קריעת ים סוף הינה השיא בהתגלות האלוקית אשר חותמת את תקופת העבדות של בני ישראל. בני ישראל - לאחר שנים של שעבוד וצרות בצפייה לנס שיבוא ולא בא - זוכים לישועה. שירה גדולה בוקעת מלב העם בהנהגת משה, כאשר רואים בני ישראל כיצד השפיל הקב"ה גאים על המים. כאשר מסתכלים על הדברים במבט לאחור נפרסת בפנינו ההנהגה האלוקית. נראה כי יד ה' היא שחוללה את הכל. לכל צרה הייתה משמעות וכל עיכוב היה תחנה בדרך לגאולה השלמה.
אבל מה עושים כאשר נמצאים בתוך השעבוד ומחכים לגאולה וזו לא באה, כאשר נושאים תפילה לצור העולמים לישועה וזו מתעכבת ?
נס וטבע
מפורסמת היא מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם ביחס שבין נס לטבע. הרמב"ם סובר שמיום שברא ה' שמים וארץ הפסיק ה' להתערב בטבע ונתן לחוקים אותם הוא ייסד בבריאה להפעיל את העולם. הרמב"ן, לעומת זאת, סובר כי כל הבריאה הינה נס, שכן אין חוק קבוע אשר מניע את הבריאה. ומה שמנהל את העולם הוא הנס האלוקי.
ר' לוי יצחק ממשיך בדרכו של הרמב"ן, וסבור כי המציאות האלוקית והנס הם אשר מנהיגים את העולם.
האם יש נס בעולם
אם אכן מה שמנהיג את הבריאה הוא הנס האלוקי כפי שסובר הרמב"ן, מהי משמעותו של הנס, אם הכל בעצם נס? תשובה לשאלה זו ניתן לדלות מתוך דבריו של רבי לוי יצחק בפרשה:
"רק שצריך בעל הנס שלא יהיה מכיר בניסו ולא יחשוב בדעתו זה לנס בשינוי הטבע רק שהוא דרך הטבע שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות נס. כי מי שהוא חכם אין בעיניו הפרש כלל בין מי שאמר לשמן וידליק או יאמר לחומץ וידליק או שהים יהיה סוער או הולך כדרכו ואצל השם יתברך כל הניסים הם פשוטים אצלו, וא"כ אין זה טריחא כלל להשם יתברך לעשות נס רק עיקר הודיה להשם יתברך בשביל ישראל משנה הטבע"
(ד"ה או יבואר נורא).
רבי לוי יצחק מבין שחובה על האדם להכיר, שאין הבדל בין הטבע לנס. שכן אם אנו מבינים שכל המציאות הפיזית בעולם היא תחת השגחתו של הבורא, אין הבדל בין השגחת הבורא באופן טבעי לבין השגחה ניסית. המטרה שלנו כעובדי השם היא להבין שכל המציאות היא תחת רצונו של הקב"ה והכל נתון להשגחתו.
הקפיצה של נחשון
בקפיצתו של נחשון בן עמינדב לתוך מי הים התחילה השגחת הנס. מה היו המניעים של נשיא שבט יהודה לקפוץ ראשון למים? רבי לוי יצחק מנתח את מניעיו בפסקה הבאה:
"כי נחשון בן עמינדב קפץ לתוך הים ובא עד צווארו בים ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והנה לכאורה היה בזה שתי פנים, אחד, בא עד צווארו מחמת שכוונתו היה כיוון שצווה ה' יתברך לבני ישראל וייסעו לתוך הים מסר נפשו על קדוש ה' שגם אם יטבע בים מוכרח לקיים את מצוות יתברך שמו ברוך הוא, והאופן השני, מחמת שבטח בחסדי ה' השם יתברך ובנפלאותיו שיעשה עמנו נס ולא היה ספק כלל אצלו".
נחשון הבין שאם הוא לא יקפוץ לתוך המים הסוערים יתחלל שמו של הקב"ה. מה שהופך את קפיצתו לקידוש ה'. אבל יותר מזה, נחשון בטח בה' שהוא יצא מן המים ללא פגע. אותה אמונה בהשגחתו של הקב"ה שיכול לעשות נס בכל רגע ורגע היא שהוליכה את נחשון במעשהו.
כאשר תופסים שלא חוקי הטבע הם שמנהיגים את העולם אלא השגחה האלוקית, אזי רע הגזרה אינה מאיימת, גם אם המצרים נמצאים בגבך ושועטים לעברך עם כל מרכבותיהם. ההרגשה האישית היא ביטחון, שכן ה' יכול לשנות את הנהגת הטבע בכל רגע ורגע ולהפוך את הקערה על פיה.
ביטחון
רבי לוי יצחק מסביר לנו, שמידת הביטחון היא שגרמה לבני ישראל לשיר עוד בטרם ביצוע הנס. הפסוק בו פותחת שירת הים אינו מובן כל כך.
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ".
המעבר בין לשון 'אז' ללשון 'ישיר' העסקה את הפרשנים. מתי בעצם נאמרה השירה, לפני קריעת הים לשניים או לאחריו? המדרש מבין שהלשון 'אז' אינה מתארת זמן אלא את המצב הרגשי בו היו בני ישראל בשעת הקריעה, את פרץ הרגשות שמילא אותם באותה שעה. רבי לוי יצחק מבין שהלשון 'אז' באה לתאר את זמן השירה, ואכן השירה נאמרה בטרם קרעת הים. בני ישראל, מתוך מידת הביטחון שלהם פרצו בשירה שהקב"ה ישנה סדרי עולם, והתשועה תגיע להם במהרה.
מידת הביטחון והאמונה בכוחה של תפילה, נבעו מתוך רגש אמיתי שתפילה של יהודי יכולה לשנות את מצב.
תפילה לישועה שלא באה
בכנס מחנכים לאחר מלחמת העולם השנייה. דנו דמוית מפתח בתרבות ישראלית בשאלה, כיצד ניתן לשאת תפילה לאחר אושוויץ. לאחר שראינו כי מיליוני תינוקות של בית רבן נעקדים ואין להם מושיע, כאשר בפיהם תפילה לישועה?
אחד מן הדוברים באותו כנס היה פרופסור שמואל הוגו ברמן שאמר :
"בתגובה על מאמר שכתבתי על ספרו של ז. שכטר קבלתי מכתב הטוען 'כיצד יכול אתה להעיז לדבר על התפילה אחרי מותם של ששה מיליונים? הרי מוטב לשוב לעבודת אלילים'. איש זה מבטא הלך רוח השולט בשכבות רבות של הנוער, שגדל אחרי מלחמת העולם השנייה. אחד הקשיים שלנו הוא לקרב רחוקים אלה. משה קלוורי במאמרו 'העזת האמונה' ב'גליונות' (כרך יג, תש"ב) העיר שהדת צריכה לטפח את רוח הטראגיות באדם. כל אלה אשר מדגישים יותר מדי את הביטחון - סכנה צפויה להם שיגיעו לידי יאוש וניהיליזים. ישנם אנשים יוצאים מן הכלל, מעטים יש להם ייפוי כח רוחני של תפילה, שהם בטוחים בהצלחת תפילתם. ציטלין, ר' יצחק לוי מברדיצ'וב , ו"חזון איש" - היה להם ביטחון בתפילתם".
לא כל אחד יכול לעמוד במידת הביטחון של רבי לוי יצחק והחזו"א. האמונה כי בכוחה של תפילה לשנות ולהביא לשינוי מיידי, יכולה לעיתים להוביל לידי ייאוש כשזו לא באה. שרבי לוי יצחק כותב שצריך להאמין כי הנס יכול להתרחש בכל שעה והוא יוביל לשינוי מיידי, הוא מציב רף גבוה שלא כל בני האדם יכולים לעמוד בו.
בקשה ולא דרישה
כאשר אנו נושאים תפילה לקב"ה אנו מבקשים ממנו ישועה ולא דורשים אותה. רבי לוי יצחק שמסביר לנו שחובה עלינו להאמין שהמציאות יכולה להשתנות ברגע. אולם יש להבין שעם כל זאת אין הקב"ה מחויב לבקשותינו ולעיתים הישועה לא תגיע בהווה הקרוב אלא בעתיד המרוחק.
אולם, עם כל זאת, אין הדבר מונע ממנו להגיד שחובה על האדם להאמין שתפילתו יכולה לשנות. לעיתים מתוך פחד אמיתי שתפילתנו ללא תתגשם אנו מאבדים את האמון בשינוי. אנו חושבים שהמציאות חזקה יותר ומה כבר ניתן לשונות.
כאן באה קריאתו של רבי לוי יצחק: אין בעל הנס מכיר בנסו! לומר לנו שטבע הוא בר שינוי. שכן כל הנהגתו היא גם מכח הנס. מי שגרם לטבע להתנהל כפי שהוא התנהל עד עכשיו יכול גם לשנות ולהפוך את הקערה על פיה.