מכות מצרים אינן רק עונש אשר כופה על פרעה להוציא את עם ישראל ממצרים, אלא יש כאן טיפול חינוכי ורוחני. המכות נמשכות בהדרגתיות, שלב אחר שלב מתחוללת מהפכה עולמית, מתגלה יצירה
חדשה שבה יוצאים כל הכוחות הנפשיים והרוחניים של עם ישראל - "וידעתם כי אני ה."
אחת הדילמות הקשות בחינוך ילדים היא - עד כמה משפיעים עונשים על התנהגות הילד בעתיד? עד כמה מחנך העונש להתנהגות רצויה? האם בכלל העונש הוא כלי חינוכי?
ההורים היום מושפעים מהלך הרוח המתפשט בתרבות שלנו - העדר מוחלטות. הכל מוטל בספק, אין ודאות לגבי מה נכון, מה צודק, מה ראוי ומה לא ראוי.
בשנים האחרונות השתנה היחס לילדים והגישה אליהם, מצד אחד בשל התבססות של חוק זכויות הילד בעולם, מצד שני בגלל ביטול ההיררכיה בין הורים לילדים והתרופפות הסמכות ההורית.
בעבר, במשפחה המסורתית, להורים הייתה סמכות מלאה, הכוח היה מרוכז בידי ההורים, האמונה הרווחת היתה "חוסך שבטו שונא בנו". אלא שהזמנים השתנו. הילדים וההורים מודעים יותר לכך ששיטות הענישה שננקטו בעבר אסורות, וחלקן אינן מתאימות היום כלל. נשמעים יותר ויותר קולות של ילדים המשתמשים באמירות כלפי הורים ומבוגרים "זכותי לעשות!" "זכותי להגיד!".
מציאות זו חוטאת כלפי ההורים. אמנם היא מטילה את האחריות על הילד, אולם היא נוטלת את הסמכות מן ההורים.
מצד אחד ההורה מרגיש שהוא בעל יכולת להשפיע על הילד, ומצד שני הוא אינו רשאי להעניש, כי גם כאשר הוא מעניש אין הוא בטוח שעשה נכון. הוא חש נקיפות מצפון, רגשות אשם, חוסר בטחון בעצמו, חוסר ביטחון בהורות ובסמכות שלו מול הילד.
הילד מרגיש גם הוא את הבלבול והמבוכה של ההורה, וכך נוצרת התרופפות במשמעת ובגבולות שמתבטאת בהתנהגות הילד בבית, בבית הספר ובחברה.
הורים היום מבולבלים, מבוהלים, אובדי דרך.
ברוב המקרים העונש ניתן במצבים של חוסר אונים, כשהילד לא מקשיב, מזלזל בהורים, או כשההורה מגלה שהוא נוהג ביד רכה מדי ואז הוא מחליט להגיב בכעס, בנוקשות, ומעניש כדי להחזיר לעצמו את הכבוד, את הכוח והשליטה.
הורים מענישים כאשר הם נפגעים. מתוך עלבון אומר האב לעצמו אני רוצה שהוא ילמד לקח, אני אכאיב לו כמו שהוא הכאיב לי.
הורים מטילים עונשים מתוך כעס ואימפולסיביות, וגם מוותרים בקלות כי אינם מצליחים לעמוד מאחורי העונש שהם מטילים. הם מתקשים לעמוד בעימותים כתוצאה מן העונש, וכך הילדים גם הם אינם מאמינים שהוריהם מסוגלים לתת עונש ולעמוד בו.
השלכות חינוכיות
שימוש בעונשים לעיתים תכופות מדי, יוצר אצל הילד תגובה של "אנטי". יש לו תחושה של ילד מסכן שלא מתחשבים בו, של ילד דחוי, מלא כעס ומרירות, עד שבשלב מסוים נפגע קשות הדימוי העצמי שלו. תחושות אלו משפיעות על יחסיו עם ההורים וגורמות מתח וריחוק, במיוחד כאשר ההורים בטוחים שהם מחנכים את הילד, והילד מרגיש פגוע ומלא צלקות.
עונשים עלולים לגרום ליחסים כוחניים. ילד המרגיש ששולטים בו באמצעות העונשים, יגיב במלחמה נגד החזק, ותחול בו הקצנה של התנהגויות שליליות וכוחניות. הורים אינם מבינים איך ילד קטן ששולחים אותו לחדר כעונש לא מוכן ללכת, או אחרי מספר דקות הוא יוצא מהחדר "כקורא תגר".
ההורה כעוס כרוני, ולא אחת אני שומעת אמהות והורים שאומרים "קשה לי לאהוב את הילד הזה"...
מה שבעצם קורה הוא שההורים מפחדים מהילדים במקום שהילדים יפחדו ויתחנכו לירא את ההורים. והילדים מתריסים כלפי הורים "אז מה, תיקח את המחשב... אז אני לא אסע אתכם". הוא למד לא לפחד.
ילד המורגל בעונשים נמנע מלספר ולשתף את ההורים בכל מיני אירועים לא נעימים שקורים לו, מחשש תגובתם. הוא אינו מגלה סודותיו, וההורה הנעלב מתפלא "איך זה לא סיפרת לי".
הורים חושבים שעל ידי עונש ניתן להעביר מסרים חינוכיים. יש אמירות השגורות בפי הורים רבים: "אם לא תתנהג יפה לא אקנה לך מתנה". משפט כזה שהוא איום אינו מלמד ואינו מחנך. עדיף להעביר לילד מסר החלטי ומעשי: "כשאתה מתנהג כך, לא נוכל להמשיך להיות כאן" ולעמוד בזה. ילד לומד שיש תוצאות להתנהגותו.
איומים נובעים מתוך חולשה ועמדה של התגוננות. ההורים אינם יודעים כיצד להתמודד עם הבעיה.
"לא תעשה" בעונשים
יש לשמור על נפש הילד, להיזהר לא להשפיל, לא ללעוג ולבזות אותו, לא לקרוא לו בשמות גנאי,
לא לאבד שליטה ו"לרדת" עליו בכל כובד המשקל, ולרמוס אותו, לא להטיח בו אמירות כמו "אתה כישלון", "לא יצא ממך שום דבר"...
לא לתת עונש מתוך עצבנות. לא להטיל עונשים חמורים מדי על הילד, ללא התאמה לגילו ולחומרת המעשה. להשאיר תמיד פתח לילדים "לרדת מהעץ".
אין להשתמש בעונש אלא במעשים חריגים ולא כדרך החינוכית היחידה. העונש מאבד את יעילותו המרתיעה, הילד לא לומד להבחין בין מעשה חריג למעשה רגיל.
לשמור על כבודו ובריאותו. לא לפגוע בו פיזית.להיזהר לא לתת עונשים המונעים את הצרכים הבסיסיים כגון : שינה,מזון, רחצה.
להימנע מאיומים, שבדרך כלל הם נעשים מתוך אבדן שליטה, סערת רגשות, תוקפנות, צעקנות וכוחנות. מניסיון ההורים לפתור את הבעיה בכוח, הילדים לומדים ומחקים דפוסים אלו ולוקחים את זה אתם לחיים.
יעילות העונש בחינוך
עונש יעיל ככלי להעברת מסר חינוכי, כאשר הוא נעשה מתוך שקול ערכי, ומתוך בחירה של עונש ריאלי, שלוקח בחשבון את יכולתם של הילד ושל ההורים, שיהיה קל לביצוע.
עונש אמור להיות ענייני עם קשר ומשמעות למעשה. העונש חייב להיות מלווה בדיאלוג עם הילד על מה שעשה, ולפעמים זה עצמו העונש, עד שהילד מבין את אחריותו להתנהגות או המעשה.
עדיף להציב גבולות ברורים, מתוך עמדה של חוזק ושליטה, מתוך בטחון ושכנוע שהם יודעים למה לצפות, ולא מתוך פחד מהתנהגות הילד.
כשהגבולות נאמרים בצורה ברורה ורהוטה בשקט ובבטחה, הילד ירגיש ויבין שמדובר בהורה בטוח בדרכו.
עונש חינוכי הוא עונש הפועל על התודעה של הילד. הוא מרגיש כאב מתוצאות מעשיו, הוא לומד מניסיונו האישי שיש מחיר למעשיו. על ידי שיחוש את הסבל או הנזק ילמד טוב יותר. בחיי היומיום יש הזדמנויות רבות ללמוד להפיק לקחים וחשוב לפתח אפיק זה.
צריך לשחרר את הילד מהפחד מעונשים! שיתפנה ללמוד מתוך השיח הפנימי שלו, והדיאלוג עם סביבה תומכת ומכבדת.