רוח שטות
לנפש האדם יש שני מרכזי שליטה עקריים: השכל, והרגש. האיזון בין המרכזים השונים הוא אשר מביא את האדם לשלמות. המדרש אומר 'שרשעים הן ברשות ליבן'. כלומר, הצד האמוציונאלי הוא אשר שולט ברשע ולא השכל. ולעומת זאת, 'צדיקים ליבן ברשותן', כלומר, השכל שולט באמוציות שישנן בלב.
'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' אומרת הגמרא בסוטה. ומסביר ר' צדוק:
"כי מצד רוח החכמה שבמוח אין מניח לחטוא כלל, רק שהשם יתברך יצר את האדם בעל בחירה, וקרא ליצר הרע - מלך, בספר קהלת. והיינו כי הלב בגוף כמלך בעולם".
כאשר את רוח החכמה מחליפה רוח שטות ובאדם שולטות האמוציות אז עובר האדם עבירות. תהליך התשובה הוא הסרת רוח השטות מהנפש.
תסביך האסיר
ר' צדוק כותב 'שפושעי ישראל מלאים חרטה'. כל המבקר בכלא יפגוש הרבה אנשים שמצטערים על מעשיהם הרעים. לדוגמא, אותו בעל אלים שמתחרט על מעשיו הרעים, ובכל ליבו מצטער על כל מכה והעלבה. אבל, עם כל זאת, כאשר הוא שב לביתו הוא חוזר להכות ולהעליב. כיצד ניתן להסביר את הדבר? ההסבר פשוט, חרטה אינה תחליף לתשובה, אדם יכול להצטער על מעשיו הרעים ולא להוציא את רוח השטות שטמונה בליבו.
כסא הכבוד
הגמרא ביומא פו. אומרת שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. מהו כסא הכבוד, ומהי מעלתו? הגמרא בשבת פח: מספרת שבשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, באו מלאכי השרת בטרוניא כלפי הקב"ה: 'מה לילוד אשה ביננו?'. המלאכים המושלמים לא יכלו להבין כיצד בן האנוש אשר מלא בתאוות ויצרים הוא שמקבל את התורה. משה שחשש מפגיעה של המלאכים בו, מיד מבקש מהקב"ה עזרה, ותשובתו של הקב"ה היא: 'אחוז בכיסאי'.
מהי סגולתו של כסא הכבוד? הגמרא במסכת ב"מ קנב: מסבירה שכסא הכבוד הוא כור מחצבתם של נשמות ישראל. שם, בכסא הכבוד, טמון הכח של כנסת ישראל. המלאכים - למרות שלמותם הרוחנית - באים מעולם היצירה, שהוא עולם נמוך יותר. האדם - על אף האנושיות שבו - מקור נשמתו הינו מן האלוקות עצמה, מכסא הכבוד.
תשובה שלמה מגעת עד כסא הכבוד, כאשר אדם מסיר את רוח השטות שבקרבו. הוא חוזר למקור, לנשמתו הטהורה שאין בה חטא, שכן היא באה מכסא הכבוד.
הפתרון: תורה!
ר' צדוק מסביר כי הדרך להגיע לשליטה עצמית, בה המוח שולט ברגש, היא ע"י התורה. כמאמר חז"ל במסכת בבא בתרא: 'בראתי לו יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'. התורה היא שיוצרת את האיזון הפנימי ומנתבת את הרגש. ע"י התורה שמדריכה את האדם במאבקו עם היצר הוא מצליח להגיע לכסא הכבוד, לשוב אל המקום שממנו הוא בא.
אולם, חשוב להבחין כי למרות שהתורה היא אחת, כל אחד מישראל קורא אותה באופן אחר. לכל אחד יש דרך משלו (ע"י התורה) להגיע לכסא הכבוד.
ר' צדוק מעיר הערה נפלאה ועמוקה. הצו להאמין שניתן לישראל נאמר בלשון יחיד. לא נאמר שצריך לירא את האלוקים כי אם 'לירא את אלוקיך'. לכל נפש מישראל יש חלק באלוקות שנובע ממקומה בכסא הכבוד. ע"י השליטה העצמית יוצר האדם את הקישור בין נפשו לקונו וחוזר למקומו, בכסא הכבוד.