כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא

מחילה לכלל על ידי תשובת הפרט

מעלה אחרונה במעלות התשובה היא 'גדולה תשובה שמוחלין לו ולכל העולם'. כיצד תשובתו של הפרט משפיעה על כל העולם? מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו תקנת השבין (פרק ז):

"ולפי שכל הנפשות כולן קומה אחת שלימה, הוא קומת האדם הראשון שבו נכללו נפשות כל צאצאיו, וכמו שאמרו בשמות רבה על פסוק 'איפה הייתה ביסדי ארץ', ועל כן מי ששב בכל לבבו לה' אי אפשר לו לתקן לגמרי הכל, שכל ישראל כולם לא שבו כמוהו להיות נתקן כל הקומה כולה. וכל זמן שיש ניצוץ אחד מן הקומה שלא נתקן לגמרי, הרי חסרונו גורם חסרון לכל הקומה, כמו האדם שכואב לו הציפורן רגלו הוא מרגיש הכאב מכל הגוף, וגם חכמתו שבמוחו ובינתו שבלבו האיברים הראשים שבו אין מיושבים ע"י זה הכאב שבקצה האבר היותר קטן"

אליבא דר' צדוק תשובת הפרט ותשובת הכלל נשזרות זו בזו. את החלוקה בין תשובת הכלל לזו של יחיד ניתן לראות בתפילות יום הכיפורים. מתוך חמשת תפילות יום הכיפורים. ארבע הראשונות הן תפילות של היחיד המתפלל על צרכיו שלו ועל של הרבים. לעומת זאת, תפילת נעילה היא תפילת הכלל. ניתן לראות זאת מסדר הוידוי של תפילת נעילה: בניגוד לסדר הוידוי של ארבע התפילות הראשונות, בהן קיים הוידוי הכללי של 'אשמנו בגדנו', לצד הוידוי הפרטי של 'על חטא', בנעילה אנו מוצאים רק את הוידוי הראשון הכללי - אשמנו בגדנו, ואילו את הוידוי השני אנו לא אומרים.

כבר פסק הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"א ה"ד) כי ביוה"כ - עיצומו של יום מכפר. מהו עיצומו של יום - שעת הנעילה. שעה בה אנו זועקים 'פתח לנו שער בעת נעילת שער'. בשעה זו אפילו בתשובה אין צורך אלא הזמן עצמו מכפר. השאלה המתבקשת היא כיצד הזמן יכול לכפר ללא תשובה ?

אם נחזור להסברו של ר' צדוק שהבאנו לעיל, הדברים יתבהרו. כנסת ישראל היא גוף אחד, ולכן כאשר היחיד חוזר בתשובה הוא משפיע על הכלל, ולא משנה מהי דרגתו, בין אם הוא מבני עליה צדיקים עליונים או שהוא מפושעי ישראל, לכל אחד יש תפקיד בגוף ששמו כנסת ישראל. ועל כל אחד להשלים את חלקו ע"מ שהגוף של כנסת ישראל יחזור בתשובה. שעת הנעילה, זו השעה בה הקב"ה סולח לעולם ובפרט לכנסת ישראל. הוא דן את כל עם ישראל יחדיו לטובה ומוחל וסולח. אותה כפרה כללית משפיעה על הפרט. אולם, אין היא תחליף לתשובת היחיד, שכן כפי שראינו, בעולם התשובה קיימים שני מעגלים, של הפרט והכלל, וכל מעגל משפיע על זולתו אבל לא יכול להחליפו.

מאלול לסוכות

את תקופת אלול וימי התשובה חותמים סוכות והושענא רבה. אם נסתכל על הרצף של ימי התשובה נוכל לומר שהם הולכים מן הפרט אל הכלל. בתקופת אלול ועשרת ימי תשובה אנו מדברים על תשובת היחיד, כך שבראש השנה נידונים הצדיקים ולאחר מכן הבינוניים. ביום הכיפורים, כפי שראינו, בעיצומו של יום אנו עוברים לתשובת הכלל, ולעם ישראל מתכפרים כל העוונות בשעה אחת. לאחר מכאן בא חג הסוכות שבעצם מכפר על כל העולם כולו, שכן הקרבת שבעים הפרים בחג הסוכות הינה כנגד שבעים אומות העולם.

מי יתן ונזכה לחקוק בליבנו שתשובתנו שלנו היא תשובה של כלל ישראל. וכל אחד בתשובה הקטנה שלו מקרב את הגאולה

חג שמח, ושנזכה לשבת עוד השנה תחת סוכת עורו של לוויתן בסעודת שור הבר.