דבר ראשון, תרפיית צעקות- אאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההה.
זהו.יופי.
אני עכשו גרה באחת השכונות החמודות ביותר בעולם, שעד לפני חצי שנה פתחה כל מהדורת חדשות (איזה כיף זה להיות על השערים של כל העיתונים הגדולים..:))
גבעת האולפנה.
אז אוקיי,עברנו,סיימנו והמשכנו הלאה, לא כ"כ דיברתי,רק אם כמה חברות מהשכונה (אני נשארתי בבנינים)
ופתאום, בשמחה ובששון בא יום גוש קטיף. היה סיוט.בכיתי מסרטים שסתם מספרים על הגוש. ובכיתי מלא.היחידה בשכבה.
ואז התחיל לי משבר. דיכי וכעס ומצבי רוח...
ובכלל זה תקופה קשה.
לפחות אני מציירת.
תודה ואני אשמח אם הקצב של התשובות ובכלל יתקדם..