ספירה ועצרת

פתיחה

מהתורה, אנו מכירים שני מעגלים של חגים.

מעגל ראשון, מעגל שלושת הרגלים. פסח שבועות וסוכות מרכיבים שלושה חגים בהם הציווי הוא להראות לפני ה'. כמובן שהחגים הללו קשורים באופן מובהק למעגל חקלאי שנתי.

מעגל נוסף, הוא מעגל חגי תשרי, כאן אנו מכירים את ראש השנה, את יום הכיפורים, שמיני עצרת, ושוב את חג הסוכות כאשר הוא מכיל בתוכו אופי כפול, גם של חגי תשרי, וגם של שלושת הרגלים.

בהזדמנות אחרת, לכשירחיב זמננו, אולי נרחיב מעט אף אנחנו בעניינים השונים בכל אחד מהמעגלים, האם הוא מעגל של דין או אולי מעגל של שמחה, וכן הלאה.

תוך כדי פירושיו על ההגדה, עושה ר' לוי יצחק מברדיטשוב תפנית קלה ועוסק בנושא כללי יותר שקשור לחג הפסח, וכך הוא שואל:

"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי וכו'. הנה להבין מה טעם למה ימי הסכות הם שמונה וימי חג הפסח אינם רק שבעה?".

הרי גם בסוכות יש לנו 'חול המועד'! ברם, בחג הסוכות לאחר שבעה ימים מגיע שמיני עצרת. ואילו בפסח לאחר שבעת ימים אנו חוזרים כרגיל לשגרת חיינו.[1] מה פשר ההבדל?

מסביר ר' לוי יצחק את הדברים וזאת הוא עושה דרך המושגים 'שבעה' ו'שמונה'.

שבע... שמונה... עצרת...

בחופה, באבלות, וגם בחגים, שבעה ימים זהו המחזור הטבעי של העולם, במשך שבעה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, וכך, הטביע את המחזוריות הזו לאורך העולם.

לאורך כל יום ויום משבעת הימים ההשפעה היא שונה, אינו דומה יום ראשון ליום רביעי וליום חמישי, כך גם בחול המועד, כל יום מושפע בצורה אחרת, כל יום משבעת הימים הוא שונה אך בכולם המשותף הוא שישנה השפעה עליונה עלינו שוכני עפר וקרוצי חומר.

ברם, שאנו מגיעים לשמונה, או אז אומר לנו ר' לוי יצחק:

"ויום הח' הוא נגד בחינת מקבל השפעה, ולכן יום השמיני דסוכות נקרא עצרת כמו שכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, היינו שבחינה המשכה והשפעה הנשפע מהבורא ברוך הוא בז' ימים על ידי ז' המידות הוא נעצר ונקלט בבחינת מקבל, דהיינו שביכולת המקבל לקבל ההשפעה זהו עצרת תהיה לכם, היינו שתקבלו לכם ויהיה נקלט השפע בכם".

ביום השמיני יש לנו את הזמן לקבל את כל השפע הנשפע מאותם שבעת ימים.

בסוכות, היום השמיני נקרא עצרת, כלומר שיש ביכולתנו, המקבלים, לקבל את ההשפעה, אנו עוצרים - אוצרים את השפע. ויכולים לתת לו מקום בתוכנו. כך בחג הסוכות.

"וכל זה הוא בחג הסוכות, כי אז ביכולת הכנסת ישראל שיקבלו השפע רב טוב הניתן והנשפע להם מהבורא ברוך הוא על ידי שנתעלו בראש השנה ויום כיפור במסירות נפש לה' ונזדככו מחומריותם ומגשמיותם... ואחר כך בימי הסוכות נמשך להם בכל יום השפעה והארה חדשה... ועל ידי עלותם לה' בראש השנה ויום כיפור כנ"ל הם ראויים להיות כלי לקבל כל השפעות של ז' ימי הסוכות ביום השמיני וביכולתם לעצור לקלוט ההשפעה בתוכם ביום השמיני".

דווקא לאחר חג הסוכות, ששבעת הימים שלו מגיעים לאחר חגי תשרי, כלומר, לאחר ראש השנה ויום הכיפורים, דווקא לאחריו יש לקיים זמן של עצרת. זמן של קבלת השפע.

יתר על כן, בעצם נראה שהפעולה של יום הכיפורים וראש השנה מחד, וחג הסוכות מאידך היא פעולה כפולה ושונה.

בעוד שראש השנה ויום הכיפורים אלו ימי דין מובהקים, ימים בהם יש להיטהר ולהזדכך מטומאתינו, ימי הסוכות, לעומת זאת, אלו ימי שמחה והודאה. ולאחר שפעלנו פעולה כפולה כזו של דין ושמחה אנו רשאים לעצור, ולקבל את השפע.

למה צריך לספור כל כך הרבה?

לעומת חג הסוכות, אין כך פני הדברים בחג הפסח:

"מה שאין כן בחג הפסח שעדיין אינם ראויים לקבל השפעה, כי עדיין לא הזדככו מטומאת מצרים בשלימות ובחג הפסח הם צריכים להזדכך ולעלות במעלות המדרגות...".

לחג הפסח אין הקדמות כגון ראש השנה ויום הכיפורים.[2] ועל כן בחג הפסח זוהי תחילת ההיטהרות מטומאת מצרים. לאחר ששקעו ישראל כמעט בחמישים שערי טומאה החלו הם, ובמקביל גם מתחילים אנחנו, להיטהר מטומאתנו.

שבעה ימים אינם מספיקים, כשם שבחודש תשרי יש לנו שלושה חגים שונים עד שמגיעים לשלב בו אנו יכולים לאצור את השפע בנו, כך גם בפסח אנו זקוקים לזמן שכזה. אמנם חגים אין באמתחתנו, (אם כי יום העצמאות ויום ירושלים יכולים להיות הכנה טובה) אך אנו זוכים מדי שנה בשנה לארבעים ותשעה ימים (שהם כמובן, שבע פעמים שבע) של ספירת העומר.

"אך בחג השבועות אחר ימי ספירת העומר אז יוכלו לקרב להשפעה מטעם כי בימי הספירה שנזדככו מחומריותם וגשמיותם בעלותם לפני ה' במסירות נפש באהבה עזה וכלות נפשם ומטוהרים בטהרת הנפש וטהרת הגוף אז בחג השבועות הם ראוים להיות כלי לקבל אור וחיות האלוקי הנשפע להם בכל ז' ימי חג הפסח מהבורא ברוך הוא...".

קצת לפני סיום

לימי ספירת העומר יש להתייחס כימים של טהרה, ימים של הזדככות מחומריות וגשמיות, ימים של טהרת הנפש וטהרת הגוף. כל יום ויום שחולף בספירת העומר כך אנו צריכים להכין את עצמנו לקראת יום החמישים, חג השבועות.

"...ולכן גם חג השבועות נקרא עצרת בלשון המשנה כי גם אז ביכולתם לעצור ולהקליט השפעת ה' בתוכם".

בחג השבועות, שאף הוא נקרא עצרת, אנו נקראים לקבל ולאצור בתוכנו את כל השפע שמצטבר לאורך ימי הספירה.

בעיוננו לפרשת יתרו, עמדנו על נקודה שאותה מדגיש ר' לוי יצחק במקומות רבים. גם כאשר מגיעים לפסגות רוחניות גבוהות יש להכיל אותם על דברים מעשיים גם כאשר אלו נראים תפלים, ולא מספיק מספקים את הרמה הגבוהה אליה הגענו.

כך גם בעצרת. לאחר ארבעים ותשעה ימים של התעלות, יש לנו את הזכות להכיל את אותם ימים בחג השבועות, בעצרת. לעצור לרגע, ולנסות להכיל בקרבנו את כל מה שעבדנו עליו לאורך ספירת העומר.

ואידך זיל גמור.