הבטחתו ובקשתו החוזרת ונשנית של רבש"ע לאברהם אבינו (בברית בין הבתרים בראשית ט יד), ולמשה רבינו (במעמד הסנה שמות ג כב, ורגע לפני מכת בכורות יא ב), שבני ישראל יֵצאו ממצרים ברכוש גדול לאחר שישאלו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות - מעוררת תמיהה. מה צורך יש בדבר? וכי זה מה שחסר עכשיו לעם ישראל? הרי כל רצונם הוא לצאת ממצרים - מהצרה ומעול השעבוד, וכפי שאומרת הגמרא (לפי דעה אחת - ברכות ט) - שזה מה שנאמר בפרשתנו (שמות לה לו) "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וישאילום וינצלו את מצרים". וישאילום, בעל כורחם של ישראל עד כדי כך שהקב"ה בעצמו (שמות יא ב) היה צריך לבקש ממשה רבינו: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב", וכמאמר הגמרא שם - "אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך, לך ואמור להם - בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק (אברהם אבינו) ועבדום ועינו אותם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם?".
וכי זה מה שמעניין בעת היציאה ממצרים את עם ישראל? וכי זה מה שמעניין את אברהם אבינו? מהי אם כן ההקפדה העקרונית כל כך של רבש"ע שביציאתם של בני ישראל ממצרים יצאו ברכוש גדול? מבאר הרב קוק (עין איה, ברכות א עמ 44 ), "עיקר הכוונה העליונה של יציאה ברכוש גדול היה כדי לרומם את רוח העם שניתן בשפל מצב העבדות שנים רבות, בטבע השפלת נפשו ואינו מבקש גדולות. על כן ראוי להרגיל נפשו בבקשות גדולות כדי שמזה יבוא גם כן לשאוף לגדולות במעלות הנפשות והמידות העליונות...".
הסבר: טבע האדם הוא שמצבו המעשי משפיע על מידותיו, רצונותיו ושאיפותיו. ועל כן בהיות עם ישראל עבדים במצרים שנים רבות, הוטבעה בנפשם אישיות עבדותית חסרת כוח רצון, מוטיבציה, אמון עצמי, נפש מכווצת מדולדלת כוחות, החיה רק את הרגע ההישרדותי הבא. והנה בעת יציאתם ממצרים, כשהם יוצאים לחירות עצמית, מעשית ורוחנית, ויתרה מזו, עליהם להשפיע ולהנהיג את כל העולם כולו עד הבאת העולם לגאולתו - מוכרחים הם לבנות בעצמם אישיות אחרת, שונה לגמרי, בעלת כוחות, ועם כושר הנהגה רוחני ומעשי. אחת מן הדרכים להרגילם לכך היא ריבוי הקניינים החומריים, שהם אינם מטרה כשלעצמה, אך הם יביאו מצד אחד את ישראל למקום מחשבתי ונפשי גבוה של ריבוי קניינים רוחניים ומוסריים, ומצד שני - הנחלתם לעולם כולו. וכדבריו שם: " ע"כ להורות שאין זה עיקר התכלית לשאוף אל אהבת כסף וזהב, על כן לא בא הדבר בתורת ציווי כי אם בבקשה למען יעלה הדבר בשלמות... ולפעול על עמים רבים צריך גאולת הנפש ושאיפה גם כן לרכוש ומקנה קניין, שעל ידי זה מתקרבים עמים רבים זה לזה ולמדים איש מדרכי רעהו. ע"כ, ע"י אהבת הכסף, שמזה בא מקנה וקניין כשהוא במצב הגון, מביא גם כן לידי התכלית המבוקש להאיר אורה על ידי ישראל בעולם".
כאז כן היום, עם יציאתנו ממצרים ה"מודרנית" היא אלפיים שנות גלות, שאלנו כוחות חומריים - גופניים ונפשיים רבים מן הגלות שיצאנו ממנה, הבאים לידי ביטוי בכל מערכות חיינו הלאומיים והפרטיים: שלטון פוליטי, צבא חזק, כלכלה מתפתחת, מדע מתקדם, שפע כלכלי וחיי רווחה וכו, כל אלו חשובים ככל שיהיו אך אינם מטרה לעצמה, אלא שאלנו אותם על מנת לרומם את נפשנו להגדיל את שאיפותינו הערכיות והמוסריות ולממשם בפועל בנו ובעולם כולו. לכן מצד אחד, אל לנו לבטל או לזלזל בעצם הנטייה לשפע חומרי כלכלי הבא לידי ביטוי בחברה הישראלית בחיי היום יום הכלליים והפרטיים, שהרי סיבתו האמיתית היא הגדלת כוחות חיי האומה לאחר שהתכווצו מאוד מזה אלפיים שנה, אך מאידך מוטלת עלינו האחריות והחובה לגלות בהם את המדרגה האלקית העליונה, חיים ערכיים ומוסריים בנו ובעולם באמת, שלמענם הושמו כוחות אלו בקרבנו. ובע"ה נעשה ונצליח.