שפת אמת תכון לעד / עיון לפרשת ויחי

הקדמה

בפרשת ויחי שנת תרס"ה דרש השפת אמת בפני חסידיו את דרשתו האחרונה, וכעבור שבועיים, בה' בשבט תרס"ה, הוא נפטר. תורתו האחרונה הסתיימה במילים מספר משלי (י"ב, יט): "שפת אמת תכון לעד", ופסוק זה נבחר ע"י ילדיו לשמש כשם של החיבור הנפלא שמקבץ את תורותיו ודרשותיו.

לפני שנה, בפרשת ויחי שנת תשס"ה, בעקבות ציון 100 שנים לפטירתו של השפת אמת, התחלנו ב"נקודת חיבור" בעיסוק שבועי בעיוניו של השפת אמת לפרשיות השבוע ולמועדים, בסדרה שנמשכת שנה שלמה. העיון שלפנינו יהיה העיון האחרון לסדרה הזו, ונעסוק בו בתורה האחרונה שנאמרה על ידי השפת אמת.

שבת אחים גם יחד

במוקד התורה שבה נעסוק, עומד המפגש המיוחד שבין יעקב לבניו לפני מותו. אין ספק שכל המעמד הזה, בהבנתנו השכלית והרגשית, משדר עוצמה היסטורית אדירה. אין מדובר פה אך ורק בפרידה כואבת של אב מבניו, אלא יש כאן תחושה גדולה ורחבה הרבה יותר. הדברים באים לידי ביטוי בעצם המעמד המשותף של משפחה, אשר עברה כל כך הרבה קשיים בחיים, משפחה שעברה תהליכים של קנאה, שנאה, פירודים, אסונות שכמעט והתרחשו, ורק בסוף חיי אביהם, הם זוכים סוף סוף לרוגע ושלווה. בנוסף, יודעים כולם באותו מעמד, שחייהם כרגע הם שלב משמעותי מאד בתוך התהליך ההיסטורי של גלות מצרים. משפחת יעקב עומדת בפני הידיעה ששהותם במצרים הוא פרק דרמטי בתולדות עם ישראל.

גם בתוכנה של הפגישה – ברכות יעקב לבניו, אנו מרגישים תעצומות נפש גדולות, כאשר ברור לנו שכל ברכה או הערה שמעיר יעקב לבניו, יש בה מימד היסטורי – נבואי. ואכן, חז"ל והמפרשים ידעו להעניק לאותו כינוס מיוחד, משמעויות נרחבות ועמוקות. אחד הביטויים לכך מופיע במדרש הבא:

"מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם, קרא לשנים עשר בניו. אמר להם: שמעו אל ישראל אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? אמרו לו: שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת, אלא 'ה' אלוקינו ה' אחד'. אף הוא פירש בשפתיו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... זה הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים: שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שציוויתנו - עדיין הוא נוהג בנו; ה' אלוקינו ה' אחד" (ב"ר צח).

יעקב אבינו, לפני מיתתו, יודע שאירוע של מיתה של אבי המשפחה, מעורר מחשבות והרהורים רבים על העבר. אחרי כל מה שעברו בני יעקב, הוא חושש שיש בליבם תחושות כעס על הקב"ה. בני יעקב מרגיעים אותו, שאין בליבם שום מחלוקת כנגד הקב"ה, והם מחזקים זאת בהכרזה החזקה כל כך: "שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד".

[נעיר רק בהערה כללית, שיתכן מאד שהאחים למדו את צורת ההתנהגות הזאת מיעקב עצמו, שלפי חז"ל, כאשר נפגש עם יוסף לאחר שנים רבות שחשב שאבד ממנו, בחר ברוב גדולתו להכריז בקול רם: "שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד", באומרו, שאין בליבו שום דבר על הקב"ה על אשר קרה לו עד כה.]

לשם שמיים

השפת אמת נותן למדרש הזה, משמעות רחבה הרבה יותר:

"האספו ואגידה לכם – ובמדרש, שזכו מכאן לקריאת שמע וכו'. דאיתא: כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, והנה כנסיה זו בוודאי היתה לשם שמים, ולכן היא קיימת לעד. וכמו שכתוב: 'אשר יקרא אתכם באחרית הימים' שאסיפה זו הי(ת)ה הכנה לכל הדורות. וגם מה שקיבלו אחר כך את התורה היה בכח זה, כמו שכתוב: 'מורשה קהילת יעקב'. ובכל אסיפה לשם שמיים מסייע כוחו של יעקב" (תרס"ה "בפסוק").

השפת אמת מבין את גודל המעמד שנמצאת בו משפחת יעקב, והוא נותן לו כח עצום גם לעתיד. מה שייחד את אותו מפגש זה המניע הפנימי שלו – היתה פה התכנסות שכולה לשם שמיים. אף אחד לא חשב על העבר ועל הצורך בנקמה, אף אחד לא חשב מיהו בן אחת האמהות ומיהו בן אחת השפחות, אף אחד לא חשב על אלומות ועל כוכבים ואף אחד לא חשב על קרבות הירושה. הם יודעים שיעקב עומד להעניק להם ברכות שישמשו להם מעין מצג למה שיקרה להם בעתיד, והם מבינים את גודל המעמד. היה פה מעמד מרשים שכולו לשם שמיים, מעמד שבו עומדים הילדים מול אביהם ואמרים לו: אבא, אין בינינו שום מחלוקת – לא בתוכנו ולא לקב"ה.

אותה מגמה של "כנסייה לשם שמיים" יצקה בו מימד של נצחיות. חז"ל אומרים שכל דבר שהוא לשם שמיים סופו להתקיים. כאשר אדם מייחד דבר למען אינטרסים אנושיים וארציים, הרי שכשם שלאדם ולמציאות הטבעית יש סוף וכלייה, כך גם לדברים שהאדם יוצר יש רק מימד זמני וסופי. אבל כאשר ישנו חיבור של כלל שכולו לשם שמיים, הרי שהבחינה הציבורית, עם כל כוחה, יחד עם השיוך של הדברים לשם שמיים, יוצקים למעמד מימד של נצחיות.

כח לעתיד

הנצחיות של המעמד הזה לא קשורה רק להתגשמות ברכות הבנים בעתיד, אלא גם לדברים נוספים. השפת אמת אומר לנו שבכל כנסייה שהיא לשם שמיים שמתקיימת מאז, יש סיוע מהכח של יעקב. יעקב הוא איש האמת, ולאמת יש כח של קיימא (שלא כמו השקר, שאין לו רגליים והוא לא קבוע), ולכן בכינוס שכולו לשם שמיים, מגיעה זכותו של יעקב ליצור במציאות המיוחדת הזו קביעות וקיום נצחי.

אחד המעמדות שבהם התכנסו ישראל לשם שמיים, וקיבלו אכן כח מאותו כינוס של משפחת יעקב הוא מתן תורה. כך מבין השפת אמת את הפסוק בדברים (ל"ג, ד): "מורשה קהילת יעקב", שהתורה היא מורשה לעם ישראל דווקא מתוך כך שבם מהווים "קהילת יעקב" – המשך לאותה קהילה שעומדת תמיד בפני יעקב, וכל מגמתה היא "לשם שמיים"

שמע ישראל

כאמור, המדרש מבין שמתוך אותה התכנסות זכינו לקריאת שמע, ומסביר זאת השפת אמת כך:

"וקריאת שמע היא מתוך אספת כלל ישראל, כי עדות על הקב"ה אינו באיש יחידי (אלא) רק (ב)כלל ישראל. וכמו שכתוב: 'שמע ישראל' - 'שמע' הוא קיבוץ ואסיפה, וחל על זה שם ה' א-לקינו, וסופה להתקיים, כמו שכתוב 'שפת אמת תכון לעד' " (שם).

קריאת שמע היא בעצם עדות על מלכותו ואחדותו של הקב"ה בעולם. המשמעות של עדות על הקב"ה היא דווקא כאשר היא נעשית מתוך כלל ישראל, מתוך מקום של ציבור ואסיפה. עסקנו בעבר, בכמה הזדמנויות, על המעמד המיוחד שיש ל"ציבור" בעם ישראל, והזכרנו שיש כח מיוחד בציבור מעבר לאוסף הפריטים שבו. הכח שקיבלו בני יעקב באותה אסיפה לשם שמיים, מול מיתת אביהם, במעמד בו הם קיבלו עליהם בגאווה ובגאון את מלכותו של ה' בעולם, ואת הצדקת הדין עליהם, הוא זה שנתן מימד של נצח גם לקבלת עול מלכות שלנו כל יום. באמירה שלנו מדי יום ויום שה' אחד ושמו אחד, אנו פונים בעצם לישראל אבינו ("שמע ישראל"), הלא הוא יעקב, ומבקשים ממנו לשמוע מתוך מערת מכפלה, שהציווי שאיתו נפרד מאיתנו, לפני מותו, הוא נר לרגלנו.

באמירה הזו, שבקריאתה בחרו יהודים לאורך כל הדורות לסיים את חייהם במסירות נפש עצומה, אנו מזכירים לעצמנו יום יום, מהיכן באנו, מה הוא המקור שממנו הושתת העם היהודי, איזה סבל ושיעבוד עבר העם הזה בעברו, ואיזה קשר קיים בין כל איש מישראל בכל מקום שהוא לעם ישראל ולכלל ישראל כיחידה אחת קדושה וטהורה.

דברי סיום

עם סוף הסדרה בעיונים של השפת אמת, הרשו לי כמה מילות סיום.

בסדרה זו עסקנו מדי שבוע בנושא אחד בהתאם לפרשיות השבוע ולמועדי ישראל, מתוך תורותיו העשירות כל כך של השפת אמת. כידוע, ה'שפת אמת' עצמו רק סיכם את שיחותיו בכל פעם, ולא ערך אותן או גיבש אותן בצורה מסודרת, ואחת המטרות של הסדרה הייתה "לעשות סדר" בתורותיו ולהסביר את הרעיון הכללי של דבריו. מתוך העיסוק בתורות של השפת אמת, השתדלנו להאיר בפניכם הקוראים, נקודות חשובות בעולם של עבודת ה' בכלל, ובעולם של החסידות בפרט.

אולם, המטרה העיקרית של הסדרה הייתה הקניית מושגי יסוד ובניית בסיס להבנת דבריו של השפת אמת, הן ברמת השפה והן ברמת הרעיונות והשיטה. ל'שפת אמת', כמו להוגים חסידיים אחרים, יש עולם מושגים, שיטות ורעיונות ייחודי, הקשה לפיצוח לקורא ההדיוט שאינו בקיא בספרו. בנו של השפת אמת, בעל ה"אמרי אמת", אמר פעם שאביו רצה שאת תורותיו יצליח להבין כל יהודי. בעזרת סדרה זו, ניסינו לתת לקוראים כלים בסיסיים כדי שכל מי שירצה, יוכל להתחיל לעסוק בדברים החשובים הללו.

ולסיום, כמה דברי תודה. האתר "נקודת חיבור" הוא כלי להפצת תורה היוצא מבית המדרש של ישיבת הר עציון. סיום הסדרה היא הזדמנות בעיני להודות לראשיה ולרבניה על מה שקיבלתי מהם במשך השנים, ועל זכותם הגדולה בהפצת תורה בארץ ובחו"ל.

תודה מקרב לב לאנשי "נקודת חיבור": לעורכים שעבדו איתי במשך השנה – אייל, איתיאל ואיתי, ומעל כולם ה"מרא דאתרא" ר' אביעד ברטוב הי"ו, אשר פועלו למען הפצת תורה בכלל וב"נקודת חיבור" בפרט, במימדים מרשימים ועצומים. תודה גם לאנשי מערכת אתר "כיפה" אשר שימשו לרבים מהעיונים אכסניא ראויה.

אחרונים חביבים, תודה מקרב לב, לכם קוראים יקרים, שהצלחתם להפיק מתוך הדברים כמה שיותר, ולעיתים אף הגבתם והערתם את הערותיכם החשובות.

אנו באתר נשמח לשמוע מכם בתגובות נוספות או בפורום שלנו את דעתכם על הסדרה ואת רעיונותיכם לסדרות נוספות.