הדרך אל הדרך

אין כיום אדם בישראל, שלא שמע על רבי נחמן מברסלב. לרוב, הכירות זאת היא מגרפיטי לא ברור על קיר אי שם בנתיבי אילון 'נ-נח-נחמ-נחמן מאומן', או מחוברת שנדחפה לתוך מכוניתנו על ידי חסיד ברסלב קופצני. אולם מעטים מאתנו - ומעטים גם כן מחסידיו - מכירים את עומק משנתו והגותו של רבי נחמן.
רבי נחמן היה מהפכן. תפיסתו החדשנית היתה בולטת גם על רקע העולם החסידי של המאה השמונה עשרה במזרח אירופה, עולם שידע תהפוכות מחשבתיות רבות. כעת, מתוך פרספקטיבה היסטורית ניתן לומר ללא כל ספק שר' נחמן הקדים את זמנו, ובהרבה. ספק עם חסידיו ידעו לעכל את מסריו האקזיסטנציליסטים והגותו הקיומית. לנו, כתוצרים חינוכיים של עולם מודרני - על כל עוצמתו וניכורו - קל הרבה יותר לרדת לעומק כוונותיו.

פרשנותו החדשנית של ר' נחמן איננה בהפיכת משמעויות של פסוקים בלבד. נסיונו הוא לשנות את כל עולם המושגים המקובל שלנו, ואת התפיסות היסודיות ביותר של חיינו. הוא ילעג, למשל, לפחד היסודי של כל למדן מהשיכחה, שהרי זו תעזור לנו לקיים כפשוטם את דברי חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים', והשכחה האנושית טמונה ביסודו של כל תהליך התחדשות. אך גם כאן הדברים אינם לשם החידוד בלבד, אלא נובעים ממבט ברובד שונה על העולם. לשיטתו, עולם המושגים שלנו נובע מאשליות ודמיונות מסוכנים של העולם, הנקרא עולם מלשון 'העלמות', ומה שנעלם מאיתנו בדרך כלל זה ההגיון הישר, כך שהעולם מופיע לפנינו כעין 'מטריקס' דמיוני שמבלבל אותנו ולא נותן לנו לראות את העולם כפי שהוא באמת. על גבי זה מנסה ר' נחמן לבנות מחדש את עולם המושגים של חסידיו ואת דרך חייהם.

מקום בו יתבטא מבט זה, הוא בצורה בה אנו מתייחסים לכל הקורות אותנו בעולם, או בשפתו - לתפיסת ה'דרך'. מספר לנו תלמידו המובהק של רבי נחמן, הלא הוא רבי נתן מברסלב:

"אחד מאנשי שלומנו היה קובל לפני ר' נחמן, בכך שיש לו צער גדול מזה שאין לו מקום מיוחד לעבודת ה', כי ביתו קטן וצר מאד, ובכל פעם יושבים שם גויים כמו שרגילים לשבת בבית המזיגה (...) , ועל ידי זה דעתו מבולבלת מאד. והשיב לו רבינו: 'מסתמא אם ה' יתברך היה יודע שכל עבודתך בקודש תהייה תלויה בזה, היה נותן לך מקום מיוחד לעבודתך. ועכשיו בודאי מסתמא אתה יכול להיות איש כשר גם בבית הזה', ועוד דיבר עימו כדברים האלה…"

כל עולמנו בנוי מ'דרכים'. הדרך הביתה, הדרך לסיום הספר, הדרך אל התואר, והדרך אל האושר. בתחילתה של שעה, יום או חודש מציב האדם לעצמו רשימת מטרות אליהם עליו להגיע, כמו "להגיע בבוקר לעבודה, לסיים את הפרוייקט, להספיק לסדר משהו בבנק, ולעשות טלפון הביתה". כך שהנסיעה היא האמצעי להגיע לעבודה, הלימוד אמצעי ל'תואר', וכן הלאה.
אבל כידוע, הדרך ארוכה ומפותלת, ואז מתחילות הבעיות...
כמה פעמים תיכננו להגיע לרכבת של עשר ומצאנו את עצמנו רצים במדריגות כשהרכבת מתחילה לזוז? וכמה פעמים הגענו לאירוע טיפה באיחור ולא נשאר לנו מקום? קורה גם לא פעם שאנו קובעים ש'מעכשיו - כל יום לפחות שלוש דפים בספר, אבל נתקעים אי-שם בהתחלה.
ואז מתחילה להסתנן האכזבה, העצבנות והיאוש…
ובאמת, הכל אשליה.

לפי מבטו של ר' נחמן, המושגים 'דרך' ו-'מטרה' – מקורם ב'מטריקס' שמוחדר למוחנו מתוך איזה דמיון מעוות. חלוקה זו הינה שגוייה ומלאכותית, ולעומת זה צריכים אנו לתפוס את הכל בצורה אחרת:

"כל הדרכים שאדם הולך בהם – הכל מה' יתברך, והם רצון ה'.
אבל אין לך אדם שיבין את דרכו – אלא מי שהוא עניו…".

ר' נחמן דורש מאיתנו שינוי בסיסי בהסתכלות על כל מה שקורה לנו. לא עוד אמצעים ומטרות. בעולם האמיתי, אין שום הבדל מהותי בין רגע זה לרגע אחר, 'על הכל יבא האלוקים למשפט'. משמעות הדבר שכשאנחנו מגדירים לעצמנו מטרות ביום-יום ובחיים, אין אנו יודעים על איזה באמת מהדברים אנו נבחנים. יכול להיות שהמפגש שאנו ממהרים אליו הוא בכלל האמצעי לנסיעה הקצרה, אשר בה אני נבחן איך התנהגתי על הכביש או לטרמפיסט המסכן ש'נמס בגשם'. יכול להיות שאותה שעה שתבזבז עכשיו בתחנה עד שתגיע הרכבת הבאה – היא בעצמה המטרה, והרכבת שפיספסת היא האמצעי. שעה זו היא הנסיון שהוצב לפניך אותו אתה צריך לעבור, איך מילאת אותה והאם את הפלאפל שקנית כדי 'להעביר את הזמן' אכלת כמו שצריך. יכול להיות גם שהערב שהתפנה לך בגלל האירוע שפיספסת – הוא נקודת המבחן, באופן שתנצל אותו עכשיו, לאחר שהתפנה במפתיע.
אבל יכול להיות שלא, ובעצם אי אפשר לדעת. ולכן דורש ר' נחמן תנאי חשוב לשינוי התפיסה, והוא הענווה.
אדם שרואה את שבוע המילואים שנחת עליו פתאום באמצע החיים בצורה ש'הורסת לי את כל התכניות', טועה בהנחת יסוד שהוא זה שאחראי על קביעת הלו"ז וסדר העדיפויות העולמי, ולא ההוא שיושב שם למעלה. התאזרות בטיפת ענווה תכניס לראשו שיכול להיות שמילואים אלו אינם מכשול מעצבן למבחני סוף הסמסטר, אלא מהווים בעצמם מבחן קריטי בעולם שונה משלנו. זקן חביב סיפר לי פעם, ששאלו חסיד אחד בהלווית רבו, האדמו"ר ר' אהרון 'הגדול' מקארלין, מה הדבר שהחשיב רבו יותר מכל, ענה ואמר: 'רבינו החשיב את הדבר אותו צריך לעשות באותו הרגע'.
*
את אותו עקרון בדיוק משליך ר' נחמן גם לגבי עבודת ה'.
ב'ספר המידות' כותב, שהפרעות וקשיים שונים בעבודת ה' אינם סתם חלק ממרוץ מכשולים עליהם צריך לדלג, ומוטב שלא היו, אלא "באמת ה' יתברך בעצמו נסתר בתוך מניעה (קושי) זו". ה' נסתר, כלומר מתכנן ומייעד כל מניענ ומכשול בחיינו, ודווקא דרכם נערך מפגשינו איתו. עבודת ה' איננה פשיטה לעבר יעד מוגדר מראש, אלא הליכה מבצעית בשטח אוייב, כאשר כל שנייה היא פוטנציאל להתקלות. אין אנו יודעים היכן היצר והיכן הנסיון. ולכן, במקום אחר יסביר ר' נחמן שאדם שלא מצליח להתעלות בתפילתו בגלל מחשבות שהתרוצצו במוחו, ידע שכנראה הקב"ה לא רצה את תפילתו המושלמת אליה לא יכל להגיע, אלא התחבא באותם מניעות וקשיים, ושם ציפה למאבקו. במילים אחרות הקב"ה לא ימדוד אותנו האם אכן הצלחנו בסופו של דבר להתגבר על כל מכשול ותאווה בדרכינו, אלא קודם כל איך התמודדנו מולם. הקב"ה 'נסתר בעצמו' בתוך המניעות והקשיים, ובעצם ההתמודדות מולם נפגש איתו, ולא רק בראש הסולם, כלומר במטרה העליונה. וברגע זה המכשול נהפך למבחן הגדול, והדרך הופכת למטרה.
ואכן, אף אותו חסיד מתחילת המאמר, זה שלא יכל לעבוד את ה' בביתו המלא שתיינים המרעישים מבוקר עד ערב, נבחן דווקא בתנאים אלו, וממילא 'יכול להיות איש כשר גם בבית הזה', או יותר מכך - דווקא בבית הזה.
*
'תורה' זו של ר' נחמן איננה סתם 'רעיון', אלא 'תובנה'. 'תובנה' משמעותה עקרון חשוב שכדי ליישמו צריך כל רגע להתעורר מחדש מאשליית העולם, ולבדוק אם אכן אנו הולכים לפיו.מי יתן שלא ניפול כאותו חסיד, עליו מסופר שצם והתענה חודשים כדי להגיע למדריגת עליונה בא יתגלה אליו אליהו הנביא, אולם ורגע לפני שהיה בטוח שהגיע למדריגה זו, גירש מביתו עני שבא לבקש מעט לחם והפריע לו בתוכניותיו. לא ידע אותו חסיד שעני זה אשר נקרה בדרכו, היה זה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו...