סיפור אתונו של בלעם הוא מן הרגעים הסוראליסטים ביותר המופיעים בתנ"ך. בלעם, יוצא על פי בקשתו של בלק מלך מואב כדי לקלל את ישראל. הוא רוכב על אתונו, ובדרך היא פוגשת במלאך ונוטה מן הדרך שלוש פעמים. בכל אחת מן הפעמים מכה אותה בלעם במטהו. אך בפעם השלישית מתרחש נס, האתון פותחת את פיה ומתחילה להוכיח את בלעם. היא אומרת לו "מדוע היכיתני זה שלוש רגלים". אבל המוזר מכל הוא שבלעם אינו מתרגש כלל מן הסיטואציה המוזרה הזו ועונה לאתון כאילו היה זה דבר רגיל של יום ביומו. הוא נכנס בויכוח קטנוני עם האתון, בסגנון "מי התחיל", עד שהוא מגלה את המלאך העומד למולו.
מהו המסר שאותו רוצה הקב"ה להעביר לבלעם, בצורה כל כך מוזרה ?
כח הדיבור הוא המיחד את האדם מכל שאר הברואים. התואר "מדבר" שימש אצל חלק מן הפילוסופים לציון "אדם", באשר ראו בכח זה את המאפיין העיקרי של האנושיות. אין ניגוד גדול יותר מאשר חיה המקבלת כלי המיחד את האדם. יש להדגיש כי אין כאן רק דבר לא מצוי, כגון אתון הנוסעת במכונית, אלא דבר והיפוכו - דיבור למי שאינו "מדבר".
כאשר בלעם אינו מופתע כלל מן השינוי שחל באתונו, הוא מוכיח בכך שאינו מבין מהו דיבור. לגבי דידו, האדם המדבר והאתון המדברת, הם היינו הך. בלעם מתייחס לדיבור כקול בלבד, ככלי הנועד ליצור תקשורת בין שניים. אם כך הוא הרי שאין שום תמיהה מהותית בכך שהאתון מדברת במקום להשתמש בקולות אחרים.
את הלקח אותו צריך ללמוד בלעם ניתן לשמוע בסיפור חסידי ידוע. חסיד אחד בא אל רבו בשאלה. רבי, מדוע אינני זוכה לרוח הקודש ? אני נוהג לצום מעת לעת, ללבוש בגדים לבנים, לשתות רק מים, ולענות את עצמי עם מסמרים בנעליים כדי לא להרגיש את תענוגי העולם הזה. ראה, השיב לו הרב, אף סוס זה שאנו רואים בחלון הוא לבן כולו, אינו מקבל אוכל מספיק מאדונו, אינו שותה דבר מחוץ למים, ומסמרים תקועים בפרסותיו. אך לאחר כל זה הריהו נשאר סוס.
הקב"ה רוצה למסור לבלעם, כי מי שרוצה להשתמש בכח הדיבור שלו, צריך לפני כן להתעלות למדרגת אדם, אחרת אין הבדל בינו לבין דיבורה של האתון. פרשת בלק מהווה מסר חד משמעי כנגד קוסמי קסמים למיניהם, והנוהים אחריהם, הרוצים ללא עבודה רוחנית - מוסרית מספקת להשתמש בנוסחאות מאגיות כדי להשפיע או אפילו להכריח את הקב"ה לשנות את המציאות בעולם.
אין הדיבור עצמו משפיע אלא הכוונה והעוצמה הרוחנית העומדות מאחריו, ועל כן כל דיבור, ובפרט בענינים גבוהים חורצי גורלות, זקוק להכנה גדולה. וכמו שאמר שלמה המלך: "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת א, ה)
אדם ובהמה
על מעלת הדיבור הלמדת מסיפור בלעם והאתון, וגם משל חסידי קטן. פרשת בלק.
