הקדמה
שבת בראשית פותחת סבב חדש של פרשיות התורה. למצטרפים החדשים בלימוד דברי השפת אמת על פרשיות השבוע, מומלץ לעיין בדברי המבוא לעיוני השפת האמת, המופיעים באתר זה, בעיון לפרשת ויחי.
התשתית של בריאת העולם
פרשת בראשית, הפותחת את פרשיות התורה מהווה עבור השפת אמת בסיס מצוין לעיסוק בכמה מרעיונותיו המרכזיים (בריאה, שבת, תורה, התחלות ועוד). בעיון זה נעסוק בעיקר בקשר שקישרו חז"ל בין שתי התחלות שבאות לידי ביטוי בפרשת בראשית – תחילת העולם ותחילת התורה. הקשר בין התורה לעולם בא לידי בטוי בין השאר במדרש חז"ל הבא:
"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח') – 'אמון' – אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם (כש)מלך בשר ודם בונה פלטין (ארמון), אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן, ואומן אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא דיפתראות (תרשימים) ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, והיאך הוא עושה פשפשין (חדרים קטנים). כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" (בר"ר א).
בכמה תורות במשך השנים, התייחס השפת אמת לדברי המדרש הזה, המציין את התשתית ואת הבסיס של העולם, ואת העובדה שהתורה שימשה כחלק מהותי מבריאת העולם. בעיון זה נציג כמה מתורות אלו וננסה להבין את עומקם ואת משמעותם.
להסתכל פנימה
"וודאי היה יכול הקב"ה לברוא העולם בלי התורה. אך כי כל הבריאה לטובת הנבראים. ולזאת היה הבריאה באופן שיוכל האדם ללמוד עבודת ה' יתברך מכל דבר. וזהו שאמרו: 'הביט בתורה וברא'. פירוש, שבכל דבר מהבריאה יש בו ענין התורה ללמוד איזה הנהגה או סוד" (תרל"ד "במדרש").
למושג "תורת חיים" יש משמעויות רבות הקשורות לתחומים שונים של עבודת ה' שלנו. פה מאיר לנו השפת אמת את המושג הזה ברעיון מאד כללי, ואומר לנו, שבכך שהקב"ה ברא את העולם באמצעות התורה, הוא בעצם מלמד אותנו שיסודותיה של התורה טמונים ברמות שונות בעולם ובחיים. התורה וביטוייה הרוחניים והמעשיים, לא משמשים כתוספת חיצונית למציאות הטבעית הפשוטה של העולם, ולא מהווים גיבנת לגופו של העולם. התורה כתורת חיים היא חלק מהותי ומרכזי מהמציאות של העולם. כשם שאי אפשר לומר שהזרע שממנו נוצר פרי הוא חלק טפל לפרי וחיצוני לו, וברור לכולנו שהזרע הוא כח החיות והחיוניות של הפרי, כך התורה מהווה מקור אנרגיה אין סופי שטמון בכל מציאות ובכל חלק של הבריאה.
אין הדברים נאמרים רק במישור הפילוסופי או העקרוני בלבד. הרעיון הזה בא ללמד אותנו שעלינו לחפש בכל דבר שקורה בעולם – בכל בריאה, בכל אירוע או תהליך היסטורי, בכל מיני תופעות טבע למיניהם, את הגרעין הפנימי שלהם, את הרעיון הא-לוקי שמסתתר בתוכם. ה"נקודה הפנימית" שמדבר עליה השפת אמת פעמים רבות (והרחבנו אנחנו את הדיבור על כך בעיון לפרשת תצווה), היא ביטוי לעיקרון הזה, שהוא אבן יסוד בעולמה של היהדות ובדרשנות החסידית בפרט, בזה שלכל מציאות שפוגש אדם בחושיו, יש מגמה פנימית נסתרת, ויש כח נשמתי פנימי שמחייה ומזין את הדברים.
המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית
ביטוי מעניין לדברים הללו מופיע כקומה נוספת בתורה הבאה:
"במדרש: 'ואיה אצלו אמון וכו' – הביט בתורה וברא את העולם. פירוש, בתורה שנמצא(ת) בכל דור ובכל שנה. לכן כתיב 'ואהיה' (ב)לשון עתיד, כי התורה (היא) חיות פנימי(ת) של כל הברואים, שנמצא(ת) נקודה דאורייתא בכל עת ובכל מקום" (תרמ"ד "במדרש").
"ו'אהיה' – פירוש שגם עתה מתקיים העולם, על ידי העוסקים בתורה. דכתיב: 'וירא כל אשר עשה' הוא מה שכל הצדיקים עוסקים בתורה ובמעשים טובים. כל זה עלה לפניו ובזכות זה ברא וקיים העולם" (תרמ"ב "במדרש ואהיה").
חז"ל מדגישים לנו במספר רב של מדרשים שבריאת העולם היא לא אירוע היסטורי חד פעמי, אלא היא אירוע שמתרחש כל הזמן. גם אם אין אנו רואים בריאת עולם חדש מדי יום, עצם העובדה שהעולם מתקיים מהווה אות להשגחה א-לוקית ברורה. אם נחבר בין העיקרון הזה לדברי חז"ל שבהם אנו עוסקים נבין היטב את דברי השפת אמת. הפסוק שעליו בנוי המדרש מנוסח בלשון הווה. הדבר הזה בא ללמדנו שהקשר בין התורה לבין הקיום של העולם, הוא קשר שקיים כל הזמן, ולא הסתכם בבריאת העולם הקמאית. החיבור בין הכח של התורה לבין קיום העולם, הוא חיבור שמתמשך בכל הזמן ובכל מקום. את הרעיון הזה מסביר השפת אמת בשתי ווריאציות. הראשונה, היא מה שדיברנו עליו לעיל, על העובדה שבכל מה שקורה בעולם – במציאות הטבעית ובתהליכם ההיסטוריים, טמונה נקודה רוחנית-תורנית שעל האדם לשאוף לחשוף אותה (הסבר זה משתמע מהתורה משנת תרמ"ד). ביטוי שני לקשר הנצחי הזה, בנוי על יסודה של המשנה באבות (פ"ה מ"א), על כך שהעולם נברא בעשרה מאמרות, כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים אותו כל הזמן. מסביר השפת אמת, שכשהצדיק יושב ומתעסק בתורה, מחדש בה, מפתח אותה ומשכלל אותה, הרי שבכך הוא כביכול ממלא את הדלק במנוע שעליו העולם פועל. אם התורה היא הכח שבאמצעותו ברא ה' את העולם, הרי שצריכים כל הזמן לשמר את אותו כח בחיות וברעננות, כדי שהתכלית של הכח הזה, ובמקרה שלנו זה העולם, תמשיך להתקיים.
תורה קדמה לעולם
הקשר המהותי שבין התורה לעולם בא לידי ביטוי גם בתורה הבאה:
"פתח הקב"ה מעשה בראשית ב(אות) ב', לרמוז כי התורה שפותחת ב(אות) א' קודמת למעשה בראשית, כמו שאמרו חז"ל, שהתורה קדמה לעולם (בר"ר א', ד). וכמו כן צריך האדם להקדים התורה בכל יום קודם כל פעולה מעולם הזה. ובאמת זה עצמו, שאדם נותן הראשית אל התורה, בזה מקיים העולם. וזהו שאמרו: 'בראשית – בשביל תורה שנקראת ראשית'. וכי לא היה יכול לומר 'בתורה ברא'? רק בשביל זה עצמו שנותנין הראשית אל התורה בזה מתקיים העולם. וכמו כן הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, הוא גם כן על ידי התורה" (תרנ"ד "פתח").
התורה מתחילה באות ב' כדי להדגיש לנו את הנקודה שהראשית וההתחלה של כל דבר, חייבת להיות התורה. כשחז"ל דורשים לנו שהתורה קדמה לעולם, גם פה אין מטרה רק בתיאור היסטורי רחוק מאיתנו, אלא במסר שמשמעותי לכולם תמיד. יש כח ומשמעות דווקא לראשית ולהתחלה של דברים. כאשר אדם למשל, פותח את יומו, בדברי תורה ובתפילה, הרי שיומו מקבל משמעות אחרת. הקיום של כל דבר זה רק אם קודם לו דבר רוחני וקדוש.
בעולם היהדות מדגישים מאד את עניין הבראשיתיות – מצוות תרומות ומעשרות, ביכורים, פדיון הבן והבהמות, ברכה לפני קיום מצווה ולפני הנאה מהעולם הזה ועוד דוגמאות רבות. כאמור לעיל, לעולם לא יכול להיות קיום, אם מה שמחזיק ומחייה אותו, זה רק חוקי הטבע והמציאות הגשמית. כדי שלעולם יהיה קיום יש צורך ברענון ובתדלוק תמידיים של העקרונות הרוחניים שלו.
כך הם פני הדברים בכל דבר בחיינו. אם נעצור מדי פעם את שטף החיים השגרתיים שלנו, נעשה הפסקה ונפתח את עיסוקינו מתוך קדושה, מתוך הבנה מהם המטרות של הדבר שאותו אני עושה, ומתוך מבחן תמידי, האם מעשי הולמים דרך של צדק ויראת ה', הרי שלכל מה שיצא תחת ידינו יהיה קיום ומשמעות נצחיים וחזקים הרבה יותר.