל כך לתורה ?
ראש הישיבה שלי, הרב יהודה עמיטל, חוזר בכל שנה ושנה על הסבר הפסוק הזה שעליו חוזרת התורה 7 פעמים. כאשר אנו מתעסקים בסטטיסטיקה, אפילו בסטטיסטיקה חשובה מאוד, אנו נמצאים בסכנה. הרבה פעמים אנחנו שוכחים שמאחורי המספרים עומדים בני אדם.
600 אנשים נהרגו בשנה החולפת בכבישים. אנחנו קוראים ידיעה כזו בעיתון ועוברים הלאה. האם אנחנו עוצרים לרגע לחשוב שלכל איש כזה היה שם ? לכל הרוג כזה חיכתה משפחה שיחזור הביתה ? או אולי אנחנו מסתתרים מאחורי המספרים האנונימיים ?
להבדיל - 700 תינוקות חדשים נולדו בתקופה האחרונה, מי זוכר שלכל אחד יש אופי אחר ? משפחה מסויימת או תנאים מסויימים בהם הוא חי שלא כמו כל חבריו ? וכמו שאומר הנסיך הקטן לידידו הטייס "אם מישהו אוהב פרח אחד ויחיד, שאין שני לו בכל מיליוני הכוכבים, הריהו מאושר אף בהסתכלו בכוכבים, כי יכול הוא לאמר בלבו: "אי שם נמצא הפרח שלי …"
כאשר אנו רוצים להתעלם מן האדם הפרטי, הדרך היא להעניק לו מספר ובכך למחוק את אישיותו, ועל כך יעידו כל ניצולי מחנות ההשמדה.
התורה מלמדת אותנו שאע"פ שישנה סטטיסטיקה והיא חשובה בלי ספק הרי שאסור לנו לשכוח את האדם הפרטי העומד מאחורי כל המספרים האלו. אנו זקוקים ליחס אישי ונדרשים גם להעניק אותו לזולת