תשובה בעולם הזה ובעולם הבא
"אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה".
מה פשר מאמרו של רבי יוחנן? האם תשובה היא דרך לעיגול פינות, כך שבשם התשובה ניתן אפילו לוותר על מצוות לא תעשה שעליהן האדם עבר? הגמרא (סנהדרין קג.) מספרת על המלך מנשה, שלמרות רשעתו הרבה עשה לו הקב"ה מחתרת תחת כסא כבוד. על פי הגמרא, הקב"ה בעצמו מוותר לרשעים כאשר הם עושים תשובה. הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ד הלכה ו) מונה 24 גורמים שמעכבים את התשובה. אולם, בסיומה של ההלכה הוא כותב:
"כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא"
כלומר, בסופו של דבר אין מה שמונע מהאדם לפתוח דף חדש. אלא שכל הדברים שאמרנו עד עתה נאמרים בערבון מגובל. הגמרא ביומא פוסקת שתשובה לא מונעת ד' מיתות בי"ד, ואם אדם עבר עבירה, התשובה לא תמנע ממנו את העונש בעולם הזה. הדף החדש יפתח רק בעולם הבא, שם, בעולם הנפשות, בכוחה של תשובה לנקות את החטא כלא היה.
אם כן, השאלה המתבקשת היא מדוע לחלק בין העולם הזה לעולם הבא? אם החלטנו לתת לאדם צ'אנס ולפתוח לו דף חדש, למה צריך לחכות שהוא ימות. עם שאלה זו מתמודד ר' צדוק הכהן מלובלין ומסביר:
"דכל מה שאין תשובה מועילה בעולם הזה, דתשובה היא מכח הבינה, דלבבו יבין ושב, שהוא סוד עלמא דאתי כנודע. ומצד העולם הזה שהוא בעל גבול ותכלית, גם לתשובה יש גבול מה בכוחה למרק. והחמורות איננה ממרקת עדיין, אבל לאחר מיתה, בעולם הבא, אין עוד עונש מששב אפילו החמורה שבחמורות".
העולם הזה הוא סופי ובעל גבולות. לכן, גם כוחה של התשובה מוגבל, ואין ביכולתה למחוק כל עבירה. אולם, העולם הבא, מתוקף היותו אין סופי, מאפשר לתשובה לפעול באופן חופשי. ושוב אין עבירה שיכולה לעמוד מולה.
שיטת הרב קוק
הרב קוק נתפס בעיני רבים כמי שנשא את הדגל של שותפות עם המפעל הציוני, לעומת החרדים שהתנגדו למפעל הציוני, מאחר שראשיו היו חילונים להכעיס. במאמר 'על במותינו חללים' (מאמרי הראי"ה עמ' 89) עוסק הרב קוק בחיוב אבילות על אנשים הפורשים מדרכי ציבור ומסירים מעליהם עול מצוות, וזו לשונו:
"אמנם, האומה העזה שבאומות, קנאית היא ונוקמת, נוקמת היא בקנאה קשה כשאול מעוכרי חייה, לא תשא פני כל, את אחיה לא תכיר ואת בניה לא תדע... ויודעת היא האומה, שהפורשים מדרכי צבור שהם כבני חורין לעצמן, כבני בלי דת, ממיתים הם את נשמתה, נוטלים הם ממנה את המזון המחיה אותה, המשיב את רוחה והם הם הנם אויביה, אויבי נשמתה, שונאיו של מקום, שונאי ד' אלקי ישראל השוכן בקרבה שהוא אל - חייה, ובזעם תקפץ רחמיה למען עמדתה וקיומה - כדי להחזיק את נשמתה לדור דורים".
הרב קוק סובר שאין תשובה לחילונים שמעקרים מהאומה את התורה וערכי הנצח. הרב אליעזר ולדנברג בשו"ת 'ציץ אליעזר' מביא את דברי הרב קוק וחולק עליו מכל וכל. וכך כותב הרב ולדנברג:
"ואף בחשוב הרמב"ם בפ"ד מהלכות תשובה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, מסיים את פרקו וכותב שכל אלו הדברים וכיוצא בהן, אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא. ולא רק שאין מזכירין לו מרשעתו כי אם גם מקרבין אותו לחסות תחת כנפי שכינת הקודש'
אם כן, כיצד יכול היה הרב קוק לצאת נגד מאמרי חז"ל מפורשים, ולומר שאין תשובה לאותם חילונים. התשובה לדבר היא שצריך לדייק בדבריו של הרב קוק ולומר שהאומה היא שעתידה לנקום את נקמתה ולא הקב"ה. לו היו אותם חילונים עוברים את העבירות שלהם באופן פרטי ולא מנסים להדיח את הרבים, התשובה הייתה מועילה להם. מאחר שהם רצו להדיח את הרבים תשובתם הפרטית לא תעזור להם.