מילוי החסרון / עיון לפרשת כי תשא

פתיחה

"או יבואר 'לפקודיהם' לשון חסרון... מלשון 'ויפקד מקום דוד' (שמואל א' כ', כה)"

מקומו של דוד נפקד, חסר.

ר' לוי יצחק מסב את תשומת ליבנו שמילה דומה מופיעה בפרשת כי תשא - 'לפקודיהם'. מה פשר אותו חסרון המופיע פתאום בפרשת כי תשא ליד אותם שקלים שמצווים עם ישראל לתת?

ר' לוי יצחק יגלה מעיננו כיסוי ויחשוף בפנינו סוד עמוק מני ים. סוד שבעיני נראה שמהווה את אחד מהיסודות העמוקים של החסידות, ושל רבים מעובדי ה'. במהלך מסענו לגלות טפח מאותו סוד, נפליג עד לתורותיו של אדמו"ר אחר, שעסק אף הוא באותו סוד, ולוואי ויהא ה' בעזרנו.

סוד החסרון

וכך אומר ר' לוי יצחק:

"הכלל שיראה אדם את עצמו כאשר הוא באמת עדיין לא התחיל לעבוד את ה' ואז הוא באיזה מדרגה, אבל כשעולה חס ושלום על דעת האדם שהוא עובד את ה' אז בוודאי אינו משיג כלל שום בחינה מעבדות הבורא ברוך הוא. וזו הרמז בפסוק 'כי תשא את ראש בני ישראל' להעלות אותם על איזה מדרגה. אז העיקר הוא 'לפקודיהם' לשון חסרון מלשון ויפקד מקום דוד (שמואל א' כ', כה) שידעו באמת הפקדון שלהם שהוא החסרון שעדיין לא השיגו כלל בעבודת הבורא ברוך הוא".

הכלל העומד בפנינו פשוט הוא.

אל לו לאדם לומר לעצמו שכבר הגיע לאיזו מדרגה, שכבר השיג איזו השגה בעבודת ה' שלו. ברגע שהאדם חושב שכבר הגיע והשיג איזו מדרגה, נפגמת היכולת של האדם להתקדם. הרצון של האדם להמשיך ולעבוד את ה' יפגע באופן מהותי אם המחשבה שתלווה אותו היא עד כמה השיג ועד כמה התקדם עד כה.

התודעה הנפשית אותה אמור האדם לחוות היא תודעה שתמיד יש עוד לפניו עוד, ואף פעם לא עשה מספיק. רק כך, אומר ר' לוי יצחק, יוכל האדם להמשיך ולהתקדם.

נראה בעיני, שדברים אלו יתבארו דווקא ממקום אחר.

מקום אחר

שנה לאחר שנפטר ר' לוי יצחק (תר"ע - 1810 למניינם) נפטר אדם אחר, שאף הוא היה מגדולי החסידות, וכיום תורותיו נובעות כמעיין, הלא הוא ר' נחמן מברסלב (נפטר תרע"א - 1811 למניינם). באחת מתורותיו, מבאר לנו ר' נחמן את הרעיון שלמדנו כעת מפי ר' לוי יצחק:

"דע, שיש חדרי תורה. ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים, וכן מאותם החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטייל בכולם ומלקט משם אוצרות וסגולות יקרות וחמודות מאוד, אשרי חלקו"
(ליקוטי מוהר"ן קמא, רמ"ה).

כל אדם שמתחיל לחדש בתורה, וללמוד את התורה. מתחיל לעבור מחדר לחדר. מחדר הפשט, חדר הדרש, חדר העיון, חדר הבקיאות, חדרים רבים ישנם. ובכל חדר יש כמה פתחים לחדרים אחרים, וכך האדם קונה את היכולת להתקדם בעבודת ה', להתקדם בלימוד תורתו. מחדר לחדר, ומהיכל להיכל.

ככל הנראה ר' נחמן מבאר לנו סוג של עמדה נפשית בה האדם עומד.

בכל מקום בו האדם עומד, בין אם בלימוד התורה, ובין אם בעבודת ה'. ישנם דלתות נוספות המובילות למקומות אחרים וחדשים. על האדם להבחין באותם דלתות ולרצות להגיע לאותם מקומות חדשים, כך האדם יתקדם בלימודו, וכך עבודת ה' שלו תתחדש ותתרענן.

אבל, כשם שהחדרים הם הצד הטוב של הדבר, כך יש לו גם צד שלילי. בהמשך יסביר ר' נחמן שכמו שישנם חדרי תורה, כך יש היכלי תמורות, באותם היכלי תמורות רק נראה שהאדם מחדש שם חידושי אמת, יש שם חידושים נפלאים שרק נראים כמו השגות גדולות. אבל בעצם, אין בהם ממש.

יותר מזה אומר ר' נחמן:

"ודע, שכל אדם, קודם שמשיג בתורה השגה של אמת, צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות"

על מנת להגיע לאותם חדרים, על האדם ללכת דרך היכלי התמורות. אם כך, איך האדם יכול להבחין בין אלו לאלו, היאך יוכל האדם לדעת מהם היכלי התמורות ומהם חדרי התורה?

"אבל הכלל, שאסור לטעות בעצמו לסבר שכבר בא אל ההשגה הראוי, כי אם יסבר כן, ישאר שם חס ושלום. אבל כשידע שעדיין לא התחיל לכנס לחדרי תורה האמיתיים אזי יתחזק בעבודת השם, וירבה בתפילות ויפציר, עד שיפתחו לו שערי הקדושה באמת, ואז יראה ההפרש"

מבאר ר' נחמן שאסור לאדם להטעות את עצמו ולסבור שכבר השיג משהו, שכבר עשה משהו בעבודת ה' שלו. כי אם כן, מיד יעלמו מעיניו הדלתות המובילות לחדרים האחרים והוא ישאר באותו חדר שבו הוא נמצא כעת. ברם, אם יבין האדם את מקומו האמיתי, עד כמה יש חדרים שלמים לפניו, בהם הוא עדיין לא ביקר, רק אז, אכן יפתחו בפניו חדרים נוספים, ויוכל להמשיך ולהתקדם.

וכעת אף אנו נתקדם להמשך דברי ר' לוי יצחק.

החדר הבא

ר' לוי יצחק מסיים את דבריו ואומר:

"וזהו הרמז בפסוק ונתנו איש כופר נפשו לה', כופר לשון דבקות מלשון 'וכפרת אותו מבית ומחוץ בכופר' אימתי הוא דבוק בה' - בפקוד אותם, כשיודע האדם החסרון שלו אז הוא דבוק בה' "

רק כאשר יודע האדם את חסרונו אז יכול הוא להיות דבוק בה'. רק כאשר האדם מבין שעדיין חדרים רבים יש לפניו, רק אז הוא יכול להמשיך ולעבוד את ה' מתוך חיפוש, ומתוך התחדשות.

לא פעם אנו נתקלים במאורע, פורים דרך משל, שיכול להביא אותנו לשיאים חדשים. יכול לגרום לנו להתחדשות נהדרת, ולהגיע לגבהים שאותם לא הכרנו קודם. אבל, אולי מן הראוי שנזכיר את ליבנו שיש גם חדרים נוספים שמחכים לנו. ואולי אחרי יום או יומיים (שבוע או חודשיים) בהם ננצל את אותם דברים שהשגנו בפורים, אולי מן הראוי שנחפש ונתור אחרי דלתות נוספות שיובילו אותנו אפילו גבוה יותר.

קצת לפני סיום

אל מול כל אותם חדרים, אל מול כל אותו חיפוש אחר דלתות. עולה וצף לו מושג אחר, מושג של 'שמח בחלקו' של אדם שיודע שיש בידו משהו והוא שמח באותו דבר ונהנה ממנו, ומתקדם דרכו. מצד האמת ראוי היה שנקדיש עוד מילים רבות לשאלה איך כל דברינו עד כה משתלבים עם המושג של 'שמח בחלקו' אך מאחר שדבר זה דורש עיון עמוק וארוך, נדחה דבר זה לפעם אחרת.

אם יש בידכם הרהור, הגיג, או מחשבה בנושא אני אשמח ביותר לקבלם.

רק טוב לכולם!