הציונות הדתית במשבר, יש שיאמרו משבר משיחי. בואקום שנוצר מנסים גורמים שאינם מתוככי הציבור המגוון הזה להשתלט עליו ולגרור אותו לכיוונים לא רצויים. בדברים הבאים אתמקד בעיקר בחיבור עם תנועת חב"ד, ובעיקר עם הפלג המשיחיסטי שלה – על רקע היותם פעילים-שותפים במאבק על ארץ ישראל.
התפיסה החב"דית – אף זו שאיננה מהפלג המשיחיסטי – היא תפיסה משיחית, השונה באופן מהותי מקשת התפיסות הציוניות דתיות – גם אלו המשיחיות. כמה שלא יטענו חלקים חרד"לניקיים שאינם פלוריסטים, עדיין אין בהם יצר כיבוש ואמביציות להשלטת דעותיהם במידה חריגה, ובעיקר אין הם בטוחים במוחלטות ובמאת האחוזים שכל האמת כולה אצלם. וזו אחת מנקודות ההבדל המשמעותיות בין התנועות. ואל סדקי המשבר הציוני דתי נכנסים בגסות גורמים עוינים המנסים להרוויח נקודות מהעניין ולגרור אנשים אל חצרם ואמונתם. או בלשונם: לצאת מ'המציאות ההזויה' אל האמת שניתנה בסיני.
כמה דוגמאות:
* ארגון כנס "לא נשכח ולא נסלח" שנערך בבנייני האומה והפך לכנס הקצנה והתנגדות למדינה הפושעת.
* רוב רובם של בדגלים והסטיקרים של "לא נשכח ולא נסלח" הגיעו ממקורות משיחיסטיים, ויחיד איתם דגלי "הפתרון היחיד משיח בן דוד". שה נשמע טכני, אך מאחור מסתתרת מגמה מהותית.
* בשבועות האחרונים יצא הספר "בין אור לחושך" – הפונה אל הציבור הדתי לאומי בעקבות ההתנתקות ומציע להם אלטרנטיבה משיחית על פני זאת שטפחה קלות על פניהם. בספר פורסם בהרחבה בעתונות הדתית, בעלוני פרסומת בבתי הכנסת, ועוד. בנוסף, מרצה מחבר הספר בכינוסים ביישובים דתיים במסגרת תערוכת תמונות מימי הפינוי.
אלו בעיקר פעולות של הפלג המשיחיסטי בחב"ד, אולם גם חב"ד הקלאסית נדחפת למחוזות לא לה:
* מפעל 'חסידות לתלמידי הישיבות' – שנתפס כיוזמה מבורכת להגברת לימודי החסידות בישיבות ההסדר והגבוהות, הוא בעצם "להטעים את האור" היישר מחב"ד ולא לימוד עצמאי, כפי שנעשה עד כה, מבלי להזדקק לקשר עם חב"ד דהיום – שאחרי הכל היא חסידות חרדית במוהן המקובל והמתנכר.
* לקראת י"ט כסלו פורסמו גם התוועדויות מיוחדות המיועדות לתלמידי הישיבות התיכוניות - גם לואקום הרגיש של תלמידים צעירים נכנסים אנשי חב"ד בנחמדות תמוהה.
דווקא ביום שהוא ראש השנה לתורת החסידות, אנחנו צריכים לברר את טיב ההכרעה להיות מקושרים עם תנועה חשובה בעמ"י אך חריגה, שולית ובעייתית, ולשאול האם אין המאבק על ארץ ישראל מסמא את עינינו? אין זה אומר חלילה לוותר על הקשר לתורת החסידות, אלא על חיבוק הדב שאנו מקבלים מאנשיה בימים אלה, ואיננו לרוחנו ודרכנו – מבולבלת ככל שתהיה.