(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
(במדבר פרק ח)
תחילת פרשתנו אינה נראית קשורה כלל לקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח שבסופה של פרשת נשא. לאור חוסר-קשר בולט זה כותב רש"י (בעקבות חז"ל):
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות.
הדלקת הנרות היא השותפות היומיומית של אהרן ושל שבטו במשכן. לאחר רשימת קרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח שבפרשת נשא, מופיע בתחילת פרשת בהעלתך חלקו של אהרן שהוא חלק גדול משל הנשיאים.
לעומת זאת, ראב"ע קושר את שתי הפרשות, לא בענין חנוכת המזבח, אלא בענין הפסוק החותם את פרשת נשא (ז, פט):
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:
כך כותב ראב"ע בתחילת פרשתנו:
ונסמכה זאת הפרשה להורות כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה.
תחילת פרשתנו, פרשת בהעלתך, באה ללמד עובדה בענין הדיבור עם משה, שבו הסתיימה פרשת נשא. הנרות הדולקים כל הלילה מלמדים על הדיבור עם משה, שהיה גם בלילה ולא רק ביום.
דברים אלו של ראב"ע עוררו מחלוקת, מהי דעת חז"ל בענין הדיבור? האם לדעתם היה הדיבור עם משה רק ביום, או גם בלילה? מובן, שבירור זה ילמדנו האם ראב"ע חולק בזה על חז"ל, או שמא דעתו בזה כדעת חז"ל.
כאמור, נחלקו בזה מפרשים שלאחר ראב"ע.
הרמב"ן כתב:
ורבי אברהם אמר כי נסמכה זאת הפרשה, להודיע כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה. וזה איננו ככה על דעת רבותינו, שאמרו (מכילתא בא א): 'והלא לא נדבר עמו אלא ביום'. ואלו ידע רבי אברהם מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, לא חשב כן. והוא מה שאמר הכתוב: (להלן יב ו ז) 'במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה', שאין נבואתו בחלום כי החלום בלילה ממש.
לדעת הרמב"ן, קביעתו של ראב"ע שהדיבור עם משה היה גם בלילה, היא בניגוד לחז"ל שסברו שהדיבור היה אך ורק ביום. נבואת שאר נביאים שהיתה בחלום היתה בלילה, ולא כן נבואת משה שלא היתה בחלום וממילא לא היתה בלילה.
לעומת זאת, ר"י אברבנאל כתב:
כתב הראב"ע... והקשה עליו הרמב"ן... ואומר אני, שאין בזה קושיא כלל, כי לא היתה דעתם ז"ל בשלילות נבואתו בלילה, אלא להגיד שלא היתה נבואתו בחלום הלילה אלא בהקיץ והשתמשות חושיו וכמ"ש 'בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה'. אבל נבואה בהקיץ מזולת חלום לא שללו חז"ל שתהיה למשה ביום ובלילה, כי אם הוא היה מנבא בכל עת שירצה, יתחייב כי גם בלילה ברצותו לנבא תבואהו הנבואה. והנה כשעמדו על הים היה בלילה כמו שהעיד הכתוב, ובאתהו הנבואה אז כמו שנזכר שם, אבל מפני היותה בהקיץ לא עשו בו חז"ל ספק. והם גם הם אמרו ושאלו שבהיות משה עליו השלום בהר בנבואה מתמדת, במה היה יודע משה מתי היה יום ומתי היה לילה. הרי שלדעתם גם בלילה היה מנבא שם, ואם כן צדקו דברי הראב"ע גם לדעת חז"ל.
המילה "ביום" שבמאמר חז"ל "והלא לא נדבר עמו אלא ביום" אינה באה לקבוע את זמן הנבואה, אלא להגדיר את מצבו של משה בעת הנבואה. הנבואה של משה היתה בהקיץ (כמו ביום) ולא בחלום (כמו בלילה), אבל עת הנבואה היה בין ביום ובין בלילה. לא כמו הרמב"ן שסבר שנבואה בלילה היא דווקא בחלום, סבר ר"י אברבנאל שנבואה בלילה יכולה להיות גם בהקיץ, וממילא אין כל קשר בין דרגתו של משה לאפשרות הנבואה בלילה. אדרבה העובדה שמשה היה מסוגל להנבא בכל עת שירצה מוכיחה שגם בלילה היה משה יכול להתנבא אם רצה בכך. בכל אופן, לדעת ר"י אברבנאל גם חז"ל סוברים שהנבואה של משה לעתים היתה בלילה.
נמצא, שבענין השאלה אם התנבא משה גם בלילה, סבור הרמב"ן שדעת ראב"ע אינה כדעת חז"ל, ואלו ר"י אברבנאל סבור ש"צדקו דברי הראב"ע גם לדעת חז"ל".
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.