(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: (ד) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: (ה) וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה: (ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה: (ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם: (ח) וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים:
(פרק י)
האמירה הפשוטה "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה", המתייחסת ליציאתו של משה לאחר התראת מכת הארבה, אינה פשוטה כלל ועיקר. וכי מה חשיבות יש לאמירה זו שאינה נזכרת, ובצדק, במכות הקודמות?
האלשיך הקדוש מבין מאמירה "פשוטה" זו (ומביטויים נוספים שנפרט להלן) הבנות הקשורות למצבם הנפשי של עבדי פרעה, הגורר פעולות מפתיעות מצידם ביחסם לפרעה, כפי שנבאר בהמשך.
מיד לאחר האמירה "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה" מופיעים דברי עבדי פרעה לפרעה: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". ביחס לזמן אמירתם של הדברים כותב האלשיך הקדוש:
הנה מאמר עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כו, הטרם תדע כי אבדה מצרים, אינו כבוד המלך לדבר חרפתם זו בפני משה עד יצא יצוא מבית המלך. אמר, כי כל כך היו נחפזים עבדי פרעה בדבר, שלא עצרו כח ולא יכלו להתאפק עד יצא משה מעם פרעה ומעם עבדיו, כי אם מיד כאשר פנה מעם פרעה בלבד ועודנו לפני עבדיו טרם יצא החוצה, מיד ענו עבדיו ואמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי גדל הכאב מאד.
אילו רצו עבדי פרעה לבקר את עמדתו של מלכם פרעה בזמנים רגילים, היו ודאי מביעים את עמדתם בחשאי כדי שזר לא ישמע את הדברים. אולם המצב במצרים לא היה רגיל, מאורעות קשים עוברים על מצרים כבר זמן מה, אשר אמנם לא מצליחים לעת עתה לערער את עקשנותו של המלך, אבל עבדיו כבר איבדו את יכולת האיפוק בצר להם. עבדי פרעה ראו ככל הנראה שפרעה לא עומד לשנות את עמדתו בעקבות ההתראה, ובעיני רוחם כבר ראו את נחילי הארבה המכסים את מצרים ומשחיתים אותה, ו"לא עצרו כח ולא יכלו להתאפק עד יצא משה מעם פרעה ומעם עבדיו". בעוד משה עושה את דרכו לכיוון היציאה ועובר ליד העבדים התפרצו עבדי פרעה, שלא כנהוג, כלפי מלכם פרעה "כי גדל הכאב מאד", וניסו לשנות את עמדתו. מעשה לא מכובד זה שעשו עבדי פרעה אין כמוהו כדי להעיד על מצב הרוח העגום שבו מצויים עבדי פרעה, ומסתבר שלא רק הם חשים כך אלא כל העם המצרי. אלו הם רמזים מקדימים לדברים המפורשים שמעידה עליהם התורה לפני מכת בכורות (יא, ג): "גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם".
מתוך ראייה פסיכולוגית רגישה ועמוקה חושף האלשיך הקדוש את הלכי הרוחות במצרים מן הביטוי "המיותר": "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה". משה יצא "מֵעִם פַּרְעֹה" אך לא "מעם עבדי פרעה", ובעודו עובר לידם התפרצו עבדי פרעה כלפי מלכם "כי כל כך היו נחפזים עבדי פרעה בדבר".
האלשיך הקדוש מוסיף לחזק פירושו לאור התבוננות מעמיקה ברמזי הכתוב ובין קפליו. בדברי עבדי פרעה למלכם הם אומרים: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ"; מה פירוש "זֶה"? אומר האלשיך הקדוש:
הנה ראוי לשית לב אל מלת זה, כי לא תצדק רק במה שלפניהם. והנה במה שכתבנו כי באומרם דבר זה לפרעה עדיין היה משה לפניהם, כי לא פנה רק מעם פרעה אך לא יצא עדיין מעם עבדיו, אפשר יאמר מלת זה על משה, שעדיין היה בפניהם.
המילה "זה" מתייחסת למשהו או למישהו נוכח. לאור דבריו לעיל מבאר האלשיך הקדוש שבהתפרצותם כלפי פרעה מורים העבדים כלפי משה העושה דרכו החוצה ואומרים: ""עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ"; לאמר: האיש הזה העובר כעת לפנינו עלול לגרום לאיבודה של מצרים, ועליך להענות לבקשתו - "שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה אֱלֹהֵיהֶם".
לאחר התפרצותם של העבדים מסופר: "וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה". האלשיך הקדוש מעיר שלא מופיעה כל תגובה מצד פרעה לאמירתם הקשה של עבדיו; ועוד הוא מעיר שהביטוי "אֶל פַּרְעֹה" מיותר לכאורה, וכי לא ברור שהשבתם של משה ואהרן היא למקום שבו היו קודם לכן, "אֶל פַּרְעֹה"? אלא מבאר האלשיך הקדוש:
והנה עבדי פרעה חששו פן יאמר המלך שאינו רוצה, ועשו בערמה; כי טרם יענה המלך השיבו את משה ואת אהרן אל פרעה, כאילו פשוט בעיניהם שקיבל עצתם, ועשו מעשה להשיבם לפניו למען יבוש המלך מלעכב עוד. ובמה שכתבנו למעלה כי לא פנה משה ויצא כי אם מעם פרעה ולא מעם עבדיו היושבים מפרעה וחוצה, יצדק אומרו ויושב כו אל פרעה, כי הלא אומרו אל פרעה הוא מיותר, אך הוא לומר כי מה שויושב את משה ואת אהרן לא היה רק אל פרעה ולא אל עבדיו.
עבדי פרעה חששו שהצעתם=דרישתם תושב ריקם ולכן "עשו בערמה". הם לא חיכו לתגובת פרעה, אלא עשו מעשה מיידי "כאילו פשוט בעיניהם שקיבל עצתם" ואין צורך להמתין לתגובה. על דעת עצמם הם עצרו את משה ואהרן העוברים לידם, והשיבום "אֶל פַּרְעֹה". עבדי פרעה נהגו כך "למען יבוש המלך מלעכב עוד"; הם היו סבורים שמעשיהם ישפיעו על סרבנותו של מלכם העיקש. אבל לא איש כפרעה ייכנע ללחץ עבדיו ועמו, כאמירתו המקדימה של ה אל משה במעמד הסנה (ג, יט-כ): "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם". לא די לו לפרעה בשבע מכות שנחתו עליו ועל עמו, הוא זקוק ליותר מזה כדי לדעת את מה שעבדיו כבר יודעים - "כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".