ב"ה
שלום,
1. מצינו בגמרות ובמדרשים מימרות שונות בדבר מעשים שהעושה אותם יש לו חלק לעוה"ב כגון "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום יש לו חלק לעולם הבא", וכן: [מדרש משלי (בובר) פרשה יז]:" אמר ר’ יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמר ר’ לוי כל הדר בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא".
כיצד מימרות אלו מסתדרות עם רשימת המנויים בפרק חלק שאין להם חלק לעוה"ב.
לדוג’ - תיתכן לכאורה מציאות (כמובן שמקוים שאף אחד לא יחטא אבל בעיקרון זו מציאות שעלולה להיות) שאדם שהלבין פנ"ח ברבים ולפי"ז אין לו חלק לעוה"ב כמ"ש גמ’ בב"מ ובמקומות נוספים: "כל המלבין פנ"ח ברבים -אין לו חלק לעוה"ב" ומצד שני אותו אדם שנה הלכות בכל יום, והלך ארבע אמות בא"י, ודר בתוכה אפי’ יותר משעה אחת ומת בתוכה.
האם לאדם כזה יש חלק לעוה"ב? מצד אחד כן ומצד שני לא.
כיצד ניתן ליישב את מה שנראה כסתירה זו?
תודה רבה!