בפרשתנו אנו קוראים על איסורי עריות. בסוף פרשת העריות (פרק י"ח, פס' כ"ד-כ"ח) אנו רואים קשר בין שמירת הצניעות לישיבת ארץ ישראל: "אַל-תִּטַּמְּאוּ בְּכָל-אֵלֶּה כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת-ישְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם". מספרת לנו התורה כי הגויים שהיו בארץ לפני עם ישראל "הוקאו" מהארץ בגלל שעברו איסורי עריות, והתורה מזהירה שאם חלילה עם ישראל יחטא גם הוא בעריות, הארץ תקיא גם אותם ח"ו.
האם רק בארץ ישראל נאסרו העריות? אומרת לנו המשנה במסכת קידושין (דף ל"ו עמוד ב'): "כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים, ר"א אומר אף החדש", כלומר כל מצווה התלויה בקרקע הרי שהיא מתקיימת רק בקרקע של ארץ ישראל ואילו מצווה שאיננה תלויה בקרקע מתקיימת בכל מקום בעולם. למשל, תרומות ומעשרות מתקיימות בפירות שגדלו בקרקע, ולכן איננה מתקיימת בפירות שגדלו באמריקה, למשל. לעומת זאת, תפילין אינם קשורים לקרקע ולכן חייבים בהן גם בחו"ל. אם כן, עריות הרי הן איסורים על גוף האדם שאינו תלוי בקרקע, ואיסורן שווה בין בארץ ובין בחו"ל. אם כן, נשאלת השאלה, מה העניין שארץ ישראל מקיאה בעלי עריות, הרי ימשיכו לחטוא בחו"ל, וגם שם הדבר אסור באותה חומרה?
הרמב"ן על הפסוקים שלנו עונה על שאלה זו, ומאריך בדבריו. להלן נביא את ליבת דבריו: "אבל סוד הדבר בכתוב שאמר 'בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' '. והעניין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כוח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד יט): 'אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כעניין שכתוב (דניאל י יג): ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב (שם פסוק כ): והנה שר יון בא, ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג): 'ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס'.
והנה השם הנכבד הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה): 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ', וכתיב (ירמיה יא ד): 'והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים', לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל... יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלוהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלוקים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות... והנה בחוצה לארץ, אע"פ שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם...
והנה השם הנכבד יתברך אלוקי האלוקים בכל העולם ואלוקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם 'וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ' (דברים לא טז), כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר (מ"ב יז כו): לא ידעו את משפט אלוקי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלוקי הארץ, והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלוהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם...
והוא מאמרם (כתובות קי"ב) 'כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק שנאמר (להלן כה לח): לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים, ואומר (ש"א כו יט): כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים' .ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה) 'הרי הוא אומר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים, ואומר לתת לכם את ארץ כנען, כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלוקים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלוקים'...
ומן העניין הזה אמרו בספרי (עקב מג) 'ואבדתם מהרה- (דברים יא יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצויינין במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (לא כ): הציבי לך ציונים, אלו המצוות שישראל מצויינין בהם'. והנה הכתוב שאמר (דברים יז יח): ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה' ".
מסביר הרמב"ן שכשברא הקב"ה את העולם הוא שם מלאך שישלוט בכל ארץ וארץ, והמלאך כמובן כפוף לקב"ה. לעומת זאת, בארץ ישראל הקב"ה שולט באופן ישיר, בלי מלאכים. מסיבה זו, בחוץ לארץ לא ניתן לעבוד את ה' באופן מושלם, בהיות שיש סוג של "חציצה" על ידי המלאך השולט על אותה ארץ. זה אומר שאף על פי שאנו מחויבים בקיום המצוות שאינן תלויות בקרקע גם בחו"ל, הרי שעיקר קיום כל המצוות הוא בארץ ישראל. מהצד השני, חטא בחו"ל הוא אמנם חמור, אבל פחות חמור מאותו מעשה בארץ ישראל. הרמב"ן מביא גם דוגמא של הכותים שהביא מלך אשור לארץ ישראל במקום עשרת השבטים של בני ישראל, לאחר גלות שומרון. אותם הגויים היו עובדים עבודה זרה בארצם בחו"ל וה' המתין להם שמא יעשו תשובה, אבל כשהגיעו לארץ ישראל, ה' שלח בהם מיד אריות שהיו ממיתים אותם, בגלל שהמשיכו באותם מעשים של עבודה זרה שעשו בחו"ל.
ניזכר במה שקראנו בפרשת "כי תשא", שאחרי חטא העגל ה' רצה להנהיג את עם ישראל על ידי מלאך ולא ישירות, בכדי שהקיטרוג עליהם, אם יחטאו שוב, יהיה קטן יותר. באותו אופן, לגור בארץ ישראל זו אחריות גדולה עם פוטנציאל עצום. מצד אחד- רק בארץ ישראל ניתן לקיים את המצוות בטהרה מוחלטת ומושלמת, מדרגה שבלתי אפשרי להגיע אליה בחו"ל. מצד שני- חטא בארץ ישראל הוא חמור יותר מאותו חטא בחו"ל. לכן, אם חלילה בוחרים ישראל לחטוא, ה', שרוצה את טובת ישראל תמיד, מגלה אותם לחו"ל, בכדי שהקיטרוג עליהם יקטן. מהצד השני, קיום מצוות בארץ ישראל מחזק את ישיבתנו בארץ.
הגמרא (כתובות קי"ב עמוד א') מספרת שרבי זירא מיהר בעלותו לארץ ישראל והסביר שמי אמר שהוא יזכה למה שמשה ואהרן לא זכו. משה ואהרן עבדו את ה' בחו"ל, וכמוהם כמעט 100 דרות של גלות. זכה דורנו להיוולד כבר בארץ ישראל, עלינו לנצל זכות זו לקיים את התורה והמצוות בארץ ישראל. ציונות אמיתית ואהבת הארץ אמיתית חייבת להיות על ידי קיום כל מצוות התורה בהידור רב בארץ הקודש.