במשנה בסוף מסכת ידים מובאים דבריו המפורסמים של רבי עקיבא על קדושתה של מגילת שיר השירים:
"אמר ר"ע: חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים!".
רבי עקיבא יוצא כנגד התנאים שפקפקו בקדושתו של שיר השירים. לדעתו, מדרגתו של שיר השירים היא נעלה יותר מכל שירי הקודש ועולה למעלת קודש קודשים.
רבי לוי יצחק מברדיטשוב בדרשותיו על שיר השירים, מברר מהי מעלתו של שיר זה.
הזכות לשיר
על הכפילות בשיר השירים עמדו רבים וטובים, רבי לוי יצחק בוחר להסביר את הכפילות לאור דבריו של האלשיך.
"אל מלך גדול ומהולל בתשבחות, שעל זה בלבד שאנו זוכים לשבח שמו הגדול, על זה יש לנו להלל שזכינו לזה. וזה מהולל בתשבחות, וזהו מהולל בתשבחות שאנו מהללים אותו יתברך על שזכינו לשבחו...וזהו שיר השירים שאנו זוכים לשורר".
הכפילות בשם שיר השירים לא באה לרמז על קדושתו היתרה, אלא על הזכות להלל את הקב"ה (שיר השירים- השיר על הזכות לשורר שירים).
שירה מבטא את רחשי ליבו של האדם לגוף לו הוא משורר. ככל שגוף רם ונישא - רחשי הלב גדולים יותר ונשגבים יותר. מהותו של שיר השירים לדעת רבי לוי יצחק הוא תשבחות על הזכות להתקשרות לקב"ה ועל מתן האפשרות לשורר עבורו.
ישקני מנשיקות פיהו
את יחסי הקירבה שלנו לזולת אנו מבטים גם באופן פיזי. לעיתים זה לחיצת יד חמה ולעיתים זה טפיחה על השכם. כאשר הקשר יותר חם נוסף גם חיבוק, וכאשר הקשר מתגבר אז נוספת גם נשיקה על הלחי. הקריבה הפיזית החזקה ביותר היא בין בעל לאשה כאשר הם מתדבקים זה בזה ונשיקתם פה אל פה.
אחד מהיסודות החשובים עליהם חוזר רבי לוי יצחק לאורך פירושו הוא הבחנה בין שתי רמות בעבודת ה'. יש את אלו העובדים את ה' יתברך באופן אמצעי, כלומר מתוך תלות בו כבורא עולם וכמנהיגה של הבריאה. יש שעובדים את הקב"ה בצורה בלתי אמצעית לא מתוך מורא ופחד אלא מתוך דבקות בו יתברך.
רבי לוי יצחק מסביר שעל הרמה השנייה בעבודת ה' נאמר הפסוק ישקני מנשיקות פיהו:
"וזהו שאנו אומרים ישקני מנשיקות פיהו, שאנו אומרים שאהבתנו והנשיקין יהיה רק מחמת נשיקות פיהו, היינו אהבתו יתברך אותנו ולא מחמת שיומשך מאהבתו יתברך בנו שום שכר טוב רק שנאהב אותו אהבה שלימה מחמת אהבתו יתברך בנו בלבד".
הנשיקה פה אל פה מראה על חיבור בלתי אמצעי, על אהבה בה שני הצדדים מתחיים זה מזה. אנו מבקשים בשיר השירים להגיע למעלה הכי גבוהה של אהבה זו.
מה זו ענווה
לסיום נביא דרוש קצר של רבי לוי יצחק על הפסוק 'שחורה אני ונאוה' המלמד אותנו פרק חשוב בעבודת המידות:
"דידוע דעיקר מדריגת האדם להכיר ערך שפלותו בעמדו לפני המלך רם ונשא ורואים גדלותו ורוממותו והאיך כל שרפי מעלה עומדים באימה ... ממילא ניכר רוב ערך שפלותו".
האדם צריך להכיר את מקומו בעולם, את אפסותו מול האל יתברך. אולם כיצד מגיעים לתחושה זו. האם לצורך זאת האדם צריך להקטין את עצמו ולומר 'אני אפס' או שמא יש גם דרך אחרת?
על כך עונה רבי לוי יצחק :
"והנה כתיב והאיש משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה, מרומז על פי בחינה זו ואיש משה עניו מכל אדם, והגורם היה לזה שבא לכלל מדריגת ענווה יותר מכל אדם מפני שהם על האדמה. אמנם משה היה תמיד בשכלו הקדוש והטהור בעולם העליון וראה האיך כל שרפי מעלה עומדים באימה וביראה מזה בא למדריגת הענווה".
את הענווה קבל משה מתוך הסתכלות על ה' יתברך. הוא לא היה צריך לומר לעצמו 'אני אפס' כדי להרגיש עניו, די היה לו לראות את עצמתו של הקב"ה כדי להבין את מקומו.
אל תראוני שאני שחרחורת
'אל תראוני שאני שחרחורת' אומרת השולמית האהובה, אני לא באמת קטנה ושחורה אלא גדולתו ועצמותו של אהובי היא שגורמת למסתכל מן הצד לתפוס אותי כמסכנה.
ומסביר רבי לוי יצחק :
"אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, פירוש כשתראוני שאני שחרחורת לא תראוני שאני שחרחורת לומר שאני באמת שחורה במצוות, רק שחרות שלי שאתה רואה שזפתני השמש כנ"ל מחמת הסתכלותי בגדולת הבורא ברוך הוא בבהירות גדול ממילא נשתכח עצמותי ואיכותי וזה מדרגת הענווה שלי".
הענווה האמיתית היא כאשר אדם מכיר את מקומו. משה נקרא העניו מכל האדם כי במעלתו הרוחנית הוא זכה להגיע למראות כאלו שהבהירו לו את מקומו. אדם לא צריך לומר על עצמו שהוא אפס כדי להיות עניו, עליו פשוט לבחון מהו מקומו בעולם וממילא הוא יתרחק משחץ ויוהרה .
סיום
מהותו של שיר השירים היא לבטא את הקשר שבין האדם לאלוהיו, אותו יחס צריך להיות כדוגמת הקשר שבין איש לאשה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"י):
"יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה".
לצד האהבה - כפי שראינו - צריכה גם להיות ענווה והכרה במקומך, כך ניתן להגיע להתקשרות מלאה ולדבקות אמיתית בבורא. כאשר אני מכיר את מקומי, אין לי בעיה להכניס לחיי גם גורמים אחרים, אני לא מרגיש מאוים ולכן אני מתחבר באופן מלא לאהובי. והדברים אמורים גם ביחסנו כלפי הקב"ה: כל עוד יש מחיצות של שחץ ויוהרה האהבה והחיבור לא יהיו שלמים.
כדי לשיר שיר אהבה אמיתי לקב"ה לא די לפזם את המילים 'הקדוש ברוך אנו אוהבים אותך', שכן מילים אלו יכולות להיות מס שפתיים. רק לאחר התבוננות אמיתית בגדלותו של הקב"ה ניתן להתחיל לשורר לשמו.
וחשוב להדגיש כי שיר השירים שהוא נעלה מבין השירים, היה בקשה למתן הזכות להתחיל לשיר לה' יתברך.