היהודי המודרני (כולל האורתודוקסיה המודרנית הקוראת לעצמה "ציונות דתית שפויה") מפחדים ממשיח צדקנו ורואים ב"משיחיות" מילת גנאי. תוך שהם מתעלמים שללא ה"משיחיות" לא היה עם ישראל (כולל החילוניים) חוזר לארצו ולא הייתה קמה מדינת ישראל. את האמת הזאת הבין אפילו דוד בן גוריון שכתב (הובא ב"מקראות ישראל" ז עמ' 36): "בלי הכמיה המשיחית שהתמידה מאות בשנים, אם כי לכאורה לא היה לה כל סיכוי ממשי ומעשי, לא היתה מופיעה הסגולה החלוצית המופלאה, שידעה סוד הביצוע, היא היתה גנוזה דורות בנשמת האומה, מבלי שאיש הרגיש במציאותה, עד שזינקה מחביונה ושינתה פני עם וארץ". דברים דומים כתב חברו ברל כצנלסון (ערכים גנוזים עמ' 125): "תנועת פועלי ארץ ישראל היא תנועה משיחית, היא דוחקת את הקץ, היא רואה את הציונות כחלק מן הגאולה האנושית". ועוד כתב שם: "תנועה הנכספת למשיחיות, שמתגלה לה כי המשיח הולך ובא, אין פלא אם היא נאחזת בכל נפשה בחזון". משבר הציונות בדורנו נובע מפני שהיא חדלה להיות משיחית והכניסה את עצמה למעגל המצומצם של הריאליה המשוללת כל חזון לעתיד, בבחינת "אכול ושתו כי מחר נמות". ביאת המשיח הוא אחד מי"ג העיקרים של היהדות לפי הרמב"ם.
על כן בימים שאנו זקוקים לנחמה טוב שנשנן לעצמנו את האמונה בביאת המשיח. הבה נעיין במקורות על בואו של המשיח וכך אנו לומדים מהמקורות: מסורת קדומה שביום שנחרב הבית נולד המשיח. כמו שמובא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד): מעשה היה ביהודי אחד שהיה חורש, געתה פרתו לפניו, עבר עליו ערבי אחד ושמע קולה, אמר לו: יהודי, יהודי, התר פרתך והתר מחרשתך מפני שחרב בית המקדש! געתה הפרה שנית, אמר לו הערבי: יהודי, יהודי, אסור פרתך ואסור מחרשתך מפני שנולד מלך המשיח!". והנה מאז ועד היום עברו קרוב לאלפים שנה ומשיח טרם בא. ואכן כשפגש רבי יהושע בן לוי את המשיח (סנהדרין צח א) ושאל אותו: אימתי יבוא מר? השיב לו המשיח: היום! וכוונתו הייתה: "היום - אם בקולו תשמעו". ולפי התשובה הזו משיח אמנם יכול בכל יום לבוא לישראל, אבל רק לאחר שישראל ישובו בתשובה וישמעו בקול ה'. ואכן כך סברו כמה מחכמי ישראל כמו שמובא במדרש תנחומא (בחקתי ג): "רבי יהודה אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים", או ב"זהר חדש" (פרשת נח): "רבי אליעזר אומר: גלות אחרון אין לה קץ וזמן אלא הכל תלוי בתשובה". ולפי הדעה הזאת יש בעיה, שהרי חכמינו אמרו (ברכות לג ב): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" והרי "תשובה" היא מעשה של יראת שמים, ועל כן באופן תיאורטי יכולים ישראל שלא לעשות תשובה, ואם כך לכאורה יתכן שלעולם לא יבוא משיח לישראל. האפשרות הזו כפי הנראה הציקה לרבי יהושע בן לוי לאחר ששמע את דברי המשיח, והוא החל לבקש תשובה לשאלה זו בכתבי הקודש עד שמצא תשובה לכך בכמה פסוקים סותרים. וכך מובא במסכת סנהדרין (שם): "רבי יהושע בן לוי רמי: נאמר "בעתה" ונאמר "אחישנה" [כוונתו לכתוב (ישעיה ס כב): 'אני ה' בעתה אחישנה']" והתשובה לסתירה הזו היא: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". למסקנה דומה הגיע ריב"ל גם ביישוב הסתירה הבאה: כתוב (דניאל ז יג): "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה" (עם ענני שמים כבן אדם בא, ופרש"י: במהירות), ובפסוק אחר (זכריה ט ט) כתוב: "עני ורוכב על החמור" (ופרש"י: כעני הבא על חמורו בעצלות) וגם כאן התשובה היא: "זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על החמור".
לפי מסקנתו של ריב"ל יש שני מהלכים של גאולה: האחת תלויה רק בנו והשניה כולה בחסד שמים. התהליך שיהיה בחסד שמים, יהיה בתחילתו גאולה גשמית .שתחילתה קיבוץ גלויות וישוב הארץ, ורק לבסוף תבוא הגאולה הרוחנית בהתעוררות ממרומים. על תהליך כזה ניבא הנביא יחזקאל (פרק לו) ולפי הסדר הזה: מפני חטאנו גלינו מארצנו, מציאות עם ישראל בגלות היא חילול השם "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו", ההשגחה העליונה אינה יכולה להשלים עם המצב הזה והקב"ה חומל על שמו המחולל בגויים והוא גואל את ישראל, והגאולה לא למענם כי אם לשם קודשו המחולל. השלב הראשון של הגאולה יהיה "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". וישראל ישובו לארצם כשהם שקועים בטומאתם ומיישבים את ארצם. ואין הנביא מגלה לנו כמה זמן ימשך השלב הזה. לאחר השלב הראשון יבוא השלב השני, השלב הרוחני, שגם בו שני שלבים: שלב ההיטהרות: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם", ולאחריה תבוא הגאולה הרוחנית: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם . . . ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם". (התיאור הזה של הנביא יחזקאל מקביל למאמר חז"ל על גאולה כמעה כמעה) שסופה הגאולה השלימה שישראל יבואו אל המנוחה ואל הנחלה ככתוב שם: "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם".
תהליך דומה של גלות שסופה בגאולה שאינה תלויה בתשובה משרטט לנו רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים" על התורה (ויקרא כה כה) גם שם התהליך מתחיל בחורבן וגלות עם כמה אפשרויות של גאולה. האפשרות הראשונה של הגאולה היא ביד הצדיק שיעורר לבות בני האדם "ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם", אלא שהצדיק לא עמד במשימה הזאת "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב". ואז תבוא האפשרות השניה והיא יסורי הגלות, "כי היסורין והגלות הם תיקון האומה להכשירה". ואמנם היסורין פעלו למחוק חלק מחובות האומה אך עדיין נותרו עוד חובות שלא נפרעו. וכשיראה הקב"ה "כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כח הסבל" אז תבוא האפשרות השלישית של הגאולה והיא הזמן המוגבל שקצבה ההשגחה העליונה לגלות, הנקרא "בעתה", וכשהוא יגיע תהיה הגאולה אפילו אם עם ישראל לא יהיה ראוי לכך, "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו."